שולחן ערוך יורה דעה טז ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך יורה דעה · טז · ו · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז ש"ך באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

הלוקח בהמה זאינו חושש שמא נשחטה אמה או בנה גהיום. חאבל על המוכר להזהיר הלוקח ולהודיעו אם שחט האם או הבן היום, טאו אם מכרה לאחר לשחטה דהיום. יואם הוא באחד מן ארבעה זמנים, שדרך, שכל מי שקונה בהמה ששוחטה מיד, והם: ערב פסח, וערב עצרת, וערב ראש השנה, יאוערב יום טוב האחרון של החג – צריך להודיעו שמכר היום האם או הבת. ואם לא הודיעו – שוחט ואינו חושש בין קנה מישראל בין קנה מגוי. ואם נודע לו אח"כ שנשחטה אמה או בתה היום – הוי מקח טעות. ודוקא שמוכר שניהם ביום אחד, אבל אם מכר האם או הבת ביום שלפניו – יבאין צריך ולהודיעו.

ואם מכר האחד לחתן והשני לכלה: אפילו אם מוכר בשני ימים – יגצריך להודיעו שודאי שניהם שוחטין ביום זאחד. שנים שלקחו אותו ואת בנו ביום אחד – בלוקח תחילה ישחוט, ולא השני.

במה דברים אמורים: כשלקחום שניהם מאדם אחד שמיד כשמכר לראשון לא היה יכול לשחוט את הנשאר בידו, שהלוקח לקח על מנת לשחטו מיד.
(ולכן גם הלוקח ממנו אסור לשחוט, שלא יכול למכור לו רק זכות חשבידו. טור)
אבל אם לקחום משנים – שניהם שוים, ידוכל מי שישחוט תחילה – הרי זה זריז טונשכר.

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(ז) אינו חושש שמא נשחטה אמה או בנה היום וא"צ לשאול אח"ז דאיכא ספיקא טובי שמא אין אם לזו ואת"ל יש לה אם שמא לא לקחה לשחיטה ואת"ל לשחיטה שמא מכאן ולאחר כמה ימים הר"ן.


(ח) אבל על המוכר להזהיר הלוקח אפילו בשאר ימין שלא בד' זמנים אם שחט כו'.


(ט) או אם מכרה לאחר לשחטה היום פירוש שיודע בודאי שאחר ישחטה היום אז צריך להודיעו שלא יכשל על ידו אבל מקח טעות לא הוי אם לא הודיעו דיכול לומר לו שחוט למחר אבל אם אינו יודע בודאי שאחר ישחטה היום א"צ להודיעו אף לענין איסור דשמא גם מי שלקחה לא ישחטה היום כיון שאינו בא' מהד' זמנים.


(י) ואם הוא כו' צריך להודיעו שמכר היום כו' אף שאינו יודע שאחר ישחטה דמסתמא בד' זמנים הללו הכל קונים לשחיטה ועיין בח"מ קצ"ט ס"ג.


(יא) ועי"ט האחרון של חג שהוא רגל בפני עצמו ועי"ט הראשון העם טרודים בסוכה ולולב ואין להם פנאי להרבות בשחיטה כל כך תוספות.


(יב) א"צ להודיעו פירוש לא לענין איסור ולא לענין מקח טעות שאפשר שישחטנו קודם אלו הד' זמנים ודו"ק.


(יג) צריך להודיעו והוי מקח טעות נמי אם לא הודיעו ובזמנינו שעיקר השחיטה לצורך י"ט היא קודם י"ט וכן בחתן וכלה שוחטים יום או יומים קודם א"צ להודיעו במכר בב' ימים והעי משמע בת"ה כ"כ הב"ח.


(יד) וכל מי שישחוט תחילה כו' בש"ס (חולין פב.) מוכח דאף כשלקחו מאדם אחד אם קדם השני ושחט הרי זה זריז ונשכר ולכן נתקשה בב"ח וכתב דמ"ש הט"ו וכל מי שישחוט כו' מילתא באפי נפשי היא וקאי אלעיל אלקחו אדם אחד ולחנם דחק דבש"ס לא קאמר אלא דאם קדם הב' ה"ז זריז ונשכר אבל לכתחלה אין ראוי לעשות כן והט"ו אמשמועינן דבלקחו מב' בני אדם כל מי שישחוט ה"ז זריז ונשכר.



באר היטב

(ג) היום: וכתב בש"ך וא"צ לשאול אחר זה דאיכא ספיקא טובא שמא אין אם לזו ואת"ל יש לה אם שמא לא לקחה לשחיטה ואת"ל לשחיטה שמא מכאן ולאחר כמה ימים.


(ד) היום: פי' הש"ך שיודע בודאי.


(ה) חג: וכתב בש"ך אבל לא ערב יו"ט של חג ראשון. שאז העם טרודין בסוכה ולולב ואין להם פנאי להרבות בשחיטה כל כך.


(ו) להודיעו: פי' לא לענין איסור ולא לענין מקח טעות שאפשר שישחטנו קודם אלו ד' זמנים.


(ז) אחד: וכתב בש"ך דהוי מקח טעות נמי אם לא הודיע. ובזמנינו שעיקר השחיטה לצורך יו"ט הוא קודם יו"ט וכן בחתן וכלה שוחטין יום או יומים קודם א"צ להודיעו במכר בב' ימים וכן פסק הב"ח.


(ח) שבידו: וכתב בט"ז ולא אמרינן דיש ללמוד מזה באם שנשבע אחד שלא ישחוט בהמתו רק יחזיקנו לחרישה ומכירה שגם הלוקח לא יכול לשחטה. זה אינו שהרי קי"ל בחושן משפט סימן ר"ח אם נשבע שלא ימכור והלך ומכר מכירתו הוי מכירה. ולא כמו שכתב רמ"א בי"ד סימן ר"ל. אלא ע"כ הכא מיירי שבא להפקיע זכות אחר שהראשון כבר זכה בו אבל על החפץ לא חל שום דבר אף על גב דשלו יכול לאסור על חבירו אף לכשיוצא מרשותו עיין לקמן סימן רי"ז ס"ח דהאיסור חל על החפץ משא"כ שבועה דחלה על האדם הנשבע.


(ט) ונשכר: וכתב בט"ז אם קנו מא' וקדם הב' ושחט דלא זו דלא נקרא זריז ונשכר. אלא דלכתחלה אסור לעשות כן. ואפילו חוטא נקרא שגזל זכות של לוקח ראשון והוא גמ' דחולין דף פ"ד וצ"ע. ועיין בכנה"ג וש"ך.







▲ חזור לראש