לדלג לתוכן

שולחן ערוך חושן משפט רצו ג

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

בד"א כשהיה השומר יכול לטעון לומר נאנסו ולא נצרך אותו להביא ראיה על טענתו אבל אם היה חייב להביא ראיה על טענתו כגון שהיה במקום שעדים מצויים אינו נאמן לומר החזרתי אלא ישבע בעל השטר בנקיטת חפץ שלא החזיר לו וישלם והוא דאמר לו ישתבע לי שלא החזרתיו לך אבל אנן לכתחלה אמרינן ליה זיל שלים ליה:

מפרשים

 

במקום שעדי' מצויים:    כבר נתבאר זה בסי' רצ"ד ובכמה דוכתי דילפינן לה מדכתיב אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניה' הא יש רואה אינו נאמן בשבועה ולשון הרמב"ם והביאו הטור הוא קצת בענין אחר ז"ל כגון במקום שעדי' מצוים שהוא בענין שא"א שאירעו אונס אם לא שידע הדבר כו' דמשמע הא סתמא א"צ להביא ראייה והמחבר לא העתיקו משום דס"ל דמסתמא צריך להביא ראייה וכמשמעות לשון הרמ"ה כתבו הטור שם בסי' רצ"ד ס"ב (והמחבר שם ס"ג) ושם כתבתי דלא פליג הרמ"ה דלשם עם הרמב"ם המוזכר כאן ע"ש ומהתימ' על "ע"ש שהניח לשון המחבר המתוקן והעתיק לשון הרמב"ם שיש מקום לטעות בו:

אבל אנן לכתחלה אמרינן ליה כו':    הטעם דלא טענינן בעד הנתבע כלום עד שיטענו הוא בעצמו לאחר שאמרינן ליה זיל שלים ליה ודומה לזה כתב הטור והמחבר לעיל סי' פ"ב במוציא מלוה על הלוה שטר שאינו מקוים ע"ש:
 

(ה) בד"א כו'. ע' בתשו' מהרי"ט סי' ק"ה סוף דף קכ"ז:
 

(ו) אנן:    הטעם דלא טענינן בעד הנתבע כלום עד שיטעון הוא בעצמו לאחר שאמרינן ליה זיל שלים. סמ"ע.

פירושים נוספים


▲ חזור לראש