הגהות רבי עקיבא איגר/יורה דעה/סימן טז
סימן טז[עריכה]
(סימן ט"ז ס"ד) ואם שחט הא' ביה"ש כו' עד ליל ו'. אבל בין השמשות של ליל ו' לא ישחוט דשמא כששחט בביה"ש הא' היה אז בלילה ועכשיו עדיין יום ובאמת היה קשה לי למה דמסקי תוס' בשבת (דף ל"ד ע"ב) דכל ביה"ש שוים אלא דהספק שמא כל ביה"ש כולו יום או כולו לילה או מקצת הראשון מן היום ומקצת הב' מן הלילה א"כ אם שחט בביה"ש של ליל ה' בתחלת ביה"ש יהא מותר לשחוט בביה"ש דיום מחר בסופו ממנ"פ אם תמול היה לילה מכ"ש דעתה שהוא בסוף ביה"ש דהוא לילה ואם עתה יום מכ"ש אתמול שהיה בתחלת ביה"ש היה יום ומצאתי בעזה"י דנתקשה בזה התב"ש ונדחק דבאמת רק מחמת חומרא בעלמא אסרו ובסוגי' דשבת הנ"ל דאמרי' מטילים אותו לחומר ב' ימים למאי הלכת' לטומאה אמאי לא אמר נ"מ בפשוטו לענין או"ב דאם היה הספק רק אם כולו מן היום או כולו מן הלילה אם שחט ביה"ש היה מותר לשחוט בנו בביה"ש של מחרתו בממנ"פ או שניהם מן היום או שניהם מן הלילה אבל מכח דמטילים אותו לחומר ב' ימים דשמא קצתו יום וקצתו לילה אסור לשחוט בנו דשמא כששחט אותו הוי לילה וכששחט בנו הוי יום וכן נ"מ בנדרה ביה"ש דאין הבעל יכול להפר דשמא בשעת הנדר היה יום ובשעת הפרה הוא לילה ואינו ביום שמעו ואף דמיד אחר הנדר יכול להפר כיון דלא היה אפשר לו להפר מקודם הוי כיום שמעו מ"מ אם המתין מעט א"י להפר אח"כ ובאמת בתשובה (סימן מ"ה) כתבתי די"ל דיכול להפר מטעם ס"ס דשמא בשעה שנדרה היה לילה ואת"ל דהי' יום שמא בשעת הפרה יום הוא ואף דנדרים הוי יל"מ וס"ס אסור מכ"מ בהפרת בעל דהוא בע"כ דידה (זהו אין בידו שהיא תתיר אצל חכם ולא מקרי יל"מ) אמנם לפ"ז יקשה הכא לענין או"ב אמאי לא ישחוט עד ליל ו' לדעת המחבר בא"ח (סי' תצ"ו) דס"ס מותר אפי' בדבר שיל"מ וע' ש"ך (סי' ק"י סקנ"ה) א"כ יהא מותר לשחוט בביה"ש של ליל ו' מטעם ס"ס שמא כששחט האם היה יום ואת"ל שהיה לילה שמא גם עתה כששוחט הבן הוא לילה וצ"ע:
(סעיף ו') ואם מכר האחד לחתן המוכר א"צ לשאל להקונה אם קונה לצורך חתן ואם הקונה קונה לצורך חתן צריך להודיע להמוכר. ע' בתב"ש בחידושיו לכריתות (דף ט"ז ע"א) ד"ה מתני' ארע"ק:
(ש"ך ס"ק ט"ו) אפי' מקצת שה. דהא אמרינן בנו כל דהו:
(שם ס"ק י"ז) דנ"מ אפילו לדידן. לענ"ד הכא אין שייך לדינא דה"מ (סי' ל"ד) דהתם אם הלאו בעצמותו אינו חמור כ"כ דאין בו מלקות לא נפסל לעדות מה"ת אבל הכא דהלאו דאו"ב חמור דיש בו מלקות והכא דהוי ספק אם חוששים לזרע אב הוא פסול מספק וכמו באוכל ספק חלב ספק שומן דנראה דפסול מספק דאף דאנן לא מלקי' מספק מ"מ הוי כמו בלא התראה דפסול דהלאו בעצמותו חמור ולענין דלא יהיה פסול ודאי זה פשוט דהא שמא לא עשה איסור כלל:
(סעיף י') מותר לשחוט את המעוברת. אם נמצא האם טריפה דיש תקנה לולד אם כלו חדשיו דמותר לשחטו פשיטא דאסור לשחוט הולד בו ביום משום או"ב ואולם גם אם הולד טריפה נלע"ד דיש לדון דמותר לשחוט הולד דהא דקיי"ל שחיטה שא"ר שמה שחיטה היינו משום דמהני שחיטה לטהר מידי נבילה משא"כ בזה דאף אלו מת העובר לא היה מטמא משום נבילה דלענין זה מהני שחיטת האם כדאיתא להדיא בחולין (דף ע"ה ע"ב) וא"כ שחיטת העובר הטריפה לא הועיל כלום וי"ל דבכה"ג לא שמה שחיטה:
(סעיף י"ב) כיצד תקנתו ואם תחלה נתערבה ואח"כ שחט האם של א' מהתערובות. יש לומר דבטל ברוב כיון דאיסור נולד בתערובות אף דבר חשוב ובע"ח בטילי כמו בדבר שיל"מ לקמן (סי' ק"ב) כ"כ בתשו' חו"י (סי' קל"ג) ולכאורה נסתר זה מסוגי' דתמורה (דף ל') ניפוק חדא להדי כלבא ואינך כולהו לשתרי ואמאי לא פריך דלשתרי כולהו דלבטיל המחיר כלב ברוב באינך דהא האיסור נולד בתערובות ואולי יש לומר דלמ"ד יש ברירה הוי כמו אפשר לברר האיסור דהא יכולים ליטול א' ולומר דזהו האיסור מש"ה אין בו דין ביטול ובזה מיושב קושי' תוס' שם דלר"ת היכי פריך כן בפשיטות הא קיי"ל דא"ב ולפי הנ"ל ניחא דפריך בדרך ממנ"פ דלכל הפחות א"צ לאסור רק א' דאם א"ב כולהו לשתרי מדין ביטול ואם יש ברירה ניפוק חד מינייהו ואינך לשתרי ולפ"ז יהא הדין דאף לדעת חו"י הנ"ל מ"מ צריך ליטול חד מהם להשהותו עד למחר דכיון דקיי"ל בדרבנן יש ברירה והיינו מטעם דמספקא לן אם הדין דיש ברירה או א"ב כמ"ש הר"ן רפ"ג דגיטין וא"כ הכא דלמא יש ברירה ואפשר לברר האיסור ולא בטל כלל וכנ"ל ואדאתינן לזה י"ל דאף בלאו סברת חו"י הנ"ל וכדמשמע מפסק' דהרמ"א דלא כתב כן רק לענין דבר שיל"מ (בסי' ק"ב) די"ל כיון דמעולם לא נקרא עליו שם איסור ל"ש לומר עד שתאכלנו באיסור אבל לענין דבר חשוב בכל ענין לא בטל מ"מ יש היתר ע"י דנוטל א' מהם דכיון דמדאוריית' הכל שרי מדין ביטול אלא דמדרבנן אסור דבע"ח לא בטילי וסמכי' על ברירה כדקיי"ל בדרבנן י"ב ודוקא בנשחטה האם ואח"כ נתערבה דבזה ל"ש ברירה כמ"ש תוס' בתמורה ככל איסור שנתערב בהיתר אבל בנולד האיסור בתערובות דתלי' בדין ברירה שרי על ידי דנוטל א' מהם. ומיושב בזה ג"כ קושית תוס' תמורה הנ"ל דמש"ה פריך ניפוק חדא היינו לפ"מ דקיי"ל דבדרבנן יש ברירה וכיון דמדאוריית' בטיל הו"ל דרבנן: