באר היטב על יורה דעה ע

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך יורה דעה ע |

סעיף א[עריכה]


(א) שפולטת:    כתב הט"ז שיש עוד טעם להיתר שיחזור ויפלטנו כשיפליט הציר שבו וכן משמע מדברי רמ"א ס"ו שכתב שיחזור וימלחנו כו' משמע דעכ"פ בלע כבר.


(ב) מבליע:    כתב הש"ך והא דאסרינן בריש סימן ס"ט בשר שנמלח בלא הדחה ראשונה מטעם שהמלח מבליע הדם שעליו שאני התם דאיכא דם בעין א"נ שאני הכא כיון שנמלח תחלה ולא הודח אח"כ א"כ עדיין עומד לפלוט ציר ומתוך כך אמרינן דאין המלח השני מבליע הדם. והוסיף הט"ז וכתב שאם אחר שפלט כל צירו דהיינו אחר מע"ל ועדיין לא הודח וחזר ומלחו יש לאסרו דהא קי"ל לקמן דאם נפל לציר אחר שיעור זה דאסור מטעם שהציר יבליע וה"נ יבליע בו עכ"ל.


(ג) יחד:    כתב הש"ך בין שמלחן יחד זה אצל זה או שמלח העופות על הדגים או הדגים על העופות לעולם הדגים אסורים כ"ק והעופות מותרים דאע"ג דדם אינו מפעפע למעלה מ"מ קליפה בעי וכמ"ש סי' ס"ט סעיף י"ח דמה שחוץ לציר חותך כ"ק והעופות מותרים לעולם דאיידי דטרידי לפלוט לא בלעי.


(ד) קשקשיהם:    דקשקשים הם במקום קליפה וכתב הש"ך דגם הר"ב מודה לזה ומ"ש הטעם דרפו קרמייהו נ"מ אם נמלחו הדגים עם שאר איסור שאינו של דם אע"ג דלא אמרינן ביה איידי דטריד למיפלט וכו' מותרים הדגים דאע"ג דקי"ל כל מליחה בס' מ"מ הא כתב הר"ב בסי' ק"ה באיסור שאין בו שמנונית כלל כגון חמץ בפסח וכה"ג לכ"ע מליחה אינה אוסרת רק כ"ק ואם כן בכה"ג הדגים מותרים בלא קליפה שהקשקשים הם במקום קליפה וכתב הט"ז והא דאין הדגים אסורים משום סכנה דנמלחו עם בשר צ"ל דאין סכנה במליחה וע"ל סי' קי"ז ס"ג.

סעיף ב[עריכה]


(ה) זה:    כתב הש"ך משמע להדיא שנוגעים זה בזה ואע"ג דבס"ג גבי בשר טריפה תפל ובשר שחוטה מליח יש אוסרים כ"ק כשנוגעים זה בזה י"ל דשם הכשרה מלוח רותח כ"כ שמפליט ציר מטרפה וציר טרפה אסורה מ"מ לא מיחשב רותח כ"כ שיפלוט דם והכא אין אסור אלא משום דם וכתב עוד אף שהדגים לא נמלחו עדיין אפ"ה אסור ולא מהני ליה מליחה אח"כ דבדגים לא אמרינן איידי דיפלטו דם דידהו יפלטו דם דאחריני כמו גבי בשר דשאני דגים דרפו קרמייהו כן הוא לדעת המחבר.


(ו) על:    כ' מהרש"ל דוקא כשידוע בבירור שלא נשרקו הדגים מלמעלה אבל אם אינו ידוע בבירור אסור דסתם מליחה דרך להתהפך עליון לתחתון ואו"ה כתב דה"ה אפילו זו בצד זו אם חתיכות הדגים גדולים וגבוהים יותר ועולים נגד למעלה מהבשר מה שלמעלה מן החתיכה שאינו נוגע בה מותר אפילו באותה חתיכה עצמה דלא גרע מנפל חציה לציר והא דאם הדגים מונחים על העופות דמותרים מיהו קליפה בעי. ש"ך.


(ז) ששניהם:    כתב הש"ך ואע"ג דבסי' צ"א גבי בשר וגבינה מלוחים אמרינן דאף לאחר שיעור מליחתו חשוב רותח שאני הכא דאין האיסור אלא משום דם ולאחר שיעור מליחתו פלט כל דמו משא"כ בבשר וגבינה דשם לא שייך שיעור מליחה.


(ח) נמלחו:    כתב הש"ך דכאן משמע דוקא דיעבד אם נמלחו ובסי' ס"ט סט"ו כתב הרב דמותר למלוח אפי' לכתחלה בשר שכבר נמלח והודח בכשא"מ שמלחו בו בשר צריך לחלק דבשר דרכו להדיח משא"כ דגים אבל מדברי הב"י משמע דגם דגים דרכן להדיח וצ"ל דהיינו אם מלחן לקיום אז דרכן להדיח קודם בישולן אבל כשמולחן לקדרה לבשל מיד אין דרכן להדיח וע"ל סי' צ"א ובט"ז הביא דעה א' דדוקא בדם אמרינן אין מליחה לכלים אבל לא בשאר איסורים ולא משמע כן בסימן ק"ה סי"ב אלא דאף בשאר איסורים אמרינן אין מליחה לכלים וכן כתב מהרש"ל.


(ט) והודח:    כתב הש"ך דהאי והודח הוא לאו דוקא דאף אם לא הודח דלא נסתמו נקבי הפליטה מ"מ הדג פולט כל צירו קודם שיפלוט העוף דמו.


(י) דמותר:    והט"ז חולק ע"ז ופסק שאין להקל בדין זה כלל דגבי דגים לא אמרינן איידי וכו' ומביא כמה ראיות לזה ע"ש.


(יא) נוגעים:    כתב בש"ד אי איכא ספיקא אם נמלח בשר שחוטה בהדי בשר נבלה הוי ספק דאורייתא לחומרא וגם הש"ך כתב וציר וציר נבלה וטרפה ושרצים הוי דאורייתא מה שא"כ ציר דגים טמאים הוי מדרבנן כדלקמן סימן פ"ג ס"ה וכן ציר דבשר דאסור משום דם ג"כ מדרבנן ונ"מ לענין ספיקא וכתב עוד מ"ש המחבר כאן והם נוגעים וכו' לרבותא דסיפא נקט הכי דאם הכשרה מלוחה והטרפה תפלה אפילו בנוגעים זה בזה מותר אבל באמת אם הטרפה מלוחה והכשרה תפלה אע"פ שאין נוגעים זב"ז רק שעומדים בסמוך כ"כ בכדי שפליטה של זה נוגעת בזה אסור דעכ"פ הציר נוטף על הכשרה מה לי נוגע או לא עכ"ל.

סעיף ג[עריכה]


(יב) בסמוך:    כתב הש"ך ונראה דאז אפילו הדחה לא צריך כיון שאין נוגעים זב"ז וא"כ המחבר שכתב לקמן סי' ק"ה ס"י אם ההיתר מלוח והאיסור תפל א"צ אלא הדחה ע"כ מיירי בנוגעים וסתם שם כסברא ראשונה וכן בסי' צ"א ס"ה סתם כן דס"ל דסברא הראשונה הוא עיקר.

סעיף ד[עריכה]


(יג) למטה:    כתב הש"ך מיהו בשניהם כחושים אין חילוק לענין קליפה בין המליח למעלה או למטה אלא לעולם עכ"פ אוסר כ"ק.


(יד) נוהגין:    כלומר דשם נתבאר דאף בשמן אין חילוק בין המליח עליון או תחתון וגם מבואר שם דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומשערים כל מליחה בס' וע"ש סעיף יו"ד.

סעיף ה[עריכה]


(טו) מותר:    כ' הש"ך אפי' למאי דמחמירין בסי' ס"ט ס"ך לאסור בקליפה היינו משום דהתם אנו רואים שהמלח הוציא עוד ציר ומאחר שמונח בכשא"מ אסור אבל הכא שהבשר מונח תמיד בכלי מנוקב לא חיישינן דהבשר יבלע מהמלח שעליו דאף אם יפליט דם מישרק שריק לכן שרי בדיעבד ואע"ג דאם נפל בשר שכבר פלט כל דמו וצירו אצל בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה דאסור ולא אמרינן מישרק שריק והתם אפילו בכלי מנוקב שאני הכא מאחר שכבר פלט כל דמו יש לסמוך אסברא זו.

סעיף ו[עריכה]


(טז) ופלט:    כתב הש"ך דהיינו שהודח ג"כ דאז נסתמו נקבי הפליטה אבל אם לא הודח אף שכבר פלט כל דמו מ"מ כיון דעדיין פלט ציר אינו בולע א"נ דמיירי כאן שכבר פלט כל דמו וצירו.


(יז) מתירים:    פי' בבשר שלא נמלח כלל ע"י מליחה אח"כ שכמו שיפלוט דם של עצמו יפלוט דם דאחריני והיש מתירין האחרים ס"ל אפילו בבשר שפלט כל דמו וצירו או הודח כנ"ל אפ"ה מותר ע"י מליחה אח"כ.


(יח) לאסרו:    כ' הש"ך דאסור אפילו לצלי וגם משמע דנאסר מיד וא"צ שיעור כבישה משום דהוי רותח מיד מחמת המליחה וה"ה דיש לאסור אם נפל בשר ששהה שיעור מליחה והודח אצל בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה דחד טעמא הוא (כיון שאין לו מה לפלוט הלכך אסור אפי' לצלי דאנן משערינן במליחה בס').


(יט) אינו:    פי' דא"צ למולחו אח"כ.


(כ) כלל:    ומיירי שהודח מתחילה דאל"כ תיפוק ליה דנמלח בלא הדחה קמייתא דאסור אפילו דיעבד אבל מהרש"ל וב"ח ושאר פוסקים ס"ל דכאן אפי' בלא הדחה ראשונה איירי משום דאין כח ברתיחת הציר להבליע הדם בעין שעליו וכן נוטה דעת הש"ך ע"ש בס"ק כ"ט.


(כא) דם:    ע"י שידיחנו וימלחנו.


(כב) להתיר:    כשידיחנו ויחזור וימלחנו דכיון דעדיין לא שהה שיעור מליחה אמרינן איידי דיפלוט דם דידיה יפלוט דם דאחריני (ואין להקשות הלא אם ידיחנו יסתמו נקבי הפליטה ולא יפלוט גם דם דידיה משום דלא אמרינן כשהודח נסתמו נקבי הפליטה אלא כשהודח לאחר שיעור מליחה אבל אם לא שהה עדיין שיעור מליחה לא אמרינן כן הכי איתא בכל הפוסקים).


(כג) שלם:    כתב הש"ך תימה דלקמן ריש סימן ק"ה פסק המחבר דאם הוא כבוש בציר כדי שיתננו על האור וירתיח ויתחיל להתבשל הוי כמבושל וי"ל דהכא מיירי בכלי מנוקב דאי באין לציר מקום לזוב ס"ל להרב דלא מהני הדחה ומליחה שנית ובכ"מ כ"ע מודו דלא הוי כבישה אלא אחר יום שלם וצ"ע לדינא עכ"ל והט"ז כתב שכמדומה האי יום שלם הוא ט"ס וצ"ל שיעור כבישה ולדעתו אם שהה שיעור כבישה לא מהני הדחה ומליחה שנית ע"ש.


(כד) עדיין:    והא דגרע כאן טפי מאם נמלח בשר ע"ג בשר שכבר נמלח מחלק הש"ך דדוקא גבי דם אמרינן איידי דפולט דם דידיה וכו' משא"כ גבי ציר לא אמרינן הכי רק לצורך הפסד גדול ס"ל להר"ב דאף בציר אמרינן הכי ודעת הט"ז נראה עיקר דהכא שאני משום דנשרה בתוכו ע"ש.


(כה) שעות:    שאז אפילו שלא בהפסד מרובה אמרינן שפולט ציר וא"כ ממילא דבהפסד מרובה סמכינן נמי דאיידי דיפלוט אח"כ ציר יפלוט דם משא"כ לאחר י"ב שעות.


(כו) וידיחנו:    כתב הש"ך ולא אמרינן כיון ששהה שיעור מליחה ועתה ידיחנו יסתמו נקבי הפליטה דשאני הכא דהדחה זו אינה אלא להעביר הלכלוך וא"צ ליתן עליו אלא מעט מים ובהדחה כזו לא אמרינן דנסתמו נקבי הפליטה אלא כשהודח כדין בשר אחר מליחה ודלא כב"ח שכ' ששגג הר"ב בזה וגם דעת הר"ב דבדיעבד אם נתבשל בלא הדחה ומליחה שנית דיש להתיר במקום צורך גדול עכ"ל.


(כז) ויחזור:    כתב הש"ך בשם ת"ח דוקא שנפל לציר בכלי מנוקב אבל בכשא"מ אף קודם שיעור מליחה אסור ולא מהני מליחה אח"כ ומינה דאם שהה שיעור מליחה אפילו נפל לציר בכ"מ לא מהני הדחה ומליחה וכתב באו"ה דאף באין לציר מקום לזוב מה שחוץ לציר מותר ונראה דלא איירי מטעם כשא"מ דא"כ גם הר"ב מודה דמה שחוץ לציר נמי אסור וכמ"ש בסי' ס"ט אלא מיירי כגון שמולח בשר הרבה בגיגית ע"ג עצים ואח"כ מצא חתיכה חציה תוך הציר ואינה נוגעת בשולי הגיגית מותר מה שחוץ לציר דל"ד לכשא"מ כיון דמונח' ע"ג עצים ואינה נוגעת בשולי הגיגית וכמ"ש האו"ה שם חילוק זה ע"ש אלא כיון דנשרה בציר שאין לה מקום לזוב אסור מה שבציר עכ"ל.


(כח) שרי:    והטעם מאחר שהודח בראשונה א"צ רק מכח חומרא לשפוך עליו מים להעביר הלכלוך ולא אמרינן דהוי כבשר שנמלח בלא הדחה קמייתא דדוקא בדם בעין אמרינן הכי ולא בציר זה דלא גרע משאר דם פליטה.


(כט) מליחתו:    והיינו דוקא בהפסד מרובה וסעודת מצוה ג"כ דאל"כ אפילו לאחר שיעור מליחתו חשיב כרותח כדלקמן סימן צ"א ס"ה. ש"ך.


(ל) שלמעלה:    דדם אינו מפעפע למעלה מיהו חותך כדי קליפה ממה שחוץ לציר וע"ל סי' ס"ט סי"ח.


(לא) שיעור:    כתב הט"ז פי' אם אחר ששהה שיעור מליחה במקום דלא מהני חזרת מליחה אבל במקום דמהני חזרת מליחה אינו פוסל עד שישהה שיעור כבישה בציר כמו שזכרנו עכ"ל.


(לב) בכלי:    הטעם איתא בש"ך בשם או"ה דראוי להסתפק אם הקרקע נקרא כלי מנוקב ומאחר שנסתפק ראוי להחמיר ונראה דמ"מ א"צ רק כדי קליפה במקום שנוגע בקרקע לציר אבל מה שלמעלה ממנו שרי דלא גרע מחתיכה שחציה בציר וחציה חוץ לציר ע"כ. ונראה דמיירי שנפל על הקרקע בשר שעדיין לא שהה שיעור מליחה דמסתפק אם מקרי כלי מנוקב והוי כנפל לציר דעלמא דמהני מליחה אח"כ דאיידי דיפלוט וכו' אז מקרי כשא"מ ולא מהני מליחה אח"כ ואפ"ה התיר מה שלמעלה מן הציר אבל אין לפרש דמיירי שנפל שם בשר שכבר פלט כל דמו דזה אסור אפילו בכלי מנוקב מיהו פשיטא דלא איירי בבשר שלא נמלח כלל דזה שרי אפי' בכשא"מ ע"י מליחה אח"כ דאין כח בציר לפרוש ממקום למקום ודוקא מלח בכשא"מ הוא דאסור מיהו אף דלעיל אם נפל תוך שיעור מליחה לציר בכשא"מ ממש דאפילו להרב אסור אף מה שחוץ לציר מ"מ הכא גבי קרקע שרי מה שחוץ לציר כיון דמספקא לן אי הוי ככלי מנוקב או לא ודמי למ"ש בסימן ס"ט דבספק אם נפלה קודם ששהה שיעור מליחה בכשא"מ או לאחר שיעור מליחה דשרי מה שחוץ לציר מה"ט.


(לג) בציר:    ומהני לה מליחה אח"כ איידי וכו' וכן דעת מהרש"ל דחתיכה שלא נמלחה שנתערבה בחתיכות מלוחות בכשא"מ ובלעה דם דמותרות ע"י מליחה דאינו נאסר אלא דוקא כשנמלח חתיכה בכשא"מ משום דהמקום דחוק וע"י מליחה פירש ממקום למקום וכמ"ש בסימן ס"ט משא"כ הכא ודלא כמשמע בתשו' שארית יוסף שמחמיר בזה עכ"ל הש"ך.


(לד) להקל:    כתב הש"ך ואע"ג דבנפל לציר שבקרקע לעיל אזיל מספיקא לחומרא י"ל דשאני התם שאם אתה מיקל בזה יבאו להקל אם נפל ע"ג קרקע לדם ממש משא"כ הכא דאיכא לספוקי שמא אין כאן ציר.


(לה) מועטים:    כתב הש"ך מיהו עכ"פ בעינן שיהיו מרובין מציר (אף שאין במים ס' נגד הציר|עכ"ל (קיצור דינים מדברי רמ"א וט"ז אם נפל בין החתיכות בשר שמונחים במליחה בין שהוא אותו הבשר שנפל אחר שיעור מליחה ובתנאי שהוא תוך י"ב שעות או שלא מלח כלל מותר ואם הוא אחר י"ב שעות ובתוך מעל"ע מותר בה"מ ולאחר מעל"ע אסור אפי' בה"מ ואם נפל לציר ולא נשתהה בציר שיעור כבישה שיוכל ליתן לאור וירתיח בין שלא מלח כלל או שנפל תוך שיעור מליחה מותר ע"י שיחזור וידיחנו וימלחנו אבל נשתהה בציר שיעור כבישה אין לו תקנה ולאחר ששהה הבשר שיעור מליחה אם נפל לציר אפילו לא שהה בציר אלא רגע אסור. וכתב רמ"א מ"מ בה"מ יש להתיר גם בזה עד פליטת צירו דהיינו תוך י"ב שעות שיחזור וידיחנו וימלחנו ופשוט דלא איירי כאן מכלי שאינו מנוקב דא"כ היה אוסר בנפל תוך שיעור מליחה אפילו בלא ציר מטעם שא"מ כדלעיל סימן ס"ט סעיף י"ט והא דכתב רמ"א דאסור דוקא מה שמונח בציר אבל שלמעלה מציר מותר לא קי"ל כן אלא הכל אסור היכא דנאסר בנפל לציר לדידן דקיי"ל מליחה בס'. ועיין ש"ך).