שולחן ערוך יורה דעה קצה יב

אסורה ליצוק לו מים לרחוץ פניו ידיו ורגליו, אפילו אינה נוגעת בו ואפילו הם מים צוננים:

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(טז) ורגליו כו'. וכ' הר"ר יונה בספר דרשות הנשים דאסור לתת לפני בעלה קיתון של מים וכלים שירחץ בהם רגליו מפני שהוא דרך חיבה:

אסורה ליצוק לו מים. לכאורה משמע מלשון זה שאסורה ליתן מים בכלי והוא ירחץ אח"כ אבל באמת אינו כן דזה לשון רשב"א אפי' הוא רוחץ והיא מוצקת שאילו לרחוץ בידיה אפי' בלא רחיצה אסור דהא איכא קירוב בשר ואסור ליגע אפי' באצבע קטנה עכ"ל משמע דמותרת להכין לו מים בכלי והוא ירחץ משם דמדכתב הוא רוחץ והיא מוצקת משמע דבשעת רחיצה שלו היא יוצקת ולא שהיא מכינה לו תחילה קודם רחיצתו ותו דאם תפרש דגם זה אסור קשה מנ"ל לאסור זה דהא כתב אח"כ הוכחה שאין לפרש הרחיצה בידה מכח קירוב בשר ש"מ דמיירי כאן במידי דלאו קירוב בשר דהיינו שיוצקת בשעת רחיצה וא"ל דהא גם דבר זה שיוצקת בשעה שהוא רוחץ ג"כ אסור בלאו חיבה דרחיצה אלא מטעם דנוגעת בו על ידי המים הנוזלין מידה לידו י"ל דזהו מגע על ידי דבר אחר שהיא נוגעת בכלי והכלי במים והמים בידו סלקא דעתך דשרי קמ"ל דאסור משום רחיצה שמביאה לידי חיבה וכן נ"ל מלשון התלמוד שאמר בדין זה דהרחצת פניו ידיו ורגליו אסור ודבר זה שנותנת מים לכלי תחלה בלי יציקה עליו לא מקרי רחיצה כלל והיה לו לומר דנתינת מים להרחצה אסור כמ"ש שם מזיגת הכוס הכי נמי היה לו לומר ונתינת מים מה שאין כן אם יוצקת על ידיו מקרי שפיר רחיצה אלא ודאי כדפיר' דאין איסור בנתינת מים לחוד וכ"כ בדרישה ומ"מ פשוט לי דגם זה בכלל האיסור שאם הוא רוחץ מכלי שיש בו נקב למטה ובשעת רחיצתו היא יוצקת מים להכלי דגם זה מקרי הרחצה כנ"ל:

באר היטב

עריכה

(י) ליצוק: כ' הט"ז מלשון זה משמע לכאורה שאסורה ליתן מים בכלי והוא ירחץ אח"כ אבל באמת אינו כן דאינו אסור אלא כשהיא מוצקת בשעה שהוא רוחץ ומ"מ פשוט לי דגם זה בכלל האיסור שאם הוא רוחץ מכלי שיש בו נקב למטה ובשעת רחיצתו היא מוצקת מים להכלי דגם זה מקרי הרחצה אבל הש"ך כתב בשם הר"ר יונה דאסורה לתת לפני בעלה קיתון של מים וכלים שירחץ בהם רגליו מפני שהוא דרך חיבה.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}