באר היטב על יורה דעה קצו
סעיף א[עריכה]
(א) בטהרה: בין השמשות ובדיעבד אפי' אם לא בדקה עצמה רק שחרית כו' היינו מיום ב' מראייתה ואילך כדלקמן ס"ב. ש"ך.
(ב) דהקהל: אפי' אם היא עדיין לא התפללה ערבית.
(ג) שבת: כ' הש"ך דמדברי מהרי"ל משמע דאע"פ שהתפללה היא ג"כ ועשתה שבת מותר אבל הגאון אמ"ו ז"ל כתב דלהרב אם היא התפללה ערבית אין להקל אפילו דיעבד וכ"נ דעת מהרש"ל בתשובה (ומהאגור שהבאתי מוכח דאף להמקילין היינו עד כ"ד שעות וא"כ כשהיום גדול כ"כ חשבינן יום ולילה שוין. אבל בתר הכי לכ"ע אסור) עכ"ל (וט"ז כתב בשם רש"ל כיון שנשים שלנו מתחילין למנות מיום ו' פשיטא שיכולה למנות אפילו אחר תפלת ערבית ע"ש).
(ד) לערב: כתב הש"ך נ"ל לדעת הרב אפילו אם ראתה דם סמוך לערב מפסקת קודם ברכו בתחלת ספירתה ואם היא רואה דם עד סמוך לערב פשיטא דאין דיעבד גדול מזה ומתחלת להפסיק אחר ברכו ומ"ש ונוהגים לכתחלה ליזהר היינו היכא דאפשר כגון שאינה רואה דם קודם ברכו עכ"ל.
סעיף ב[עריכה]
(ה) אחד: ומעיינה פתוח וכתב הש"ך ונ"ל דנ"מ לדידן להיכא דחזרה וראתה בתוך ימי הספירה דכיון שלא ראתה רק יום א' בימי הספירה לא מהני בדיקת שחרית אפילו בדיעבד אבל אם ראתה רק כתם אפשר להקל בין בימי הספירה בין בתחלה. כ"כ בספר מעדני מלך.
סעיף ד[עריכה]
(ו) אחת: תוך הז' נקיים מלבד הבדיקה דהפסק טהרה דלעיל ס"א.
סעיף ה[עריכה]
(ז) שפסקה: וה"ה אם ראתה ולא בדקה עצמה ביום שפסקה מלראות (ולא בדקה) [ובדקה] לאחר ג' או ד' ימים ומצאה טהורה הרי היא בחזקת טמאה עד שפסקה בטהרה טור ורשב"א.
סעיף י[עריכה]
(ח) סתרה: כ' הט"ז דאף לדידן דמחמרינן אפי' רואה טיפת דם כחרדל צריכה ז' נקיים למאי נ"מ כתב המחבר דין זה דסתרה ונ"ל דיש נפקותא גם עכשיו לפי מה דקי"ל דאשה שיש לה וסת א"צ בדיקה כלל כמ"ש ריש סימן קפ"ו דהיא בחזקת טהרה משא"כ בז' נקיים קי"ל דלכתחלה צריכה בדיקה דהיא בחזקת טמאה עד כלות הז' נקיים ע"כ קמ"ל כאן דחזקת טומאה עליה עד שיכלו ז' רצופין דל"ת בהגיע קץ הז' נקיים היא שבה לחזקת טהרה וא"צ בדיקה אפילו לכתחלה קמ"ל דאפילו אם תראה בסוף הז' ממש תסתור הכל א"כ עדיין חזקתה הראשונה עליה וצריכה בדיקה לכתחלה גם בעת ההיא עכ"ל.
(ט) ויודעת: והש"ך חולק על הרמ"א בדין זה ופסק דאף ביודעת בודאי שמכתה מוציאה דם אפ"ה אינה תולה בה בג' ימים הראשונים של ז' נקיים וכ"מ מדברי הב"ח דאין להקל אלא דוקא במלאה שחין ודם יוצא ממנה תמיד דאז אמרינן אם לא תתלה בו לא תוכל לספור ז' נקיים לעולם הא לא"ה אפילו ידוע שמכתה מוציאה דם אין להקל ע"ש שמאריך בזה בכמה ראיות והט"ז כתב דיש לכוין דברי הרמ"א דמיירי במכה שא"א לה להזהר שפיר אז תולה בה אבל כל שאפשר לה להזהר ולא עשתה כן אין לה לתלות כלל עכ"ל (עיין בת' צ"צ סימן ס"ה ובעה"ג סימן ע"ט).
סעיף יא[עריכה]
(י) עונות: וכל עונה היא י"ב שעות.
(יא) לשמושה: דעד אותו היום חיישינן לכל יום ויום שמא תפלוט או שמא תפלוט כל הג' ימים ומע"ל של ו' עונות היא ע"ב שעות.
(יב) בתוך: כלומר אע"פ ששלמו הו' עונות בתחילת ליל ד' אחר שימושה מ"מ כיון שפלטה בתחלת ליל ד' קודם זמן שימושה במ"ש א"כ סותרת אותו יום והיינו כל יום ד' ומתחלת לספור מיום ה' עכ"ל הש"ך.
(יג) להוסיף: כתב הט"ז וכ"כ בסי' קצ"ו בשם מהר"ל מפראג שבכלה אחר בעילת מצוה תוכל למנות מיום ה' לשמושה ונראה טעמו כיון דאין כאן דם נדה רק דם בתולים לא החמירו בו משום תשמיש בין השמשות אבל אם באמת נבעלה בין השמשות בעילת מצוה נראה ודאי דחשבינן לה כאלו נבעלה בלילה שאחר אותו בין השמשות אפילו גבי כלה נמצא שאם נבעלה הכלה ליל מ"ש תמנה מיום ה' ואם נבעלה בין השמשות של סוף יום א' תמנה מיום ו' כנ"ל עכ"ל וכתב מהרש"ל אם ראתה אחר ערבית ביום א' ועדיין הוא יום יכולה ללבוש בגדים נקיים בסוף יום ה' ומונה מיום ו' ואין ספיקא בדבר עכ"ל ומשמע מדבריו דאע"פ שהתפללה היא ג"כ ערבית. ש"ך.
(יד) כתם: פי' אשה טהורה שמוצאה כתם דינה כרואה ממש גם לזה אבל אשה שלבשה לבנים ומצאה כתם ואפילו רואה ממש בתוך ימי הנקיים א"צ להמתין ו' עונות אלא תמנה מחדש ז' נקיים מיום שתוכל. ט"ז. וכ' הש"ך נראה דבכתם יש להקל היכא דלא שמשה למנות מיום המחרת של מציאת הכתם דהא הך דלא שמשה גופה גזרה רחוקה היא הלכך אין להחמיר אלא ברואה ממש אבל לא בכתמים דרבנן דאזלינן בהו לקולא בכמה דוכתי (ועיין בתשו' ש"י בחלק ב' שאלה ע"ז הורה באשה שטבלה ולא היה בעלה בעיר בליל טבילתה ומצאה כתם דפוסקת באותו יום ומונה למחרת אע"ג דנוהגין להחמיר מ"מ בכה"ג שלא שמשה ואין בעלה בעיר מצדד להקל בכתמים וכ"פ בתשו' פני יהושע סוף סימן י"ב ע"ש) ואפשר לזה לא כתב הרב האי ויש שכתבו עכשיו וכו' אחר דין הכתם אלא אחר דין רואה ומיהו מה שרוצה הב"ח להקל אף ברואה ממש כשאין בעלה בעיר אין דבריו נראין וכן המנהג פשוט במדינות אלו להחמיר אפילו אין בעלה בעיר וגדולה מזו נוהגין שאפילו כלה אינה סופרת ז' נקיים עד יום ה' לראייתה אע"פ שעדיין לא בא החתן לעיר ואע"פ שלפי דעתי אין להחמיר בזה כלל ולא נזכר בשום פוסק קדמון או אחרון מ"מ לא יהא אלא כדברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור ומ"מ בשעת הדחק יש להתיר להכלה שמיד שתפסוק בטהרה תספור ז' נקיים דבהכי עדיף טפי ממה שנוהגין שנשאת כשהיא נדה שהרמב"ם פסק שלא תנשא כלל עד שתטהר ואע"ג דאנן לא מדקדקין בהכי כמ"ש באבן העזר סוף סימן ס"א מ"מ ודאי היכא דאפשר בטהרה טפי עדיף והט"ז כתב דנ"ל להקל באלמנה שפירסה נדה סמוך לחופתה ואפילו אחר חופתה קודם שנתייחדה עם החתן שלה שאינה ממתנת כלל דבזה ודאי לא שייך למיגזר לא שמשה אטו שמשה דלא באה עדיין לכלל תשמיש כלל עמו ולמה נגזור כזה עכ"ל.
סעיף יב[עריכה]
(טו) אחד: כ' הש"ך ומשמע דהכא לא נהגינן להחמיר משום גזרה דבין השמשות וטובלת מיד אחר ד' ימים ויום א' נקי דלא שכיח שתטעה במנין ובמלתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן וכתב הט"ז וא"ל שמא ראתה באותן הו' עונות דם אלא שחיפהו ש"ז כמ"ש בסי' קצ"ג בבעילת מצוה דהתם שאני שדמים מצויים בה מחמת הבעילה.
(טז) עת: שהרי כבר ספרה ז' נקיים אלא שמחוסרת טבילה ויש לתמוה ממ"ש באבן העזר סי' י"ג ס"ה גר ואשתו שנתגיירו מפרישין אותן צ' יום להבחין בין זרע שנזרע בקדושה לזרע שנזרע שלא בקדושה וה"נ היה לנו להפרישה אחר שבא עליה באיסור כדי להבחין אם נתעברה באיסור כשטבלה שלא כראוי ונ"ל דהכא מיירי באשה שבעלה מצוי לה קודם לזה נמצא שלא שייך כאן הבחנה אבל אם לא היה בעלה אצלה קודם למעשה זה תוך צ' יום ממילא צריך הפרשה אחר ביאה זו האסורה צ' יום וצ"ע למעשה אבל בעברה על הדין שצריכה ז"נ משום חימוד כמ"ש בסוף סימן קצ"ג אינו דומה כלל לדין זה דשם אין כאן אלא איסור דרבנן לחוד עכ"ל (ובנה"כ תירץ דהתם כיון שנזרע שלא בקדושה לאו ישראל גמור הוא דבכמה דינים חלוק הוא מישראל כמ"ש בסי' רס"ט אבל אפילו נולד מן הנדה קי"ל דכשר עכ"ל (ועי' בבית שמואל שם ס"ק ט"ו שהרגיש ג"כ בזו) ובב"י כתב בשם הרא"ש דבטבלה ליל ז' ושמשה ביום ז' נמי לאו סתירה הוא וטובלת מיד לאחר ז' וכתב הש"ך דצ"ע לדינא דהוא רצה להשוות דברי הסמ"ק להרא"ש ופשט דברי הסמ"ק משמע לאחר ז' דוקא עכ"ל).
סעיף יג[עריכה]
(יז) להמתין: כתב הש"ך ואף באשה ששכחה יום אחד דקי"ל בסעיף הקודם שצריכה להמתין ו' עונות ג"כ אין להקל לכתחלה לומר דמהני לה רחיצה וקנוח כדי שתמנה מיד וכ"פ הב"ח.