שימושא רבא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שימושא רבא הינו חיבור קצר בהלכות תפילין מתקופת הגאונים המובא כולו בפסקי הרא"ש בסוף מסכת מנחות


הלכות קטנות לרא"ש (מנחות) הלכות תפילין, סימן לא-לב

ואכתוב הלכות תפילין הנמצאים ע"ש גאון ז"ל ונקרא שמושא רבא

שימושא רבא[עריכה]

אמר רבא האי מאן דבעי למיעבד תפילי מייתי אעא טבא תרין אצבעי על תרין אצבעי כעין תרי אצבעי; ואי הוו טפי שפיר דמי, ואי הוי בציר לא פסול. ונאפיר ביה תלתא נפירין בשוה, ומפתי להון -- כי היכא דניעול בהון קילפא. והויין ד' ראשין מעילאי עד מצעי. וממצעי לתתאי הוי חד. וסימניך "ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים".

ועביד בכל נפירא חדא נקובתא מפיתחא לפיתחא, וה"ל ארבע נפירין דתנן תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני.

ומייתי קילפא קשה דמן בהמה טהורה -- אבל דטמאה אסור דתניא עורות של תפילין בין לכתיבה בין לחפיפה בין עורות נבילות בין עורות טריפות בין בגויל בין בקלף ובלבד שיהו עבודין כהלכתן. במה דברים אמורים בעורות הנאכלים בחיין.

ומחפא לההוא אעא בקילפא וחייט ליה עד דמייבש טובא. ומפיק ליה לאעא ואייתר קילפא בנוייא.

ויכתוב הני ד' פרשיות דאמור רבנן בקלפא, ומהדר ליה סופא (סופא) לאפה

  • ומשוי פרשתא ד"קדש" לימיניה בביתא קמא
  • ופרשתא דסמיך ליה "והיה כי יביאך" בביתא תנינא
  • ופרשתא ד"שמע" בביתא תליתאי
  • ופרשתא "והיה אם שמוע" בביתא רביעתא.

אמר אביי אי כתביה בגויל שפיר דמי, ‏[1] ואי לא לכתבינהו בקלפא לאפי בישרא ובגויל לאפי שערא.

(מנחות לד, א) ואמר רב יהודה אמר רב כל אות שאין גויל מקיף לה מארבע רוחותיה פסולה -- ההוא לאפרושי בעלמא דתנן וחכ"א צריך שיהא בין אות לאות כמלא חוט השערה. והלכה כוותיה דאביי. ואי הוי איפכא פסולה. וכן במזוזה וכן בס"ת.

ובעי למכרך קימעי בשערי דתורא כי היכי דלא ליטנפו ומיפתחי. ואידך נמי דלידכור לעגלא דלא ליחטי כדכתיב 'המעט לנו עון פעור'.

וליכרוך עליה קילפא או שולפא. ובעי למתפר להו בגידי דאמר רב פפא ובתפרן ובאלכסונן [שם לה א]. וא"ד בגידי שור איבעי להו תפר להו בגידי, בהמה דקה מהו? פלוגתא היא ולא איפשיטא לן. וענין דלא איפשיטא לן עבדינן לחומרא. וא"ד משמיה דרב יוסף מותר.

ותריסר תפירי ליהוו בהון לבר מדנפק ועייל. ואמר רבא אי הוו עשרה לא הוי פסולה. מאי טעמא? דמדשקלה מלכא ושמשא אשתיור עשרה. א"ר פפא משמיה דאביי אי הוו ארביסר שפיר דמי דכד מוספת מנשה ואפרים הוי להו ארביסר.

ובעי דליצור בקילפא דביתא צורת דשי"ן; דימינא תלתא רישין, ודשמאל ד' רישין. אמר אביי אי הוו איפכא פסול.

ומאן דכתב תפילין או מזוזה או ס"ת בעי למיבדק להו בחסירות ויתירות. ולא יכתב להו אלא מאן דהוי במצות דכתיב "וכתבתם וקשרתם" -- כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה [וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה].

אמר רבא כל אלפא ביתא דאתוותא דתגי דהוי בתפילין -- עשרים וחמש. ואלו הן:

  • ח"ץ ו"ס ש"י ל"מ ע"ת -- בפרשת קדש;
  • בפ"ר הז"ם א"ך ד"ק חכ"ה ט"ט -- בפרשת והיה כי יביאך;

ודמזוזה שעטנ"ז ג"ץ -- שבעה -- בפרשת [שמע] והיה אם שמוע.


וזהו פירושן:


שעטנ"ז ג"ץ


אמר רבא כל תפילי דלא בדיקי בהנך אתוותא פסולי.

והני פרשיות דאמרינן לכתוב להו בהדי הדדי ולשוינהו בדרישא.

ואי אינש דוקנא הוא כתב להו שלא מן הכתב. וכן במזוזה. הכא לא בעי שרטוט והתם בעי שרטוט.

ובעי דליפשו רצועה עד דמטא לכריסא מן ימינא, ולחדיא מן שמאלא.

וליצור ליה דמות דלי"ת. מעייף דתרתי רישין דרצועה בהדי הדדי ומעייל חד בגו חד. ורישא דהאי בעופתא דהאי [ורישא דהאי בעופתא דהאי]. ולהוי כמין דלי"ת. דא"ר יעקב א"ר יוחנן קשר של תפילין הלכה למשה מסיני.

ולהוי הנך רצועות אוכמיתא דתנן רצועות שחורות הלכה למשה מסיני. ודדרעא הוי כולה חד נפירא באצבע דקאי בארבע אפירו ולכתוב לפרשיתא לכולהו לחד ומשוי להו בגוה וליצר ברצועה דמות יו"ד ובעי דלמטו רצועתא כדקשיר בדרעא עד אצבעתא גווייתא דתנן שיעור רצועות תפילין של יד עד שיגיע לאצבע צרדה.

ואם החליף פרשיות של תפילין זה בזה בהיפך -- פסולין. ואם נפסקו ג' חוטין בתפרן -- פסולין.

וצריך למיבדק להו כל ז' שנים תרי זימני:

וכדעייל לבית הכסא מעייל בהו באוכנא ועייל.

וכד מתנח להו -- מתנח בדרעא ומברך "אקב"ו להניח תפילין", והדר מתנח לדרישא ומברך "אקב"ו על מצות תפילין". וכדחליץ להו -- חליץ לדרישא והדר דדרעא.

סח בין ברכה לברכה -- מברך שתים.

אמר רבא אסור לתלמיד למיחלץ תפילין קמיה רביה דכתיב "וירם יד במלך" (סנהדרין קא, ב) וא"ר יוחנן שחלץ תפילין לפניו. מאי תקנתיה? לכרוך רביה ברישא והדר כרכיה תלמיד. והכי עבדי תלמידי דר"ג.


אמר רבא לא כשר לאחותי תפילין אלא למאן דקרי תורה נביאים וכתובים.

  • תורה במאי בספר בראשית פסוק אחד
  • בנביאים בשמואל פסוק אחד
  • בכתובים בספר תהלים פסוק אחד
  • בתלמוד תמאני מתיבא

מנ"ל מנא לן? דתנן שמואל הקטן אומר בן חמש שנים למקרא בן עשר שנים למשנה בן י"ג למצות.

אמר אביי והוא דידע לתרגומי בכולה דכתיב "ולמדתם אותם..ושמרתם אותם" -- אם אין למידה אין שמירה ואם אין שמירה אין למידה.

אמר רבא כל המניח תפילין ומתעטף בציצית וקורא ק"ש ומתפלל מובטח לו שהוא בן העוה"ב. אמר אביי מערב אני בו שאין גהנם שולטת בו. ואמר רב פפא אף אני מערב בו שכל עונותיו נמחלין לו.

וכל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו (ברכות יד, ב). אמר ר' יוחנן גדולה מצות תפילין יותר מן התפלה שזה תיקון חכמים וזה תיקון היוצר. ומודים חכמים לר' יוחנן. ואמר רבי יוסי יהא חלקי עם קושרי תפילין וקוראין ק"ש ומתפללין באימה ע"כ.


השגות ר' יהודה אלברצלוני על הספר שימושא רבא[עריכה]

ואנו תמיהנו טובא על שמושא רבא דכתבי הכא מיהו כתבינן ליה הכא כדאשכחנא יתיה בנוסחאות עתיקי אע"פ שיש בו קצת הוראות נכונות ומינייהו טעות ומינייהו אין הלשון שלו מכוון כלל שיש בו טעיות הרבה לע"ד בלשון ולא ידעי אי אסדרא יתיה רבוותא קמאי או אפשר דאסדר יתיה חד מן תלמידוי דרבוואתי קמאי (נ"ל) על שמם ולא דקדקו בלשונם וטעו במקצת הוראותיו או אולי הני לישנא דלא דייקי ביה טעות סופר הן כגון מקומות שיש בהן הרבה דתנן על מה שאמר בגמרא. כגון הא ונהוג הנך רצועי אוכמייתא דתנן רצועות שחורות הלמ"מ ומימרא היא בפרק הקומץ [דף לה א] אמר רבי יצחק רצועות וכו'. וכן נמי בתחילתו אמר רבא האי מאן דבעי למיעבד תפילין מייתי אעא טבא וכו' והאי מימרא לא אשכחא בשם רבא בכולי גמרא ולא אפשר למהוי בשם חכם מחכמי התלמוד דלא הוי קבוע בגמרא או באגדתא ואפשר דבעי למהוי האי [דכתב] אמר רבא כגון רבא דיליה כלומר על שם הרב שלמדו האי שמושא ולא על שם רבא שהוזכר בתלמוד. וכן מצינו טעות בהאי שמושא שאין לסמוך עליו כלל. ומה שכתב ומשויא פרשה דקדש דימיניה בביתא קמא ופרשה דסמיך ליה והיה כי יביאך בביתא תנייתא ופרשה דשמע בביתא תליתאה ופרשה דוהיה אם שמוע בביתא רביעתא. (נ"א אמאי כתבי אגויל ואמר אביי נמחק וכן לקמן) אמר אביי ואי כתבינהו אגויל שפיר דמו. והאי מילתא טעותא רבה הוא. דהא סידרא דכתיבתא הוא אבל סדר הכנסתן בנרתיקן שמע בבית ראשון לצד ימין המניחן בראשו והיה אם שמוע בביתא שני סמוך לו והיה כי יביאך בבית שלישי קדש בבית רביעי ואפשר דהוי טעות סופר. וכן נמי מאי דכתיב אמר אביי אי כתב בגויל שפיר דמי [וכו'] האי מימרא ליתא כלל. וכן מה שכתב בשם רבא לא כשר לאנוחי תפילין אלא למאן דקרי תורה נביאים וכתובים וכו' והאי מימרא ליתא בכולי תלמודא ולא אשכחן ליה כלל. ואיכא נמי מאן דבעי מימרא שגם הוראה זו עיקר דהא קיימא לן [סוכה מב א] דכל בר ישראל שיודע לשמור תפילין חייב בחנוכן. ומה שכתוב בתלמודא תמאני מתיבא מנ"ל דתנן שמואל הקטן וכו'. ה"פ דכיון שהוא בן עשר מתחנך למשנה ודאי כשהוא בן י"ג כבר קרא בתלמוד ח' מתיבות כמו אנן מתנינן תליסר מתיבתא בעוקצין (ברכות דף כ א):


  1. ^ הגהות הב"ח: ואי לא כתבינהו בקלפי לאביי בשרא ובגוויל לאפי שערא פסולה. כצ"ל
  2. ^ ציון כל הפניות הפסוקים כאן הם בהנחה שהולכים בסדר רציף. אחרת קיים כמה אפשריות לאיזה פסוק הכוונה -- ויקיעורך
  3. ^ שים לב שמילה זו מופיע פעמיים בפסוק. וצע"ע -- ויקיעורך
  4. ^ מכאן הרשימה סוטה מרשימה על בסיס רציפות הפסוקים. ונ"ל היות והסימן שעטנץ גץ הוי מרגלא בפומיה, למרות שאינו כסדר הפסוקים -- ויקיעורך
  5. ^ לא יודע לאיזה פסוק הכוונה ובכן ציינתי שניהם -- ויקיעורך
  6. ^ לא ידעתי לאיזה פסוק הכוונה ובכן ציינתי שניהם -- ויקיעורך