שולחן ערוך יורה דעה ע ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך יורה דעה · ע · ו

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז ש"ך באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

יש אוסרים ליתן בשר שלא נמלח כלל או שנמלח ופלט כל דמו עם בשר שנמלח קודם פליטתו דם, לפי שהבשר שלא נמלח או שנמלח ופלט כל דמו חוזר ובולע ממה שחבירו פולט. ויש מתירים על ידי מליחה שימלחנו אחר כך, כי אז יפליט כל דם שבלע. ויש מתירים בכל זה. ולכתחלה יש לחוש לדברי האוסרים.

הגה: ואפילו בדיעבד נוהגין לאסרו אם נפל בשר שכבר פלט כל דמו וצירו אצל בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה (מהרא"י בהגהות ש"ש). ויש אומרים שכל מעת לעת לאחר שנמלח פולט ציר ואם נגע תוך זמן זה לבשר שנמלח ולא שהה עדיין שיעור מליחה אינו אוסר. וכן נוהגין (ש"ד בשם הגאונים ומהרא"י וסה"ת ומרדכי בשם ר"י).
אך במקום שאין הפסד מרובה יש לאסרו לאחר י"ב שעות. וקודם לזה אין להחמיר כלל. וכל שכן אם לא נמלח כלל דאפילו אם נפל לציר ממש אין לאסרו דאמרינן על ידי שיפלוט דם דידיה יפלוט גם כן מה שבלע ממקום אחר. ואפילו נמלח הבשר ולא שהה עדיין שיעור מליחה ונפל לציר -- יש להתיר (ארוך כלל ה) אם לא נכבש בתוכו יום שלם. אך אם שהה שיעור מליחה ונפל לציר יש אוסרים אותו אף על פי שלא כלה זמן פליטת צירו עדיין (רש"ל בא"ו שלו). ומכל מקום לצורך הפסד גדול יש להתיר גם בזה כל זמן פליטת צירו דהיינו תוך י"ב שעות על ידי שיחזור וידיחנו (הג"ה ש"ד) ויחזור וימלחנו.
וכן אם נפל לציר קודם ששהה שיעור מליחה -- ידיחנו ויחזור וימלחנו. מיהו אם מלחו בלא הדחה לאחר שנפל לציר -- שרי בדיעבד (ארוך כ"ה).
וכל זה לא מיירי אלא בציר שהוא כרותח כמבואר לעיל (סימן ס"ט). אבל דם בעין שנפל על בשר שהוא תוך שיעור מליחתו והיא חשוב כרותח כמבואר לקמן (סימן צא) -- נאסר הבשר; דלגבי דם בעין לא אמרינן איידי דטריד לפלוט לא בלע, ולא כבולעו כך פולטו (שם).
והא דאסרינן אותו כשנפל לציר היינו דוקא מה שבתוך הציר. אבל מה שלמעלה מן הציר שרי. מיהו מה שבתוך הציר נאסר מיד ואין שיעור לדבר.
  • בשר שנפל לתוך ציר שעל הקרקע -- דינה כאילו היתה הציר בכלי (ב"י בשם ש"ד ואו"ה שם).
  • בשר שנגע בחתיכה שנמלחה בכלי שאינו מנוקב ונאסרה -- דינה כאילו נגעה בציר (ד"ע).
  • ספק ציר ספק מים -- מותר, דציר דרבנן וספיקא להקל (מרדכי פכ"ה)
  • ציר מעורב עם מים, אפילו היו המים מועטים -- לא חשיבי עוד רותח ואינה אוסרת (ב"י בשם אגור).
  • דין כבוש עיין לקמן (סימן קה)

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(כה) שלא נמלח כלל. שאז אינו פולט כלום ובולע:


(כו) או שנמלח. ופלט כל דמו והודח כן הוא בתורת הבית ובר"ן ונראה דהיינו משום דכיון דהודח אחר שיעור מליחתו נסתמין נקבי הפליטה וכדכתב בת"ח כלל ו' סוף ד"ה אבל אם לא הודח אף שכבר פלט כל דמו מ"מ כיון דעדיין פולט ציר אינו בולע א"נ מ"ש הט"ו ופלט כל דמו ר"ל דמו וצירו וכן מצאתי בהגהות מהרש"ל לטור שפי' כן וכן הביא הדרישה על שמו ופי' כן בפרישה והיש מתירין מתירין אפי' בכה"ג כמו שהוכחתי בספרי מדברי הרשב"א בת"ה להדיא וחד טעמא הוא דכי היכא דמתירין בבשר שנמלח והודח דאפי' אין בו דם של עצמו וגם נסתמים נקבי פליטת צירו אפ"ה חוזר ופולט ע"י מליחה אח"כ ה"נ אם פלט כבר כל צירו וזה ברור דלא כהב"ח שדחה פי' זה מפני שהבין דבכה"ג ליכא מאן דמתיר והאריך להוכיח כן ע"ש שהוכחתו היא סתירתו וגם הר"ב משמע שהבין כמו שכתבתי והוא פשוט:


(כז) וי"מ ע"י מליחה כו'. כלומר י"מ בבשר שלא נמלח כלל ע"י מליחה אח"כ שכמו שיפלוט אח"כ דם של עצמו יפלוט דם דאחריני:


(כח) ויש מתירין בכל זה. כלומר אפי' בסיפא דלית בה דם של עצמו אפ"ה מותר ע"י מליחה אח"כ:


(כט) ולכתחלה יש לחוש לדברי האוסרין. כלומר דלכתחלה יש ליזהר בכל זה שלא לעשותו אבל בדיעבד יש לפסוק בכל זה דמותר וכן משמע בב"י שכתב דלכתחלה יש ליזהר בכל הדברים האלו ולחוש לדברי האוסרין אבל בדיעבד יש לסמוך אהמתירין עכ"ל משמע דקאמ' דלכתחלה יש ליזהר שלא לעשותם וכך נראה שהבין הרב ודלא כמו שדקדק מהר"י כהן מקראקא בתשובה סי' כ"ז שגם הב"י אוסר בדיעבד ומ"ש לכתחלה ר"ל כשרוצה הרב לפסוק לכתחלה יפסוק דאסור אבל בדיעבד שאם פסק להתיר סמכינן אהמתיר ולא מהדרינן עובדא עכ"ל ע"ש שאין בדקדוקו כדאי להוציא דברי המחבר מפשטן ודברי בעל ספר אפי רברבי בכמה דינים שבסי' זה מעורבבין ואין לסמוך עליו ומ"ש המחבר להתיר בדיעבד בבשר שלא נמלח כלל מיירי שהודח מתחלה דאל"כ תיפוק ליה דנמלח בלא הדחה קמייתא דאסור אפי' דיעבד מפני שהמלח מבליעו לדם בעין שעליו ואינו יוצא שוב לא ע"י מליחה ולא ע"י צלייה וכדלעיל סי' ס"ט ס"ב וכן מ"ש הרב דאם לא נמלח כלל ונפל לציר ממש דהותר ע"י הדח' ומליחה אח"כ מיירי נמי שהודח קודם שנפל לציר וזה פירשתי לדעת מהרא"י בהגהת ש"ד סי' ו' והרב בת"ח כלל ו' ד"ב אבל בהגהה אחרת בש"ד כתב ע"ש הר"ר יעקב שושן עמק דאפי' למאי דאסרי' בשר שנמלח בלא הדחה קמייתא שרי הכא בציר ע"ש הטעם וכ"כ באו"ה ריש כלל ה' ע"ש המרדכי בשר שלא הודח ולא נמלח ונפל לציר חוזר ומדיחו ומולחו ומותר ובדין ב' שם פי' הטעם דאין כח ברתיחת הציר אלא להתבלע היא עצמה ולא להבליע הדם בעין שעליו לתוכו וכ"פ מהרש"ל באו"ש ובפרק כל הבשר סי' ע"ו וכ"פ הב"ח והיינו שלא כתבו הפוסקים והמחבר בשר שהודח ולא נמלח כו' ומ"ש בא"ו של מהרי"ל חתיכה תפלה שלא נמלחה עדיין ונתערבה בין מלוחות ונשתהה ביניהם אותה חתיכה אסורה ולא מועיל למלחה שנית אמנם אם הודחה טרם שנתערבה יחזור וידיחנה וימלחנה עכ"ל נראה דשאני התם כיון שנתערבה בין המלוחות ונשתהא שם א"כ אפשר שקבלה טעם מהמלח עצמו:


(ל) ואפילו בדיעבד נוהגין לאוסרו כו'. ולא מהני הדחה ומליחה אחר כך ואפילו לצלי אסור ת"ח שם ריש דין ה' וטעמא דכיון שכבר פלט דמו וצירו א"כ אינו טרוד שוב לפלוט ובולע ושוב אינו יוצא לא ע"י מליחה ולא ע"י צלייה כיון דלא פליט דם של עצמו וגם לא אמרי' דמישרק שריק והלכך כולו אסר דאנן משערינן במליחה בס' וגם משמע דנאסר מיד ואף מהרש"ל דס"ל דבשר שנפל לציר אינו אסור אלא כששהה שם שיעור כבישה והבאתיו בס"ק מ"ה משמע בספרו פכ"ה סי' ע"ד וע"ה דמודה הכא ונראה דה"ט דכיון דמיד שנפלט מן הבשר נופל עליו א"כ מיד הוא נבלע ועוד דכאן הוי רותח מיד מחמת המליחה ודוק:


(לא) שכבר פלט כל דמו וצירו כו'. וכן אם שהה שיעור מליחה והודח ונפל אצל בשר כו' דחד טעמא הוא וכמ"ש בס"ק כ"ו:


(לב) ואם נגע תוך זמן זה כו'. אינו נאסר בזה גם מהרש"ל מודה כמבואר באו"ש ובספרו פכ"ה סי' ע"ד וה"ט דכיון שפולט ציר אינו בולע והלכך א"צ לחזור ולמלחו אח"כ:


(לג) אך במקום שאין הפסד מרובה כו'. ודעת מהרש"ל באו"ה שלו ובספרו שם נראה להתיר עד מע"ל אפי' בלא הפסד מרובה ודעת הר"ב נראה עיקר (לפי שדעת הר"ר יונה והרשב"א והר"ן והטור ורבינו ירוחם נט"ו אות כ"ה והרא"ה בספר החנוך סוף מצוה קמ"ח והרב המגיד והאגור שאחר י"ב שעות שוב אין פולט ציר וזה דעת המחבר וגם בכל בו נזכר דעה זו):


(לד) דאמרינן ע"י שיפלוט דם דידיה. כשידיחנו וימלחנו וק"ל:


(לה) יש להתיר. כשידיחנו ויחזור וימלחנו וכמ"ש הר"ב לקמן בסמוך והיינו טעמא דכיון דלא שהה שיעור מליחה ועדיין אית ביה דם שפיר אמרינן איידי דיפלוט דם דידיה יפלוט ג"כ דגם דאחריני לכ"ע וכמו שיתבאר:


(לו) אם לא נכבש בתוכו יום שלם. כ"כ בהגהת ש"ד על שם רבי' שמשון ב"א (ומביאה ב"י בסי' ס"ט) ומביאה הר"ב בת"ח שם ד"ט אבל תימה דלקמן ר"ס ק"ה סתם כדברי המחבר והרא"ש דאם הוא כבוש בציר כדי שיתננו על האור וירתיח ויתחיל להתבשל הוה כמבושל עכ"ל (וע"ל סי' ס"ט סי"ח) וי"ל דלא קאמר התם דהוי כמבושל אלא לשאר מילי אבל לא לענין בשר דיהא כמבושל ממש ולא יצא אח"כ ע"י מליחה וכמ"ש הר"ב לשם אדברי המחבר וע"ל סי' ע' מדין בשר שנפל לציר ודוחק ועי"ל דהכא ע"כ מיירי בכלי מנוקב דאי באין לציר מקום לזוב ס"ל להר"ב דלא מהני הדחה ומליחה שנית כמ"ש בס"ק מ' וא"כ נראה דהכא הרא"ש מודה דלא הוי כבוש אלא ביום שלם דהא הרא"ש קאי להדיא אכלי שאינו מנוקב ולא אכלי מנוקב ודוק מיהו ודאי מהרש"ל פשיטא דסובר דאם לא שהה שיעור מליחה ונפל לציר אע"פ ששהה בתוכו כדי שירתיח כו' שרי שהרי סובר דבשר ששהה שיעור מליחה ונפל לציר אינו אסור אלא בשיעור שירתיח וצ"ע לדינא:


(לז) אך אם שהה כו' יש אוסרים כו'. זהו דעת מהרש"ל בא"ו שלו סי' ו' ומביאו הרב בת"ח כלל ו' ומוכח שם דאין חילוק בין לדעת הר"ב ובין לדעת מהרש"ל בין נפל לציר או נפל ציר עליו ע"ש וצ"ל דס"ל דציר גרע מנמלח בשר על גבי בשר שכבר נמלח ולא אמרינן איידי דטריד למיפלט לא בלע ציר וצ"ל דגם הר"ב מודה לזה אלא שמהרש"ל סובר דאף הדחה ומליחה שנית לא מהני דלא אמרינן בכל דוכתי אלא איידי דיפלוט דם דידיה יפלוט דם דאחריני אבל איידי דיפלוט ציר דידיה יפלוט דם דאחריני זה לא אמרי' והר"ב ס"ל דלצורך הפסד גדול יש להתיר כל זמן פליטת צירו ע"י שיחזור וימלחנו דאיידי דיפלוט ציר דידיה יפלוט ג"כ דם דאחריני ולהכי לא התיר הר"ב בלא מליחה שנית משום דאע"ג דעדיין לא פלט כל צירו לא אמרינן איידי דטריד למפלט ציר לא בלע ציר וצ"ע בת"ח שם מה שהביא בשם הרא"ש ובסימני ת"ח שם דמשמע שם להדיא דמתיר במקום צורך משום טעם דאף לאחר שיעור מליחה כיון דעדיין פולטת ציר לא בלעה ואם כן אמאי מצריך כאן בהגה"ה הדחה ומליחה שנית ואפשר דאה"נ מדינא לא צריך הדחה ומליחה שנית במקום צורך גדול אלא הרב חשש כאן להחמיר דדילמא דעת מהרש"ל עיקר דבלע ולכך יש להדיחו ולמלחו שנית לכתחלה (וכן משמע קצת בת"ח שם ובא"ו של מהרש"ל ע"ש ודוק) מיהו אם נתבשל בלא הדחה ומליחה שנית דעת הרב דמותר במקום צורך גדול ודו"ק. מיהו כל זה כשלא הודח אחר המליחה קודם שנפל לציר אבל הודח כבר נסתמים נקבי הפליטה ובולע ולא מהני אח"כ הדחה ומליחה שנית אליבא דכ"ע וכמ"ש הרב בת"ח שם וכמ"ש בס"ק כ"ו:


(לח) דהיינו תוך י"ב שעות. שאז אפילו שלא במקום הפסד מרובה אמרינן דפולט ציר וכמו שכתב הר"ב לעיל בסמוך ואם כן ממילא דבמקום הפסד מרובה סמכינן נמי דאיידי דיפלוט אחר כך ציר יפלוט דם משא"כ לאחר י"ב שעות:


(לט) ע"י שיחזור וידיחנו וימלחנו. ולא אמרינן שכיון ששהה שיעור מליחה קודם שנפל לציר ועתה ידיחנו יסתמו נקבי הפליטה וכדלעיל דשאני הכא דהדחה זו אינו אלא להעביר הלכלוך של הציר ולא אמרינן דכיון שהודח נסתמים נקבי הפליטה אלא כשהדיחו קודם שנפל לציר ומכ"ש שלפי מ"ש בס"ק מ"ב דא"צ אלא לשפוך עליו מעט מים ודיו להעבי' הלכלוך של הציר פשיטא דלא נסתמים בזה נקבי הפליטה דלא אמרינן דנסתמים כו' אלא כשהודח כדין בשר אחר מליחה משא"כ בזה ובב"ח כתב ששגגה היא זו לפני הר"ב דאם ידיחו יסתמו נקבי הפליטה ופשוט הוא שדעת הר"ב כמו שכתבתי ואין כאן שגגה:


(מ) וכן אם נפל לציר קודם ששהה שיעור מליחה כו'. דוקא שנפל לציר שיש לה מקום לזוב (פי' שהיא בכלי מנוקב) אבל אין לה מקום לזוב אף קודם שיעור מליחה אסור ולא מהני מליחה אח"כ כ"פ בת"ח כלל ז' דין ב' (ומינה דאם שהה שיעור מליחה אפילו נפל לציר בכלי מנוקב לא מהני הדחה ומליחה) וכתוב בת"ח שם בשם או"ה כלל ו' (דין י"ד) דאף באין לציר מקום לזוב מה שחוץ לציר מותר ונ"ל דלא מיירי מטעם כלי שאינו מנוקב דא"כ לא תלי בציר ועוד דא"כ גם הרב מודה דמה שחוץ לציר נמי אסור וכמ"ש בסימן ס"ח ס"ק ס"ט אלא מיירי כמ"ש האו"ה שם ותוס' פג"ה דף צ"ו והפוסקים כגון המולח בשר הרבה בגיגית ע"ג עצים ולאח"כ מצא חתיכה חציה תוך הציר ואינה נוגעת בשולי הגיגית מותר מה שחוץ לציר מטעם דל"ד לכלי שאינו מנוקב כיון דמונחת ע"ג עצים ואינה נוגעת בשולי הגיגית וכמ"ש האו"ה שם חילוק זה ע"ש אלא דכיון דנשרה בציר שאין לה מקום לזוב אסור מה שבציר ודוק ולהב"ח דעת אחרת בדינים אלו והנלפע"ד כתבתי:


(מא) קודם ששהה שיעור מליחה כו'. אף מהרש"ל מודה בזה דכיון שלא שהה שיעור מליחה אמרינן איידי דיפלוט דם דידיה יפלוט דם דאחריני ואפילו הודח קודם שנפל לציר לא אמרינן דנסתמין נקבי הפליטה כיון שהודח קודם שיעור מליחה וזה פשוט:


(מב) מיהו אם מלחו בלא הדחה כו'. ומהרש"ל כתב באו"ש ובפכ"ה סימן ע"ו דאין צריך לחזור ולהדיחו אפי' לכתחלה ואפילו הרוצה להחמיר ישפוך עליו מים ודיו כיון שהודח הדחה קמייתא עכ"ד ונראה דגם הרב מודה בזה דאין צריך אלא לשפוך עליו מים ודיו ולכך לא פירש שיעור ההדחה:


(מג) שרי בדיעבד. ולא אמרינן דהוי כבשר שנמלח בלא הדחה קמיית' כמו בר"ס ס"ט דהתם דוקא בדם שבעין אמרינן הכי משא"כ ציר זה דלא גרע משאר דם פליטה:


(מד) שהוא תוך שיעור מליחתו כו'. היינו דוקא בהפסד מרובה וסעודת מצוה גם כן דאל"כ אפילו לאחר שיעור מליחתו חשוב כרותח כדלקמן סימן צ"א ס"ה:


(מה) אבל מה שלמעלה מן הציר. שרי דדם אינו מפעפע למעלה ואפילו אותו מקצת שבציר שמן מותר כדלעיל סימן ס"ט סי"ח והכי איתא בת"ח ריש כלל י"ז מיהו חותך גם כן כדי קליפה ממה שבחוץ לציר וכדאיתא בסימן ס"ט ובת"ח שם ועיין בסימן ס"ט ס"ק ע"ג:


(מו) מיהו מה שבתוך הציר נאסר מיד. בת"ח כלל ו' ד"ט כתב הרב דמשמע דעת הרא"ש דאם נפל לציר ולא נכבש בה כשיעור אם נתנו על האור כדי שירתיח אינו נאסר רק כדי קליפה ואנן לא נהגינן כן אלא נאסר מיד שנפל בציר או הציר עליו דהוה כרותח עכ"ל ומהרש"ל באו"ש ובספרו פכ"ה סימן ע"ה חלק על הרב וכתב שלא ירד לעומקו דאע"פ שאנו נוהגים לאסור מיד בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב היינו משום דמחלקינן בין כשא"מ לבשר שנפל לציר (כלומר דבכשא"מ נאסר מטעם דהוי פירש ממקום למקום וכמ"ש בסימן ס"ט ס"ק ס"ח) אבל הרא"ש מדמי ליה לבשר שנפל לציר וכתב שיעור זה מי יימר דפליגי עליה תוס' עכ"ד וסמך עצמו אדברי הרא"ש אלו להתיר ואני שמעתי ולא אבין דנ"ל דגם הרא"ש מודה דאי הוה שיעור מליחה בס' דהוה אסור מיד דציר זה רותח הוא ולכך נהגינן לאסור מיד ומ"ש הרא"ש גבי בשר שנמלח בכלי שאינו מנוקב וז"ל לפי שהאיסור הוא מחמת שנכבש בציר ואמרינן כבוש הרי הוא כמבושל הלכך אני אומר שהכבוש בציר ונוטלו מיד א"א שיאסר לאלתר כו' ושיעור כבישה הוה כאלו נתנו על האור כדי שירתיח ויתחיל לבשל אם נכבש בתוך הציר כשיעור הזה נאסר כל מה שבתוך הציר ובפחות משיעור זה לא נאסר אלא כדי קליפה כדין מליח הרי הוא כרותח עכ"ל היינו משום דרוצה ליתן טעם למה אסור כל מה שמונח בציר ולא סגי ליה בקליפה וכדס"ל להרא"ש בעלמא דמליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה והוצרך לומר שהאיסור הוא מכח כבוש ולא מכח מליח כרותח ובפחות משיעור זה לא מקרי כבוש אבל ודאי ברור דמודה הרא"ש דנאסר מיד מכח מליח כרותח וכדמסיים ובפחות משיעור זה לא נאסר אלא כדי קליפה כדין מליח ה"ה כרותח וא"כ נהי דהרא"ש לא אסר אלא כדי קליפה היינו דס"ל בעלמא דכל מליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה אבל לדידן דקי"ל כל מליחה בששים פשיטא דנאסר מיד הכל וא"כ מוכח אדרבה מהרא"ש דלדידן נאסר כולו מיד וכן דעת האו"ה בכמה דוכתי והכי נהגינן ואין לשנות:


(מז) דינה כאלו היתה הציר בכלי. ז"ל הת"ח שם דין ח' כתוב באו"ה דראוי להסתפק אם קרקע מקרי כלי מנוקב ומאחר שנסתפק ראוי להחמיר עכ"ל ונראה דמ"מ א"צ רק כדי קליפה במקום שנוגע בקרקע לציר אבל מה שלמעלה ממנו שרי דלא גרע מחתיכה שחציה בציר וחציה חוץ לציר ע"כ ונראה דמיירי שנפל על הקרקע בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה דמסתפק אם מקרי כלי מנוקב והוה כנפל לציר דעלמא דמהני מליחה אח"כ דאיידי דיפלוט כו' או מקרי כלי שאינו מנוקב ולא מהני מליחה אח"כ ואפ"ה התיר מה שלמעלה מן הציר וכמ"ש בשמו בס"ק מ' ע"ש אבל אין לפרש דמיירי שנפל שם בשר שכבר פלט כל דמו דזה אסור אפילו בכלי מנוקב וכמו שנתבאר ואע"ג דבלשון הגהת ש"ד שהביא בת"ח שם נסתפק אי נימא דהוי ככלי מנוקב ואגב דאזלא לא בלע כו' ומשמע לפ"ז דאפי' בכה"ג אפשר דשרי מטעם דלא בלע הא נתבאר דאפי' בכלי מנוקב בלע מיהת מיהו פשיטא דלא איירי בבשר שלא נמלח כלל דזה שרי אפילו בכלי שאינו מנוקב ע"י מליחה אח"כ דאין כח בציר לפרוש ממקום למקום כמ"ש האו"ה כלל ה' דין י"ב ודוקא מלח בכלי שאינו מנוקב הוא דאסור מיהו אף למ"ש לעיל דאף מה שבחוץ לציר אסור אפילו להר"ב אם נפל תוך שיעור מליחה לציר בכלי שאינו מנוקב ממש מ"מ הכא גבי קרקע שרי מה שחוץ לציר כיון דמספקא לך אי הוי ככלי מנוקב או לא דהתם גופא חומרא בעלמא היא לאסור מה שחוץ לציר ודמי למ"ש בסי' ס"ט ס"ק ס"ט דבספק אם נפלה קודם ששהה שיעור מליחה בכלי שאינו מנוקב או לאחר שיעור מליחה דשרי מה שחוץ לציר מה"ט ע"ש:


(מח) דינה כאילו נגעה בציר. כלומר ומהני לה מליחה אח"כ איידי כו' וכן משמע בת"ח כלל ו' ד"ד וכלל י"ד דין י"ג ע"ש וכ"ד מהרש"ל באו"ש ובספרו פכ"ה ס"ס ע"ז דחתיכה תפלה דהיינו שלא נמלחה שנתערבה בחתיכות מלוחות בכלי שאינו מנוקב ובלעה דם דמותרת על ידי מליחה דאינו נאסר אלא דוקא כשמלחה חתיכה בכלי שאינו מנוקב משום דהמקום הוא דחוק וע"י מליחה פירש ממקום למקום וכמ"ש סי' ס"ט ס"ק ס"ח משא"כ הכא וכ"כ בס' באר שבע דלא כדמשמע מדברי מהר"י כהן מקראקא בתשובה סי' כ"ו דחתיכות תפלות שלא נמלחו שקבלו דם מחתיכות שנמלחו בכלי שאינו מנוקב דאסור ולא מהני מליחה אחר כך (שהבין כן מדברי המרדכי פג"ה וגם באגודה פכ"ה סי' קמ"ד הבין כן וז"א כמה שכתוב שם עיין שם) כי דבריו באותה תשובה אינם עולים יפה ובספרי בררתי כל זה עיין שם ועיין בהגהת הר"ב שבסוף סעיף י"ח בסי' ס"ט:


(מט) דציר מדרבנן כו'. פירוש דדם שמלחו אינו אלא מדרבנן והכי איתא במרדכי שם ואע"ג דבנפל לציר שבקרקע לעיל אזיל מספיקא לחומרא יש לומר דשאני התם שאם אתה מיקל בזה יבאו להקל אם נפל ע"ג קרקע לדם ממש וכן יש לומר בשאר ספיקות מה שאין כן הכא דאיכא לספוקי שמא אין כאן ציר ועיין במשמרת הבית דף ע"ה עמוד ב' שמחלק כהאי גוונא גבי דם שבשלו עיין שם:


(נ) אפילו היו המים מועטים. פירוש שאין במים ס' נגד הציר אבל עכ"פ בעינן שיהיו מרובין מהציר כן משמע להדיא בהג"א פכ"ה ושאר פוסקים וכן הוא בהדיא באו"ה כלל ב' דין ה' ע"ש:



באר היטב

(טז) ופלט:    כתב הש"ך דהיינו שהודח ג"כ דאז נסתמו נקבי הפליטה אבל אם לא הודח אף שכבר פלט כל דמו מ"מ כיון דעדיין פלט ציר אינו בולע א"נ דמיירי כאן שכבר פלט כל דמו וצירו.


(יז) מתירים:    פי' בבשר שלא נמלח כלל ע"י מליחה אח"כ שכמו שיפלוט דם של עצמו יפלוט דם דאחריני והיש מתירין האחרים ס"ל אפילו בבשר שפלט כל דמו וצירו או הודח כנ"ל אפ"ה מותר ע"י מליחה אח"כ.


(יח) לאסרו:    כ' הש"ך דאסור אפילו לצלי וגם משמע דנאסר מיד וא"צ שיעור כבישה משום דהוי רותח מיד מחמת המליחה וה"ה דיש לאסור אם נפל בשר ששהה שיעור מליחה והודח אצל בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה דחד טעמא הוא (כיון שאין לו מה לפלוט הלכך אסור אפי' לצלי דאנן משערינן במליחה בס').


(יט) אינו:    פי' דא"צ למולחו אח"כ.


(כ) כלל:    ומיירי שהודח מתחילה דאל"כ תיפוק ליה דנמלח בלא הדחה קמייתא דאסור אפילו דיעבד אבל מהרש"ל וב"ח ושאר פוסקים ס"ל דכאן אפי' בלא הדחה ראשונה איירי משום דאין כח ברתיחת הציר להבליע הדם בעין שעליו וכן נוטה דעת הש"ך ע"ש בס"ק כ"ט.


(כא) דם:    ע"י שידיחנו וימלחנו.


(כב) להתיר:    כשידיחנו ויחזור וימלחנו דכיון דעדיין לא שהה שיעור מליחה אמרינן איידי דיפלוט דם דידיה יפלוט דם דאחריני (ואין להקשות הלא אם ידיחנו יסתמו נקבי הפליטה ולא יפלוט גם דם דידיה משום דלא אמרינן כשהודח נסתמו נקבי הפליטה אלא כשהודח לאחר שיעור מליחה אבל אם לא שהה עדיין שיעור מליחה לא אמרינן כן הכי איתא בכל הפוסקים).


(כג) שלם:    כתב הש"ך תימה דלקמן ריש סימן ק"ה פסק המחבר דאם הוא כבוש בציר כדי שיתננו על האור וירתיח ויתחיל להתבשל הוי כמבושל וי"ל דהכא מיירי בכלי מנוקב דאי באין לציר מקום לזוב ס"ל להרב דלא מהני הדחה ומליחה שנית ובכ"מ כ"ע מודו דלא הוי כבישה אלא אחר יום שלם וצ"ע לדינא עכ"ל והט"ז כתב שכמדומה האי יום שלם הוא ט"ס וצ"ל שיעור כבישה ולדעתו אם שהה שיעור כבישה לא מהני הדחה ומליחה שנית ע"ש.


(כד) עדיין:    והא דגרע כאן טפי מאם נמלח בשר ע"ג בשר שכבר נמלח מחלק הש"ך דדוקא גבי דם אמרינן איידי דפולט דם דידיה וכו' משא"כ גבי ציר לא אמרינן הכי רק לצורך הפסד גדול ס"ל להר"ב דאף בציר אמרינן הכי ודעת הט"ז נראה עיקר דהכא שאני משום דנשרה בתוכו ע"ש.


(כה) שעות:    שאז אפילו שלא בהפסד מרובה אמרינן שפולט ציר וא"כ ממילא דבהפסד מרובה סמכינן נמי דאיידי דיפלוט אח"כ ציר יפלוט דם משא"כ לאחר י"ב שעות.


(כו) וידיחנו:    כתב הש"ך ולא אמרינן כיון ששהה שיעור מליחה ועתה ידיחנו יסתמו נקבי הפליטה דשאני הכא דהדחה זו אינה אלא להעביר הלכלוך וא"צ ליתן עליו אלא מעט מים ובהדחה כזו לא אמרינן דנסתמו נקבי הפליטה אלא כשהודח כדין בשר אחר מליחה ודלא כב"ח שכ' ששגג הר"ב בזה וגם דעת הר"ב דבדיעבד אם נתבשל בלא הדחה ומליחה שנית דיש להתיר במקום צורך גדול עכ"ל.


(כז) ויחזור:    כתב הש"ך בשם ת"ח דוקא שנפל לציר בכלי מנוקב אבל בכשא"מ אף קודם שיעור מליחה אסור ולא מהני מליחה אח"כ ומינה דאם שהה שיעור מליחה אפילו נפל לציר בכ"מ לא מהני הדחה ומליחה וכתב באו"ה דאף באין לציר מקום לזוב מה שחוץ לציר מותר ונראה דלא איירי מטעם כשא"מ דא"כ גם הר"ב מודה דמה שחוץ לציר נמי אסור וכמ"ש בסי' ס"ט אלא מיירי כגון שמולח בשר הרבה בגיגית ע"ג עצים ואח"כ מצא חתיכה חציה תוך הציר ואינה נוגעת בשולי הגיגית מותר מה שחוץ לציר דל"ד לכשא"מ כיון דמונח' ע"ג עצים ואינה נוגעת בשולי הגיגית וכמ"ש האו"ה שם חילוק זה ע"ש אלא כיון דנשרה בציר שאין לה מקום לזוב אסור מה שבציר עכ"ל.


(כח) שרי:    והטעם מאחר שהודח בראשונה א"צ רק מכח חומרא לשפוך עליו מים להעביר הלכלוך ולא אמרינן דהוי כבשר שנמלח בלא הדחה קמייתא דדוקא בדם בעין אמרינן הכי ולא בציר זה דלא גרע משאר דם פליטה.


(כט) מליחתו:    והיינו דוקא בהפסד מרובה וסעודת מצוה ג"כ דאל"כ אפילו לאחר שיעור מליחתו חשיב כרותח כדלקמן סימן צ"א ס"ה. ש"ך.


(ל) שלמעלה:    דדם אינו מפעפע למעלה מיהו חותך כדי קליפה ממה שחוץ לציר וע"ל סי' ס"ט סי"ח.


(לא) שיעור:    כתב הט"ז פי' אם אחר ששהה שיעור מליחה במקום דלא מהני חזרת מליחה אבל במקום דמהני חזרת מליחה אינו פוסל עד שישהה שיעור כבישה בציר כמו שזכרנו עכ"ל.


(לב) בכלי:    הטעם איתא בש"ך בשם או"ה דראוי להסתפק אם הקרקע נקרא כלי מנוקב ומאחר שנסתפק ראוי להחמיר ונראה דמ"מ א"צ רק כדי קליפה במקום שנוגע בקרקע לציר אבל מה שלמעלה ממנו שרי דלא גרע מחתיכה שחציה בציר וחציה חוץ לציר ע"כ. ונראה דמיירי שנפל על הקרקע בשר שעדיין לא שהה שיעור מליחה דמסתפק אם מקרי כלי מנוקב והוי כנפל לציר דעלמא דמהני מליחה אח"כ דאיידי דיפלוט וכו' אז מקרי כשא"מ ולא מהני מליחה אח"כ ואפ"ה התיר מה שלמעלה מן הציר אבל אין לפרש דמיירי שנפל שם בשר שכבר פלט כל דמו דזה אסור אפילו בכלי מנוקב מיהו פשיטא דלא איירי בבשר שלא נמלח כלל דזה שרי אפי' בכשא"מ ע"י מליחה אח"כ דאין כח בציר לפרוש ממקום למקום ודוקא מלח בכשא"מ הוא דאסור מיהו אף דלעיל אם נפל תוך שיעור מליחה לציר בכשא"מ ממש דאפילו להרב אסור אף מה שחוץ לציר מ"מ הכא גבי קרקע שרי מה שחוץ לציר כיון דמספקא לן אי הוי ככלי מנוקב או לא ודמי למ"ש בסימן ס"ט דבספק אם נפלה קודם ששהה שיעור מליחה בכשא"מ או לאחר שיעור מליחה דשרי מה שחוץ לציר מה"ט.


(לג) בציר:    ומהני לה מליחה אח"כ איידי וכו' וכן דעת מהרש"ל דחתיכה שלא נמלחה שנתערבה בחתיכות מלוחות בכשא"מ ובלעה דם דמותרות ע"י מליחה דאינו נאסר אלא דוקא כשנמלח חתיכה בכשא"מ משום דהמקום דחוק וע"י מליחה פירש ממקום למקום וכמ"ש בסימן ס"ט משא"כ הכא ודלא כמשמע בתשו' שארית יוסף שמחמיר בזה עכ"ל הש"ך.


(לד) להקל:    כתב הש"ך ואע"ג דבנפל לציר שבקרקע לעיל אזיל מספיקא לחומרא י"ל דשאני התם שאם אתה מיקל בזה יבאו להקל אם נפל ע"ג קרקע לדם ממש משא"כ הכא דאיכא לספוקי שמא אין כאן ציר.


(לה) מועטים:    כתב הש"ך מיהו עכ"פ בעינן שיהיו מרובין מציר (אף שאין במים ס' נגד הציר|עכ"ל (קיצור דינים מדברי רמ"א וט"ז אם נפל בין החתיכות בשר שמונחים במליחה בין שהוא אותו הבשר שנפל אחר שיעור מליחה ובתנאי שהוא תוך י"ב שעות או שלא מלח כלל מותר ואם הוא אחר י"ב שעות ובתוך מעל"ע מותר בה"מ ולאחר מעל"ע אסור אפי' בה"מ ואם נפל לציר ולא נשתהה בציר שיעור כבישה שיוכל ליתן לאור וירתיח בין שלא מלח כלל או שנפל תוך שיעור מליחה מותר ע"י שיחזור וידיחנו וימלחנו אבל נשתהה בציר שיעור כבישה אין לו תקנה ולאחר ששהה הבשר שיעור מליחה אם נפל לציר אפילו לא שהה בציר אלא רגע אסור. וכתב רמ"א מ"מ בה"מ יש להתיר גם בזה עד פליטת צירו דהיינו תוך י"ב שעות שיחזור וידיחנו וימלחנו ופשוט דלא איירי כאן מכלי שאינו מנוקב דא"כ היה אוסר בנפל תוך שיעור מליחה אפילו בלא ציר מטעם שא"מ כדלעיל סימן ס"ט סעיף י"ט והא דכתב רמ"א דאסור דוקא מה שמונח בציר אבל שלמעלה מציר מותר לא קי"ל כן אלא הכל אסור היכא דנאסר בנפל לציר לדידן דקיי"ל מליחה בס'. ועיין ש"ך).







▲ חזור לראש