שולחן ערוך יורה דעה קכט ט

בית שיש לישראל בו יין ועובד כוכבים דר למטה וישראל בעלייה וארובה מהעלייה לבית ויצאו שניהם בבהלה לראות חתן או הספד וחזר העובד כוכבים וסגר הפתח ואחר כך בא הישראל אף על פי שאין לישראל מעבר אלא דרך הבית ואי אפשר לעבור שלא יראנו הרי היין הפתוח שבבית הישראלי בהיתירו שלא סגר העובד כוכבים אלא על דעת שכבר נכנס הישראל לביתו ולא נשאר אדם בחוץ וכמדומה לו שהוא קדמו:

הגה: ודוקא שיצאו בבהלה וחזרו דאפשר לומר שמתוך בהלתו חזר ולא דקדק יפה בכניסת ישראל אבל שלא בבהלה היין אסור (ב"י בשם הרמב"ם):

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(כב) וארובה מהעלייה לבית. דמצי למחזי לכ"ע הא לא"ה דהך גיסא ודהך גיסא אסור וכ"כ הרשב"א ב"י וד"מ ופשוט הוא מלעיל סימן קכ"ח ס"ג:

(כג) וסגר כו'. ובלילה אמרינן מסתמא סגר ואוסר מאחר שיש לעובד כוכבים שייכות בבית כדלקמן ס"ס ק"ל:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

ודוקא שיצאו בבהלה. כן הוא לדעת הרמב"ם ולמדו מדאמרינן בפרק השוכר בהאי עובדא שמעו קול תיגרא נפקו כו' מדהזכיר התלמוד שהיה המעשה כן שמע מיניה דבהא תליא מילתא וכבר כתבתי לדעת הטור והוא העיקר דגם בעובדא דשמע תקיעת שופר ושמע שקורין לב"ה נמי בדוקא הוא וטעם הדבר כאן דדוקא יצאו בבהלה כתב ב"י דאם לאו דרך בהלה יש לחוש שמא ראה את הישראל בשוק והניחו שם ובא לבית לנסך ואינו מתיירא שהרי הניחו בשוק אבל כשיוצאים דרך בהלה לפעמים מניח אדם את חבירו בשוק וכשבא לבית מוצא שקדמו לבית שמתוך הבהלה עובר לפניו ואינו מרגיש בו משום הכי חושש שמא הישראל קדמו עכ"ל הא דכתב דשלא בבהלה יש לחוש שמא ראהו בשוק כו' תמוה לי דמספיקא מי אסרינן חמרא ומאי שנא מההיא דסי' קכ"ח סע"ג דמספיקא לא אמרינן שנעל במפתח אע"פ שיש שס מפתח בפנים וכדמוכח ג"כ ריש סי' קכ"ט כמו שהעתקנו שם אלא ברור דלא אסרו ביין נסך עד שיהא האיסור ברור כדמוכח גם כן ממתניתין דלא הודיע שמפליג ולא אמרינן שמא חושב העובדי כוכבים שמפליג הישראל כאשר הוא האמת וכן בסעיף י' אנו מקילין מספיקא וכן בהרבה דוכתי גם מה שכתב הב"י דאם יצאו בבהלה אע"פ שראהו בשוק אינו מרגיש בו זהו קולא יתירה דהא לא היתה כניסת העובד כוכבים בבהלה אלא היציאה לחוד והרבה פעמים הוא שאדם יוצא מבוהל מקול רעש שהוא בחוץ וכשנשקט הרעש מתיישבה דעתו מכ"ש כאן דנקט שהבהלה היתה מחמת חתן או הספד. דבשובו לביתו אין כאן בהלה והיה לו לבעל התלמוד ובפוסקים להזכיר שגם הכניסה היתה בבהלה ע"כ נראה לע"ד דהא דנקט יצאו בבהלה הוא מטעם דל"ת דהיין אסור דלא מרתת העובד כוכבים שהישראל שומר היין דאם אינו מאמינו לעובד כוכבים למה יצא לחוץ ועזב את יינו ולא מתירא שמא העובד כוכבים יסגיר הדלת כמו שעשה באמת וינסך יינו דהא יש לו שייכות בבית ע"כ הצריכו שיצא בבהלה ולא זכר את יינו בעת ההיא וחושש העובד כוכבים שמא כבר זכר את יינו ובא לביתו ולפי זה אם ראהו העובד כוכבים בשוק בשעת חזרתו לביתו דבר ברור שאסור היין כל שסגר העובד כוכבים הדלת מבפנים אף על פי שהיציאה היתה בבהלה ולא אמרינן שהבהלה גורמת שהוא חושש שמא לא ראיתי יפה דאין לנו ראייה לקולא זאת אע"פ שבכניסה היה עדיין בבהלה ושלא בבהלה אין מקום להחמיר מצד שמא ראהו בשוק דמספיקא לא מחמרינן אלא מטעם העובד כוכבים חושב שהישראל מאמינו דאל"כ למה עזב יינו ואע"ג דבריש סימן זה במניחו בחנות ולא הודיעו שמפליג מותר שאני התם דאין אנו יודעים בבירור שסגר הדלת אמרינן דלא סגרה ומרתת שיבוא מה שאין כן כאן דיש ריעותא בפנינו דהדלת סגורה בודאי רק שיש להתיר מטעם שכבר קדמו הישראל להעלייה אם אין בהלה בשעת יציאה אמר העובד כוכבים כיון דיצא לדעת ודאי נזכר אז ביינו ולמה יקדים עצמו כל כך משום הכי מחמרי' כיון שהדלת סגורה לפנינו ע"כ הצריכו שהיציאה היתה בבהלה ולא נזכר ביינו וכבר זכרו והקדים עצמו כנלע"ד ברור:

באר היטב

עריכה

(יג) וארובה: דמצי למחזי לכ"ע הא לא"ה דהך גיסא ודהך גיסא אסור ש"ך וע"ל סי' קכ"ח ס"ג.

(יד) בבהלה: וטעם הדבר כתב הט"ז דאם יצא בבהלה סובר העובד כוכבים דמחמת הבהלה לא זכר הישראל את יינו בעת ההיא וחושש שמא עתה כבר נזכר הישראל ויבא לביתו ולפ"ז אם ראהו העובד כוכבים בשוק בשעת חזרתו לביתו דבר ברור שאסור היין כל שסגר עובד כוכבים הדלת מבפנים אע"פ שהיציאה היתה בבהלה אבל אם יצא שלא בבהלה סובר העובד כוכבים שהישראל מאמין לו ולכך אינו מירתת עכ"ל.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}