ט"ז על יורה דעה קצה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף ג
[עריכה]לחם או קנקן. נראה דוקא כשאין אוכלין מאותו לחם ואין שותין מאותו קנקן דומיא דסי' פ"ח וכ"כ בפרישה:
בקערה אחת. העתיקו בפרישה ומו"ח ז"ל לשון זה עוד ראיתי שטות גדול שמנתחין חתיכות קטנות בקערה אחת הוא נוטל אחת והיא נוטלת אחת עד גמר אכילה ושבוש גדול הוא דפשיטא דחשיב אכילה עכ"ל והוגה מספר רש"ל אבל מ"מ משמע דכשמשימין קערה עם החתיכו' גדולות כדרך שמשימין בקדרה וכל א' נוטל מן הקערה ומשים לפניו על כלי מיוחד ואוכל משם אין בזה איסור כיון דאין האכילה מיד בלקיחתו מקערה שלוקחה גם היא אלא משתמש בכלי אחר בינתיים כן נראה לע"ד:
משיורי מאכל וכו'. כיון דמדמה מאכל לשתיה משמע לכאורה שאף מאכל לא תביא לו וכ"כ מו"ח ז"ל בשם הר"ש מאוסטרייך וק"ל דאמאי אמרו כל מלאכות עושה לו חוץ ממזיגת הכוס ולא חשיב תיקון מאכל לפניו ע"כ נראה דחכמים שיערו שאין קירוב בזה רק מעשה עבדות שיש בו טורח משא"כ במזיגת הכוס וכמו שמחלק בסעיף י"א לענין הצעת המטה:
מאכל שלה. ואם הפסיק אחר ביניהם מותר כמו בשיורי כוס בסמוך וכן בכל הקולות שישנן שם יש בזה:
סעיף ד
[עריכה]והיא מותרת לשתות כו'. דהיא לא מרגלא ליה לעבירה:
סעיף ה
[עריכה]לא ישב במטה כו'. משמע אפילו ישיבה בעלמא בלא שכיבה דבישיבה נמי איכא הרהור ומצד ההרהור יבוא לידי הרגל עבירה כ"כ ב"י וביש ספרים איתא בטור כאן לא ישכב ומו"ח ז"ל כתב דטעות סופר בגירסא של לא ישב כיון שלעיל סוף סי' קצ"ג כ' בטור וש"ע לא יישן ולא נראה דהתם קמ"ל דבכלה אפי' שינה שם מותר אבל זה ודאי דגם ישיבה שייך בה הרהור דהא כ' המרדכי ורמ"א מביאו בסמוך דאסור לישב על ספסל ארוך כו' וכ"ש ישיבה במטה שלה דאיכא הרהור טפי ונראה דכ"ש הוא שהיא לא תישן במטה שלו דיש טפי הרהור בשכבה ובקומה אבל ישיבה בעלמא מותר לה על מטה שלו דהיא לא מרגלא ליה כן נ"ל ונגיעה שנוגע בסדין שהוא מלוכלך בדם אין איסור אע"פ שקצת נזהרין מזה ושבוש הוא:
סעיף ז
[עריכה]לא יסתכל כו'. והעונש על זה בגמ' דהויין ליה בנים שאינם מהוגני':
מצאתי בהג"ה סמ"ק ישן בשם מהר"ר פרץ אשה נדה יכולה לשכוב אסדיני בעלה ונזהרות מסדינים ששכב עליהם איש אחר פן תתעבר משכבת זרע של אחר ואמאי אינה חוששת פן תתעבר בנדותה משכבת זרע של בעלה ויהא הולד בן הנדה והשיב כיון דאין כאן ביאת איסור הולד כשר לגמרי אפילו תתעבר משכבת זרע של אחר כי הלא בן סירא כשר היה אלא דמשכבת זרע של אחר קפדינן אהבחנה וגזירה שמא ישא אחותו מאביו כדאיתא ביבמות עכ"ל הועתק מספר מו"ח ז"ל:
סעיף יב
[עריכה]אסורה ליצוק לו מים. לכאורה משמע מלשון זה שאסורה ליתן מים בכלי והוא ירחץ אח"כ אבל באמת אינו כן דזה לשון רשב"א אפי' הוא רוחץ והיא מוצקת שאילו לרחוץ בידיה אפי' בלא רחיצה אסור דהא איכא קירוב בשר ואסור ליגע אפי' באצבע קטנה עכ"ל משמע דמותרת להכין לו מים בכלי והוא ירחץ משם דמדכתב הוא רוחץ והיא מוצקת משמע דבשעת רחיצה שלו היא יוצקת ולא שהיא מכינה לו תחילה קודם רחיצתו ותו דאם תפרש דגם זה אסור קשה מנ"ל לאסור זה דהא כתב אח"כ הוכחה שאין לפרש הרחיצה בידה מכח קירוב בשר ש"מ דמיירי כאן במידי דלאו קירוב בשר דהיינו שיוצקת בשעת רחיצה וא"ל דהא גם דבר זה שיוצקת בשעה שהוא רוחץ ג"כ אסור בלאו חיבה דרחיצה אלא מטעם דנוגעת בו על ידי המים הנוזלין מידה לידו י"ל דזהו מגע על ידי דבר אחר שהיא נוגעת בכלי והכלי במים והמים בידו סלקא דעתך דשרי קמ"ל דאסור משום רחיצה שמביאה לידי חיבה וכן נ"ל מלשון התלמוד שאמר בדין זה דהרחצת פניו ידיו ורגליו אסור ודבר זה שנותנת מים לכלי תחלה בלי יציקה עליו לא מקרי רחיצה כלל והיה לו לומר דנתינת מים להרחצה אסור כמ"ש שם מזיגת הכוס הכי נמי היה לו לומר ונתינת מים מה שאין כן אם יוצקת על ידיו מקרי שפיר רחיצה אלא ודאי כדפיר' דאין איסור בנתינת מים לחוד וכ"כ בדרישה ומ"מ פשוט לי דגם זה בכלל האיסור שאם הוא רוחץ מכלי שיש בו נקב למטה ובשעת רחיצתו היא יוצקת מים להכלי דגם זה מקרי הרחצה כנ"ל:
סעיף יד
[עריכה]וכן נוהגין להקל. כ' מו"ח ז"ל אין להם על מי שיסמוכו וראוי לדרוש ברבים שאסור וכן כתב בדרישה בשם רש"ל ונ"ל עוד דאפי' יש להחמיר יותר בימי ליבון דאם נתיר לו באיזה קולא יותר יש חשש שיבוא לידי הרגל דבר מאחר שרוא' שהיא אינה טמאה כ"כ וכן מצאתי שכתב תה"ה בשם הראב"ד סברא זו: