שולחן ערוך חושן משפט שכ ב
<< · שולחן ערוך חושן משפט · שכ · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
המקבל שדה או פרדס כדי לעבוד אותו ולהוציא עליו יציאות ויתן לבעל הקרקע שליש התבואות או רביע או מה שיתנו ביניהם הוא נקרא מקבל:
- הגה: ואין כותבין שטר ביניהם אלא מדעת שניהם שמשנכתב השטר אין יכולין לחזור בו והוי ליה כמלוה בשטר והמקבל נותן שכר הכתיבה מן השטר (טור):
מפרשים
המקבל כו': עד והוא נקרא מקבל ודין מקבל אינו כדין שוכר וחוכר שהן אף אם ילקה השדה עכ"פ צריכין ליתן לבעל השד' שכירתו וכנ"ל אבל המקבל לעולם אינו נותן להנותן אלא לפי מה שיוציא מהשדה או הכרם שאם יהיו פירות הרבה יהיה שלישו או רביעית דבע"ה ג"כ הרבה ואם מעט מעט עוד יש ביניהן נ"מ לדינא וכמו שיתבאר בסימנים שלפנינו:
ולהוצי' עליו יציאות: כ"כ משום דכל המקבל שיתן הוא ההוצאות אזי הפירות שיוציא השדה הן שלו ואינו נותן להב"ה אלא חלק ממנו שליש או רביע לאפוקי סתם אריס דבעל השדה נותן ההוצאה והזרע דאז בעל השדה נוטל הפירות ונותן להאריס שליש או רביע וכ"כ התו' ועד"ר:
וה"ל כמלוה בשטר: גם זה נתינת טעם הוא למה אין כותבין אלא מדעת שניהן שהרי משכתבו יהיה הכתיבה עליו כמלוה בשטר לטרוף על ידו ממשועבדים שלו מה שקצב עמו ולא ניחא לסתם אנשים שיהיה עליהן שטר כזה וכמה שכתב הטו' והמחב' בסימן ל"ט ע"ש. מיהו כתבתי בפרישה דהיינו דוקא כשפרט בתוך השטר קצבה ידוע ליתן לו וכן מוכח ל' הטור עיין שם אבל אם לא נפרט בתוך השטר אלא שיתן לבעל השדה שליש או רביעית מהיוצא מהשדה כפי מה שיהיה שאין לזה דבר קצוב וידוע אין מוציאין בשטר בזה ממשועבדין וכמו שאמרו דאין מוציאין למזון האשה והבנו' אלא מנכסים בני חורין מה"ט עפ"ר:
והמקבל נותן שכר הכתיבה: בטו' מסיים בזה ז"ל ואפי' אם הובירה פי' דבשנה זו לא יזרע השדה כמנהג עובדי האדמה וכמ"ש הטור והמחב' לעיל בסי' קמ"א ולא יהיה לו הנאה מהשדה שנה זו אפ"ה צריך לתת לו שכר הכתיבה וכן הוא בגמ' עפ"ר:
(ב) בשטר: והיינו דוקא כשפרט בתוך השטר קצבה ידוע ליתן לו וכן מוכח לשון הטור ע"ש אבל אם לא נפרט בתוך השטר אלא שיתן לבעל השדה שליש או רביע מהיוצא מהשדה כפי מה שיהיה שאין לזה דבר קצוב וידוע אין מוציאין ממשועבדין בשטר כזה וכמו שאמרו דאין מוציאין למזון האשה והבנות אלא מנכסים בני חורין מה"ט. שם.
(ג) הכתיבה: בטור מסיים בזה וז"ל ואפי' אם הובירה פירוש דבשנה זו לא יזרע השדה כמנהג עובדי האדמה וכמ"ש הטור והמחבר בסי' קמ"א ולא יהיה לו הנאה מהשדה שנה זו אפ"ה צריך לתת שכר הכתיבה וכן הוא בש"ס. שם.
(א) והוי ליה כמלוה בשטר כת' הסמ"ע גם זה נתינת טעם הוא למה אין כותבין אלא מדעת שניהם שהרי משכתבו יהיה עליו הכתיבה כמלוה בשטר לטרוף על ידו ממשעבדי שלו מה שקצב עמו ולא ניחא לסתם אנשים שיהיה עליהם שטר כזה וכע"ש הט"ו בסי' ל"ט מיהו כתבתי בפרישה דהיינו דוקא כשפרט בתוך השטר קצבה ידוע ליתן לו וכן מוכח לשון הטור ע"ש אבל אם לא נפרט אלא שליש או רביע כו' אין מוציאים בשטר כזה ממשועבדין דאין מוציאין למזון האשה והבנות אלא מבני חורין עכ"ל. וקשיא לי דהא אפי' שוכר במעות וכת' שטר עליו נמי אינו כמלוה בשטר משום דלא נכתב אלא כי היכא דלא ליחזק עליה וכמ"ש תוס' פ' השואל (דף קי"ג) גבי האי שטרא דכתב לעשר שנין ע"ש וכ"כ בטור וש"ע סי' שי"ז ס"א דאפי' שכירות בשטר יכול לטעון פרעתי ע"ש ולא משכחת שכירות בשטר שלא יוכל לטעון פרעתי אלא א"כ כתבו שטר אחר על דמי השכירות חוץ משטר השכירות ע"ש בסמ"ע סי' שי"ז והכא דמיירי משטר השכירות א"כ אמאי הוי כמלוה בשטר ואין לחלק ולומר דלענין פרעתי לא הוי מלוה בשטר אבל למשעבדי ה"ל דין שטר דכיון דיכול לטעון פרעתי ממילא אינו גובה ממשעבדי דשמא פרע ואפי' היכא דאתברר דלא פרע וכגון תוך זמנו וכיוצא נמי אין לו' דגובה ממשעבדי כיון דטעמא משום דלא נכתב לגוביינא א"כ למשעבדי נמי לא מהני ולכן נלפענ"ד דמ"ש הטור וה"ל כמלוה בשטר לאו למשעבדי קאמר אלא קאי על מ"ש ומשכתבו אין יכולין לחזור בהם ואם התנו שישלם לו כלום משכתבו קנו וה"ל כמלוה בשטר היינו דה"ל כמלוה בשטר לענין חיוב שמחייב עצמו בשטר אבל לענין משעבדי ופרעתי לא ה"ל כמלוה בשטר דשטר שכירות אינו לגוביינא וכמ"ש בסי' שי"ז בטור שם והאי לישנא דכת' בטור דה"ל כמלוה בשטר לא מצינו לא ברי"ף ורא"ש ולא ברמב"ם ולא נדע מאין הוציא הטור האי דה"ל כמלוה בשטר ואכתי צ"ע: