שלשה ספרי דקדוק/ספר אותיות הנוח (ראב"ע)/פתיחה

[הקדמה]

דקדוק מר' יהודה חיוג

ספר אותיות הנוח חיבור ר׳ יהודה ב"ר דוד נוחו עדן המכונה חיוג שתירגם אותו בלשון [עברי] מר׳ ר׳ אברהם ב"ר מאיר י״ץ הידוע עזרא ממדינת קורטבה.

הודות לאלהינו שהוא ראשון בלי ראשית ואחרון בלי אחרית, בורא הכל מאין ומלכותו בכל משלה;,השם הקים לכל ומנהיג הכל ברצונו, אשר ברא האדם נכבד בדעת שחננו ובניב שפתים, ובכבוד הזה הטיב אליו ושת נעמו עליו, על כן אודנו, יהי שמו מבורך וזכרו מפואר, אולי אפיק רצונו ויוסיף להטיב אלי, ואשאל ממנו שיורני בדרך הישרה להבונן ולהבין.

נאום יהודה ב"ר דוד נ״ע: עיקר חפצי בספר הזה לבאר דרכי אותיות הנוח והמשך בלשון הקדש, ואורח תהליכותיהם והצטרפם, כי נעלם סודם מרבים בעבור נוחם ושאינם שלמים וסתר ענינם ועומק דברם, ולא ידעו איך יצטרפו הפעלים שהם עם אותיות הנוח, ומדברים בהם באיגרותיהם ושיריהם הפך הנכון, ולא ידרכו בם על דרך אמת. כאשר אמר אחד מהם בספרו: הן נמצא האדם נודע טרם הבראו ומקודש טרם צְרוֹתוֹ, והוציא צְרוֹתוֹ כפי מחשבתו מן יָצַר, יָצַרְתִּי, ולא ידע כי שם הפועל שהוא ראש הפעלים לא יהיה על זה המשקל, כי אם מהפעלים שלמ"ד שלהם אוח נח נעלם כאשר אבאר. ועוד אמר: מה לבני פרחח לָעוּד נזם וחח, לקח לָעוּד כפי דעתו מן וְעָדִית עֶדִי (יחזקאל כג מ), תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ (ישעיהו סא י), ולא ידע כי כמוהו לא יהיה כי אם מהפעלים שאינם נח נעלם, כאשר אבאר במקומו. ורבים חשבו כי שורש וַתֹּפֵהוּ מַצּוֹת (ש"א כח כד) הפ"א לבדו, ולא הרגיש בו ולא הבין כי האל"ף במלת אָפָה נהפך ו"ו נח במלח וַתֹּפֵהוּ. ורבים אמרו כי שורש הוֹבִישׁ – בשׁ לבדו, ולא חששו בו"ו נח השוכן שהוא יו"ד במלת יָבְשָׁה הָאָרֶץ (בראשית ח יד), יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ (יחזקאל לז יא), ונהפך לו"ו נח שוכן במלת הוֹבִישׁ. ורבים אמרו עוד כי שורש קָם, יָקוּם – קם לבדו, ושורש יָרוֹשׁ – רשׁ לבדו, וכן שָׁתָה, שָׁתִיתִי, יִשְׁתֶּה – שׁת לבדו, ומלות רבות כמוהם. ופעלים רבים שנו בנינם והפילו מהם מה שאיננו נופלים. ואם אמת כי שורש וַתֹּפֵהוּ הפ"א לבדו, שורש הוֹבִישׁ – בשׁ, ושורש קָם, יָקוּם – קם לבדו, ודָשׁ יָדוּשׁ – דשׁ לבדו, וכן שָׁתָה, יִשְׁתֶּה – שׁת לבדו; אם כן יוכלו לאמור מן אָפָה וַתְּפֵהוּ ובהפלת הו"ו, ויאמרו מן הוֹבִישׁ – בָּשׁ, יָבוּשׁ, או בָּשִׁיתִי, יִבְשֶׁה; וכן יוכלו לאמור מן קָם, יָקוּם – יָקַמְתִּי, יוֹקִים, או קָמָ֫ה, קָמִיתִי, יִקְמֶה; ומן דָּשׁ, יָדוּשׁ – יָדַשׁ, יָדַשְׁתִּי, יוֹדִישׁ, או דָּשָׁ֫ה, דָּשִׁיתִי, יִדְשֶׁה; וכן יוכלו לאמור מן שָׁתָה, שָׁתִיתִי – שָׁת, שַׁתִּי, או יָשַׁתִּי, נִישַׁתִּי, יוֹשִׁית. ואם כפי רצון כל איש כן ידברו, אז יהרסו בניני הלשון, וישחת גבולם ויפלו חומותם. כי הפועל שהפ"א שלו אות נח (וכן) ישוב פועל עי"נו או הלמ"ד שלו אות נח, וכן הפועל שעי"נו אות נח נעלם ישוב פועל הפ"א שלו או הלמ"ד שלו אות נח נעלם, וכן הפועל שהלמ"ד שלו אות נח נעלם ישוב פועל הפ"א (מן) [או] העי"ן שלו אות נח נעלם.

וכאשר ראיתי זה השנוי הנופל באותיות הנוח לבדם, וחברתי בם בעזרת אלהי זה הספר שפירשתי בו דרכיהם ומיני הצטרפם ומקום חסרונם והתהפכם בפעלים, אחרי שאבאר למה נקראו 'אותיות הנוח והמשך' ומקום בילוע השוכן הנח הנעלם, וכל דבר שיש צורך איליו ויועיל, ועיקרי כל הנמצא כתוב. ואלמוד מהנמצא מה שאינו נמצא, כי נמצא במקרא קצת פועל מצטרף ולא מצאתי קצתו, או מה שאינו נמצא אל הנמצא, אם לא יהיה שם דבר ממנו. וחברתי כלל הפעלים בעלי אות הנח הנמצאים במקראינו ושמתים במערכותי, וקבצתי כל מין שבכל למין גבור (?) וכל איש למינו להיות שלם בבאור חפצי ומה שקויתי להועיל בספרי אם חפץ אלהי לעזרני. ולא חברתי זה הספר ללמוד לשון צחות בלשון קדר, ולא להורות מערכות הדבורים, רק חפצי שיבינו התלמידים דברי ועניני מאמרי בכל אלה שתתכוין לי, ואולי כל הקורא בספרי לא יפקוד עלי עון בכל שגגה שימצאו בו.

וחייבים אנחנו המתאוים לדעת לשון הקדש, שנרדוף אחרי דברי הקדמונים נולדו בימי הלשון וכן היו מדברים מיום היותם על האדמה, ואף כי שעת הנבואה ודברי החזון. על כן נצא בעקבותם ונרדוף בדרך אשר דרכו בה, ונתקן דבורינו במעגלותיהם.

וחלקתי ספרי על שלשה חלקים: החלק הראשון אזכיר בו מה שהצרכתי להזכירו, ולבאר בתחילה מה שהוא ראוי לדעת סבות תהלוכות אותיות הנח, קודם שאזכיר הפעלים שהפ"א שלהם אות נח נעלם. והחלק השני שהעי"ן שלהם אות נח נעלם. והחלק השלישי בפעלים שהלמ"ד שלהם אות נח נעלם.