שולחן ערוך חושן משפט רצו ד
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רצו · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
בא להחזיר לו פקדונו וא"ל המפקיד אין זה פקדוני אלא אחר הוא או שלם היה ושברתו או חדש היה ונשתמשת בו מאה סאין הפקדתי אצלך ואין אלו אלא חמשים וב"ה אומר זהו שהפקדת בעצמך וזה שנתת אתה נוטל הרי השומר נשבע היסת כשאר כל הנשבעין שאין כל שומר נשבע שבועת השומרים האמורה בתורה אלא בזמן שמודה בעצמו על פקדון כמו שאמר המפקיד אלא שטוען שנגנב או אבד או נשבה אבל אם אמר זהו שהשאלתני או שהשכרת לי או שנטלתי שכר על שמירתו והבעלים אומרים אינו זה אלא אחר או נשתנה מכמות שהיה הרי השומר נשבע היסת או שבועת התורה אם הודה במקצת כיצד מאה סאה הפקדתי אצלך והשומר אומר לא הפקדת אצלי אלא חמשים נשבע שבועת התורה מפני שהודה במקצת לא משום שבועת השומרים מאה כור של חטים הפקדתי אצלך והוא אומר לא הפקדת אצלי אלא מאה של שעורים נשבע היסת כשאר כל הנשבעין בטענה כזו:
מפרשים
הרי השומר נשבע היסת כו': גם אטוענו מאה הפקדתי בידך ואין אלו אלא חמשים קאי דא"צ השומר לישבע אלא היסת דכיון שהשומר משיבו אלו הפקדת בידי ולא יותר ומה שנתת אתה נוטל ה"ל הילך במה שמודה שהרי א"ל "אתה "נוטל משמע שהן בעין בידו להחזירו לו ובאידך כופר הכל ומ"ש אח"כ כיצד מאה סאה הפקדתי אצלך והשומר אומר לא הפקדת אצלי אלא נ' דנשבע שבוע דאורי' כו' התם מיירי כשאין הנ' שהודה בעין להחזירו או שאינו מבקש להחזירו וזהו הנ"מ במ"ש שם נשבע ש"ד מפני שהוד' במקצת ולא משום שבועת השומרי' דאלו משום שבוע' השומרי' היה צריך לישבע לעולם משא"כ במשום מודה מקצת דנפטר באומר הילך ועיין במ"ש עוד בדרישה מזה והוא די"א ס"ל דכל פקדון שהוא בעין א"צ השומר לומר מה שהנחת אתה נוטל שהוא כמו הילך דבלה"נ כיון שהפקדון עומד ברשות המפקיד ה"ל כמו הילך והא דאיתא בגמ' וכתבו הטור בסי' פ"ח סכ"ח בזה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון דחייב לא מחשב כהילך מוקי לה כשהרקיבו הפירות דאז אינו עומד ברשות המפקיד וכמ"ש הטור שם ועד"ר:
מאה של שעורים נשבע היסת כו': נראה דנשבע היסת דלא הפקידו חיטין ואז נפטר אפי' משעורין שהודה לו דהא כבר נתבאר לעיל בטור ובדברי המחבר בסי' פ"ח ולקמן בסי' ת' והוא מהגמרא בטוענו חיטין והודה בשעורין דפטור אף מן השעורין ולפמ"ש מור"ם ל' סי' פ"ח סי"ב דאפי' יודע הנתבע שחייב לו שעורין פטור משום דמחיל ליה יש לפרש השבועה אשעורים דאפי' אם נשבע ששעורין הפקיד בידו אפ"ה פטור להחזיר לו השעורין שהודה לו בשבועה דאמרי' שמחל לו על השעורין מדלא תבעו אלא חיטין:
(ו) הרי השומר נשבע היסת. עיין בסמ"ע ס"ק ו' עד דכיון שהשומר משיבו אלו הפקדת בידי ולא יותר ומה שנתת אתה נוטל ה"ל הילך במה שמודה כו' וכ"כ בע"ש ולפענ"ד דלא מטעם הילך פטר ליה אלא משום דכיון דאומר מה שהנח' אתה נוטל לא הודה בדבר שבמדה ומנין כדלעיל סי' פ"ח סכ"ג וכן כתב בב"י להדיא ולפ"ז י"ל דכאן לא הוי הילך וכגון שנרקבו בפשיעתו וכ"כ המחבר גופי' לעיל סי' פ"ח סכ"ד ע"ש ע' בתשו' רשד"ם סי' מ"ח:
(ז) היסת: גם אטוענו ק' הפקדתי בידך ואין אלו אלא נ' קאי דא"צ לישבע רק היסת דה"ל הילך במה שמודה שהרי א"ל זה שנתת אתה נוטל משמע שהן בעין בידו להחזירן לו ובאידך כופר הכל כ"כ הסמ"ע אבל הש"ך כתב דנלע"ד דלא מטעם הילך פטר ליה אלא משום דכיון דאמר מה שהנחת אתה נוטל לא הודה בדבר שבמדה ומנין כדלעיל סי' פ"ח סכ"ג וכ"כ הב"י להדיא ולפ"ז י"ל דכאן לא הוי הילך וכגון שנרקבו בפשיעתו וכ"כ המחבר גופיה בסי' פ"ח סכ"ד עיין בתשו' רשד"ם סי' מ"ח עכ"ל.
(ח) נשבע: נרא' דנשבע היסת דלא הפקידו חטים ואז פטור אפי' משעורים שהודה לו כמ"ש בסי' פ"ח וסי' ת' ולפי מ"ש הרמ"א בסי' פ"ח סי"ב דאפי' יודע הנתבע שחייב לו שעורים פטור משום דמחל ליה יש לפרש השבועה אשעורים דאפילו נשבע דשעורים הפקיד בידו אפ"ה פטור להחזיר השעורים שהוד' לו בשבוע' דאמרי' שמחל לו השעורי' מדלא תבעו אלא חטים. סמ"ע.