שיחת ביאור:בראשית ד
ידע[עריכה]
כתבת ששכב עמה עוד בגן עדן, והיינו לפי רש"י. אבל בפשטו מנין לך?
- בגלל שאחרת היה כתוב "וידע האדם..." ולא "והאדם ידע" (רש"י) Ori229
- זה לפי רש"י, אבל ודאי תסכים שאין זה מחייב שהרי התורה "קופצת" מכאן ולכאן בין הנושא לנשוא. יודא
קניתי[עריכה]
יצרתי?! למה?
- נדמה לי שזה מה שרש"י אומר. מה אתה מעדיף? Ori229
- במחשבה שנייה אולי הפירוש הוא באמת יצר. תהילים קלט יג: "כי אתה קנית כליותי, תסכני בבטן אמי" והפירוש תסכני הוא מלשון אריגה והיינו יצירה. יודא
אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ[עריכה]
- הועבר לביאור:בראשית ד ז.
ואתה תמשול בו[עריכה]
עליך להתאמץ, ככה פירשת. אבל פשטו משמע ציווי.
- אני מסכים שזה ציווי. זה לא מובן ככזה? Ori229
- עליך להתאמץ הוא בקשה או סתם אמירה. "משול בו!" הוא ציווי. ואולי אין זה כ"כ קריטי. יודא
ויאמר קין[עריכה]
אמר לו "בוא נלך לשדה"...בזה רצית לתרץ את כל מדרשי חז"ל שהסכימו בינהם שבפסוק ובפשט לא ברור מה אמר. אך אם תלך לפי אמתת פשטו- למה לא אמר לו את דברי האלוהים שבפס' ז'? זה הרבה יותר מסתדר...ואמנם פירושך הוא כמו הרמב"ן ["כי אמר לו נצא השדה"].
- זה רעיון יפה, אבל עליך להסביר למה שקין יספר את כל זה להבל אם מה שעובר לו בראש כרגע זה איך להרוג אותו. Ori229
- הרי אלוהים אומר לו "ואתה תמשול בו" - אולי קין הבין זאת כשליטה על האח. ולכן הרגו. והוא מודיע זאת להבל שעליו להיות משול, הבל לא מסכים וקין הורגו. וכמובן שכל זה לא רשום בפסוק וכו' יודא
- אמרת פה משהו מעניין: שאפשר לפרש פסוק מסויים שה' אמר למישהו, ולהגיד שאותו מישהו לא הבין נכון את דברי ה'. יפה ומקורי, וכדאי לחשוב אם יש מקומות שאפשר להשתמש בטריק הזה לפרש פסוקים קשים. Ori229
קול דמי אחיך צועקים אליי וכו'[עריכה]
ראיתי שלא פירשת דבר, והרי הדבר זועק לשונית שהרי "צועקים" הוא רבים "וקול" הוא יחיד. ויש פה פירוש מעניין של הא"ע: ומשמעו של הפסוק הוא ככה- קול! דמי אחיך צועקים וכו' ז"א "היי...תשמע, קול!...דמי אחיך וכו'" והינו שהקול שאני שומע הוא כנראה של אחיך וכו'
- פירוש יפה. גם רש"י ורמב"ן שתקו, אז יש לי על מי לסמוך :-)
- נכון שקול וצועקים זה קשה לשונית, אך לעניות דעתי (שבאמת עניה בתחום זה), הפירוש של הא"ע לא מתאים לטעמי המקרא. Ori229
- טעמי המקרא?? מה כזה חשוב בהם? טעמי המקרא בסה"כ מתקופת הגאונים, והם עוד פירוש לתורה...כמו הניקוד שהוא מאד מאוחר [תרגום השבעים מפרש הרבה םעמים אחרת מהמסורת כי הוא פשוט ניקד שונה את התורה, וגם ברס"ג]. וראה הקדמת שד"ל עה"ת! יודא
- אותי לימדו שמשה קרא לישראל את התורה בטעמים ובניקוד, וזה עבר במסורת מדור לדור, ואת הסימנים של הניקוד והטעמים המציאו יותר מאוחר. יש מקומות שפרשנים חולקים על הטעמים (נחמה ליבוביץ נוהגת להבליט אותם), אך זה רק במקומות מועטים ורק כשיש שאלות על הפשט שהטעמים מסתדרים איתו. מה כותב שד"ל? Ori229
- "משה קרא לישראל את התורה בטעמים ובניקוד" - אתמהה טובא מנין לך כל זה?! לעניין הניקוד: כבר כתבתי שאפי' השבעים מנקדים שונה (כמו בענין הרכוש שאברהם לקח מסדום: רשום בתורה "רכש" והמסורת לכאורה ניקדה זאת כרכוש [כלים,זהב וכו'] אולם השבעים תרגמו זאת כרכש עם שין שמאלית, והכוונה לסוס. עוד: הניקוד לא הוזכר כלל בתלמוד וישנם הוכחות אפילו שהאמוראים לא ידעו מקיומו - בבבא בתרא (כא.) מסופרשיואב טעה בפירוש הפס' "זכר עמלק" ופירש המילה הראשונה כבנים [ההיפך מנקבה-זכר], וראה גם המשנה בע"ז כט. ויותר מכל זה במחזור ויטרי מביא תשובה בשם רב נטרונאי גאון: "וששאלתם אם אסור ךנקד ספר תורה, [התשובה:] ספר תורה שניתן למשה מסיני לא שמענו בו ניקוד, ולא ניתן ניקוד מסיני, כי החכמים ציינוהו לסימן, ואסור לנו להוסיף מדעתנו, פן נעבור על לא-תוסיף..." עכ"ל . ר' יעקב עמדין [מטפחת ספרים השגה לח] רצה להוכיח מכאן שספר הזוהר לא קדמון משום שבזוהר נזכרים השמות פתח וקמץ [כן כתב גם שד"ל בספרו "ויכוח על חכמת הקבלה" יום שלישי!] ואף רס"ג ניקד שונה מהמסורת היום כמה פסוקים (במיוחד פירושו התמוה לברית ין הבתרים, שלדעת גייגר שינה הפירוש בגלל הניקוד). ואף הטעמים כנ"ל. ואף ראינו שהפרשנים (א"ע, רשב"ם וכו') לא חוששים לפרש אחרת מהטעמים, כי זהו רק עוד פירוש. ואף פעמים הטעמים שוגים.יודא
- ראה במבוא כאן שלגבי הטעמים זה משהו ביני לבינך. לא מסיני, אבל עדיין קדום מאוד.
- לגבי הניקוד, אמנם יש לפעמים הבדלים בין נוסחים שונים, אבל זה שיואב טעה ב"זכר עמלק" לא אומר שלא היתה שום מסורת. אכן בספר שכתב משה לא היה ניקוד, אך כשקרא בו יהושע (והוא קרא בקול ולא בלב כמו שנוהגים בימינו), בוודאי שקרא עם ניקוד, וכך זה עבר במסורת עד ימינו. אמנם הוא לא הכיר את המילים "קמץ" או "פתח", אך ידע להבחין בין "זכר עמלק (ולא נקבות)" לבין "זכר עמלק - הזיכרון שלו". Ori229
ארור אתה מן האדמה (יא)[עריכה]
מן האדמה פירשת "אתה מקולל מליהנות מפרי האדמה". אך האם הכוונה לא "יותר מהאדמה"? זה יותר מסתדר עם ההמשך "אשר פצתה את פיה" והכוונה שאתה יותר גרוע ממנה.
- אצל אדם הראשון אכן נתקללה האדמה, אבל אצל קין האדמה מפלה לרעה רק את קין: "כִּי תַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה לֹא תֹסֵף תֵּת כֹּחָהּ לָךְ". Ori229
- לא הבנתי איך תירצת את דבריך. אצל האדם האדמה גרועה כי היא נתקללה בצחיחות. אצל קין היא "מעפנה" כי היא פצאתה את פיה לקחת את דמי הבל.
- אני אומר שאצל קין לא כתוב שהיא מקוללת או מעפנה או שום דבר לרעתה. היא לא עשתה שום דבר רע. ואני גם לא מוצא פרשן שמפרש כמו שכתבת. Ori229
עווני מנשוא[עריכה]
שוב העדפת פה את רש"י ולא את א"ע ש"עווני" הוא עונש ולא חטא. לפי רש"י וא"ע: קין אינו מודה בחטאו, ואינו מצדיק על עצמו את הדין. והרמב"ן: קין הודה בחטאו ומבקש שמירה מפני תוצאות חמורות מדי.
- דוקא במהשך פירשנו: "וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה לָכֵן בגלל שאתה מצטער על החטא, מובטח לך כי כָּל הֹרֵג קַיִן..." - האם יש כאן סתירה פנימית? Ori229
ומפניך אסתר[עריכה]
אהיה מוסתר ולא תשגיח עליי, כך פירשת. האם השגחת האלוה אינה רואה את המתחבאים? פירוש זה הוא מעט כופרני בהבטה ראשונה.
- אוקי, הוספתי "כביכול". "הסתר פנים" זה לא שה' לא רואה, אלא שהוא בוחר לא להשגיח עלינו, לא לעזור לנו כאשר אנו בצרות. (אני מניח שלא חידשתי לך פה משהו). Ori229
שבעתיים יוקם[עריכה]
יינקם שבע פעמים?!?! לפי רש"י הכוונה לא לפי שבע [מילא ככה הייתה מפרש...] אלא לזמן: שבע דורות. ואם לקחת זאת מהרמב"ן הרי שיש בו פשט אחר ממה שכתבת. יודא
- שיניתי ל"פי שבע" כדי להבהיר - זה דוקא פירוש יפה, לא? מה אומר הרמב"ן? Ori229