באר היטב על יורה דעה קצה
סעיף א
[עריכה](א) שתטבול: ואף בימי לבונה כל דין נדה יש לה כדאיתא בפוסקים. ש"ך.
סעיף ב
[עריכה](ב) יושיט: אפילו דבר שהוא ארוך.
סעיף ג
[עריכה](ג) במפה: או שתגלה מעט מן השלחן ותתן קערה שלה עליו וכ' הט"ז נראה דלחם וקנקן דוקא כשאין אוכלין מאותו לחם ואין שותין מאותו קנקן הוא דהוי שינוי דומיא דסימן פ"ח גבי בשר וחלב.
(ד) עצמה: כ' הב"ח דאף לסברא זו אינו אלא כשגם בני הבית אוכלים עמהם על שולחן אחד ביחד התם הוא דשרי כשהיא אוכלת מקערה שלה אע"פ שאוכלים על מפה אחד בלא שום היכר אבל כשבני הבית אוכלים על שולחן אחר והאיש והאשה אוכלין לבדן על שולחן אחד כל אחד מקערה שלו אסור אפילו היה רגיל לאכול עמה בקערה אחת ע"כ וכתב הש"ך דמדבריו משמע כשאין שם בני בית כלל אסור ואין דבריו מוכרחים והט"ז כתב בשם הב"ח וז"ל ראיתי שטות גדול שמנתחין חתיכות קטנות בקערה אחת הוא נוטל אחת והיא נוטלת אחת עד גמר אכילה ושבוש גדול הוא דפשיטא דחשיב אכילה אחת אבל מ"מ משמע דכשמשימין קערה עם החתיכות גדולות כדרך שמשימין בקדרה וכל א' נוטל מן הקערה ומשים לפניו על כלי מיוחד ואוכל משם אין בזה איסור כיון דאין האכילה מיד בלקיחתו מקערה שלוקחה גם היא אלא משתמש בכלי אחר בינתיים כנ"ל עכ"ל.
(ה) י"א: כתב הש"ך לפי שהרב כתב זה בשם הקונטרס שמצא לכך כתב דין זה בשם י"א אבל נ"ל דאדרבה כ"ש הוא מלקמן ס"ד דלא ישתה משיורי כוס דשתיה נלמד מאכילה וכתב הט"ז שהב"ח פסק שאף מאכל לא תביא לו מאחר דמדמה מאכל לשתיה אבל לא נהירא דהא אמרו כל מלאכות עושה לו משמע כל שיש בו צד עבדות שיש בו טורח שרי ומזיגת הכוס שאני שהוא דבר של חיבה לכך אסרוהו אבל כל הקולות שישנן שם [בס"ד בשתיה] יש בזה [באכילה] ג"כ ואם הפסיק א' ביניהם מותר עכ"ל.
סעיף ד
[עריכה](ו) משיורי: משמע אע"פ שחזרו ומלאוהו כגון ששתתה היא החצי ומלאוהו אסור דמ"מ הוא שותה משיורה אבל אם שתתה היא כל הכוס ומלאוהו נראה דמותר ואע"ג שכ' ב"י שידיחו הכוס בין שתיה דידיה לשתיה דידה אנן לא נהגינן כן עכ"ל הש"ך (והמחמיר להדיח תע"ב).
סעיף ה
[עריכה](ז) ישב: כתב הט"ז משמע אפילו ישיבה בעלמא בלא שכיבה נמי אסור ודלא כהב"ח ונראה דכ"ש הוא שהיא לא תישן במטה שלו דיש טפי הרהור בשכבה ובקומה אבל ישיבה בעלמא מותר לה על מטה שלו דהיא לא מרגלא ליה ונגיעה שנוגע בסדין שהוא מלוכלך בדם אין איסור אע"פ שקצת נזהרין בזה שבוש הוא וכתב הב"ח בשם סמ"ק ישן דאשה נדה יכולה לשכב אסדיני בעלה ונזהרת מסדינים ששכב עליהם איש אחר פן תתעבר משכבת זרע של אחר ואמאי אינה חוששת פן תתעבר בימי נדותה מש"ז של בעלה ויהא הולד בן הנדה והשיב כיון דאין כאן ביאת איסור הולד כשר לגמרי ואפילו אם תתעבר מש"ז של אחר כי הלא בן סירא כשר היה אלא דמשל אחר קפדינן אהבחנה וגזרה שמא ישא אחותו מאביו כדאיתא ביבמות עכ"ל.
סעיף ז
[עריכה](ח) שנהנה: הואיל והיא מותרת לו לאחר זמן אינו בא לידי מכשול. ש"ך.
סעיף י
[עריכה](ט) בפניו: והב"ח כתב דאע"פ שהמזיגה שלא בפניו אם מניחה על השלחן בפניו אסור ואצ"ל כשהוא יודע שהיא מוזגת את הכוס דכיון שהניחה על השלחן בפניו חשיב כמזיגה בפניו ג"כ ואסור עכ"ד וכתב הש"ך שאין דבריו מוכרחים גם מדברי הרא"ש פ"ק דכתובות משמע דשלא בפניו ליכא איסורא כלל גם מה שאוסר לה להביא הקערה עם המאכל על השלחן אינו נראה דהא אף במזיגת הכוס אין איסור אלא בכוס המיוחד לבעלה בלבד דאיכא חיבה אבל להניח הקערה על השלחן שכל בני בית אוכלים ממנה אין קפידא אף ע"ג שגם בעלה אוכל עם בני הבית מאותה קערה דליכא הכא חיבה והכי נקטינן אבל להביא קערה המיוחדת לבעלה אסור דאף בהושטה בלבד אוסר סה"ת כשאין בו שינוי ולפ"ז משמע דמחמיר ג"כ בשאר משקים עכ"ל.
סעיף יב
[עריכה](י) ליצוק: כ' הט"ז מלשון זה משמע לכאורה שאסורה ליתן מים בכלי והוא ירחץ אח"כ אבל באמת אינו כן דאינו אסור אלא כשהיא מוצקת בשעה שהוא רוחץ ומ"מ פשוט לי דגם זה בכלל האיסור שאם הוא רוחץ מכלי שיש בו נקב למטה ובשעת רחיצתו היא מוצקת מים להכלי דגם זה מקרי הרחצה אבל הש"ך כתב בשם הר"ר יונה דאסורה לתת לפני בעלה קיתון של מים וכלים שירחץ בהם רגליו מפני שהוא דרך חיבה.
סעיף יד
[עריכה](יא) להקל: והב"ח כתב שאין להם על מי שיסמוכו להקל וראוי לדרוש שרבים שהוא אסור וכתב הט"ז ונ"ל עוד דיש להחמיר יותר בימי ליבון דאם נתיר לו באיזה קולא יותר יש חששא שיבא לידי הרגל דבר מאחר שרואה שהיא אינה טמאה כ"כ וכן מצאתי שכתב תה"ה בשם הראב"ד סברא זו עכ"ל.
סעיף טו
[עריכה](יב) שתזהר: אבל מזיגת הכוס לחולה לכ"ע שרי. ש"ך.