שמות רבה ו א
א. [ עריכה ]
"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה' וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק" הדא הוא דכתיב (קהלת ב, יב): "וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵת אֲשֶׁר כְּבָר עָשׂוּהוּ" הפסוק הזה נאמר על שלמה ועל משה על שלמה כיצד כשנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל נתן בה מצות עשה ומצות לא תעשה ונתן למלך מקצת מצות שנאמר ( דברים יז, טז): "לא יַרְבֶּה לו סוסים וכסף וזהב וגו' ולא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו" עמד שלמה המלך והחכים על גזירתו של הקדוש ברוך הוא ואמר למה אמר הקדוש ברוך הוא לא ירבה לו נשים לא בשביל שלא יסור לבבו אני ארבה ולבי לא יסור אמרו רבותינו באותה שעה עלתה יו"ד שב"ירבה" ונשתטחה לפני הקדוש ברוך הוא ואמרה רבון העולמים לא כך אמרת אין אות בטלה מן התורה לעולם הרי שלמה עומד ומבטל אותי ושמא היום יבטל אחת ולמחר אחרת עד שתתבטל כל התורה כולה אמר לה הקדוש ברוך הוא שלמה ואלף כיוצא בו יהיו בטלין וקוצה ממך איני מבטל.
ומנין שבטל אותה מן התורה וחזר לתורה שנאמר (בראשית יז, טו): "שרי אשתך לא תקרא שמה שרי כי שרה שמה" והיכן חזר (במדבר יג, טז): "ויקרא משה להושע בן נון יהושע".
ושלמה שהרהר לבטל אות מן התורה מה כתיב בו (משלי ל, א): "דברי אגור בן יקא" שאיגר דברי תורה והקיאן "נאם הגבר לאיתיאל" דבר זה שאמר הקדוש ברוך הוא לא ירבה לו נשים לא אמר לו אלא בשביל לא יסור לבבו "לאיתיאל" שאמר אתי אל ואוכל. מה כתיב ביה (מ"א יא, ד): "ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו".
אמר רבי שמעון בן יוחאי נוח לו לשלמה שיהא גורף ביבין שלא נכתב עליו המקרא הזה ולכך אמר שלמה על עצמו "ופניתי אני לראות חכמה ודעת הוללות וסכלות" אמר שלמה מה שהייתי מחכים על דברי תורה והייתי מראה לעצמי שאני יודע דעת התורה ואותו הבינה ואותו הדעת של הוללות וסכלות היו, למה "כי מה האדם שיבא אחרי המלך את אשר כבר עשוהו" מי הוא שיהיה רשאי להרהר אחר מדותיו וגזרותיו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא דברים אשר הם חצובים מלפניו שכל דבר ודבר שיוצא מלפניו טרם הוא נמלך בפמליא של מעלה ומודיע להם הדבר כדי שידעו ויעידו כולן כי דינו דין אמת וגזירותיו אמת וכל דבריו בהשכל. וכן הוא אומר (משלי ל, ה): "כל אמרת אלוה צרופה" ואומר (דניאל ד, יד): "בגזירת עירין פתגמא". שלפי שהרהרתי אחר מעשיו נכשלתי.
כיצד נאמר על משה לפי שכבר הודיע הקדוש ברוך הוא למשה שלא יניח אותם פרעה לילך שנאמר (שמות ג, יט): "ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ואני אחזק את לבו" ומשה לא שמר את הדבר הזה אלא בא להתחכם על גזירתו של הקדוש ברוך הוא והתחיל אומר ה' "למה הרעות לעם הזה" התחיל לדון לפניו (כמו שכתוב למעלה), ועל זה נאמר שאותה חכמה ודעת של משה של הוללות וסכלות היו "כי מה האדם שיבא אחרי המלך" וכי מה היה לו להרהר אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא את אשר כבר עשוהו מה שכבר גילה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות לו דין תחת אשר העבידם בעבודה קשה ועל דבר זה בקשה מדת הדין לפגוע במשה הדא הוא דכתיב "וידבר אלהים אל משה" ולפי שנסתכל הקדוש ברוך הוא שבשביל צער ישראל דבר כן חזר ונהג עמו במדת רחמים הדא הוא דכתיב "ויאמר אליו אני ה'":