שולחן ערוך חושן משפט פח כד
<< · שולחן ערוך חושן משפט · פח · כד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
א"ל בית מלא פירות יש לי בידך וזה אומר אין לך בידי אלא עשרה כורין או שטענו עשרה כורין וזה משיבו איני יודע כמה הם כי לא מדדתים ומה שהנחת אתה נוטל פטור אפי' תבעו בית זה מלא פירות אבל תבעו בית זה שהיה בו פירות עד הזיז מסרתי לך והלה משיבו לא היו אלא עד החלון חייב וכגון שהרקיבו בפשיעתו שחייב לשלם דאם לא כן הו"ל הילך ופטור:
מפרשים
אפי' תבעו בית זה מלא כו'. והטעם דאף כשאינו מלא לגמרי נקרא ג"כ מלא בל' בני אדם לכך אין תביעתו ידוע א"נ בעינן שיהא מוזכר בתביעתו דבר שבמנין כ"כ התוס' ועד"ר:
עד הזיז פירש"י זיז הוא קורה הבולט מעלייה לתוך הבית:
שהרקיבו בפשיעתו ואף על גב דבמשנה וגם בטור ובדברי המחבר כתבו שא"ל מה שהנחת אתה נוטל וקאי גם אזה גם בהרקיבו שייך לומר האי לישנא וכאלו אמר אתה תובעני פירות עד הזיז הלא המה כמו שהנחת ואינם אלא עד חלון וכך אתה נוטל ואם הרקיבו אשלם לך באותו שיעור כיון שנרקבו בפשיעתו וכן פי' נ"י אבל אם נרקבו בלא פשיעתו ג"כ לא מקרי מודה מקצת שהרי אינו מודה לו בחיובו כלל:
דאל"כ הל"ל הילך. בדין שלפני זה שטוענו מעות והשיב מה שהנחת אתה נוטל לא קאמר דפטור מש"ד משום הילך אע"ג דשם לא שייך לומר דנתקלקלו בפשיעתו ה"ט דבנתן בידו פירות מסתמ' יחד להן מקום ושייך לומר בהן הילך כי הן ברשותך במקום שהנחתם משא"כ במעות שמסתמ' לא יחד להן במקום מיוחד מ"ה צריך להחזירו לידו ובסעיף כ"ב בתובעו כור תבואה והשיב לו אין לך בידי אלא לתך כיון דלתך דבר מועט הוא מסתמ' לא יחד לו מקום ומשום הכי לא מקרי הילך עפ"ר:
(מו) שהרקיבו בפשיעתו. ואע"ג דבמשנ' וגם בטור ובדברי המחבר כתבו שא"ל מה שהנחת אתה נוטל וקאי גם אזה גם בהרקיבו שייך לומר האי לישנא וכאלו אמר תבעתני פירות עד הזיז הלא המה כמו שהנחת ואינם אלא עד החלון וכך אתה נוטל ואם הרקיבו אשלם לך באותו שעור כיון שנרקבו בפשיעתו וכן כתב נ"י עכ"ל סמ"ע ס"ק מ"ד ומ"ש וקאי גם אזה כו' היינו משום דהא טעמא דחייב הוא כיון שתובעו בית זה עד הזיז והלה משיבו עד החלון ואפי' אומר לו מה שהנחת אתה נוטל דומיא דרישא וברישא דפטור משום דלא הוד' בדבר שבמדה ומנין וצריך נמי לומ' שהרקיבו בפשיעתו דאל"כ בלא"ה פטור משום הילך ומ"מ המדה לא חסר' אלא או' לו המדה שהנחת עד החלון אתה נוטל ומה שהרקיבו אשלם לך וכ"כ נ"י פ"ק דמציעא וז"ל אמר המחבר וא"ת כיון דקי"ל דהילך פטור היכי תנן בפ' הדייני' אין נשבעין אלא על דבר שבמדה ומשקל ומנין כיצד בית מלא מסרתי לך כיס מלא מסרתי לך והלה אומר איני יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל פטור משמע הא דבר שבמדה כגון זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון אע"פ שלא נאבדו אלא שא"ל מה שהנחת אתה נוטל דומיא דרישא חייב ואמאי הילך הוא תירצו המפרשים ז"ל דבנתעפשו פירות עסקינן דבעי לשלומי לי' דמי קלקולן ומ"מ לא נפחתו מדמן (נ"ל שצ"ל מדתן) ומש"ה עד החלון חייב דלאו הילך הוא עכ"ל וכ"כ הר"ן פרק הדיינים וז"ל זה אומר עד הזיז קורה של עלייה שבולטת לתוך הבית וזה אומר עד החלון חייב לדידן דקי"ל הילך פטור ע"כ בשהרקיב מיירי ובאומר עד החלון והרקיבו בפשיעתו ובעי' לשלומי לך עסקינן ומה שהנחת אתה נוטל נמי בכגון זה הוא כלומר המדה שהנחת הרי היא במקומ' אלא שנתקלקלו הפירות ובעינא לשלומי לך עכ"ל ועמ"ש לקמן ס"ק מ"ז עוד הוכחה דלא מיירי בנאבד' לגמרי:
(מז) דאל"כ הוי לי' הילך בדין שלפני זה שטוענו מעות והשיב מה שהנחת אתה נוטל לא קאמר דפטור משבועה דאוריית' משום הילך אע"ג דשם ל"ש לומר דנתקלקלו בפשיעתו היינו דבנתן בידו פירות מסתמ' יחד להן מקום ושייך לומר בהן הילך כי הן ברשותך במקום שהנחתם משא"כ במעות שמסתמא לא יחד להן מקום מיוחד משום הכי צריך להחזירו לידו ובסעיף כ"ג בתובעו כור תבואה והשיב לו אין לך בידי אלא לתך כיון דלתך דבר מועט הוא מסתמ' לא יחד לו מקום ומשום הכי לא מקרי הילך ע"כ לשון סמ"ע ס"ק מ"ח וכהאי גוונא כ' הבית חדש בסעיף כ"ח וז"ל ומ"ש וכגון שהרקיבו כו' כלומר דאם בית זה יש בו פירות עד החלון מן הסתם הוי ליה הילך כיון שהוא מזומן לפניו ליטלם אבל לעיל גבי אין לך בידי אלא דינר או לתך מן הסתם לא הוי הילך עד שיתן לו בפני ב"ד עד כאן לשונו ואין דבריהם נכונים דאפי' בביתו של נפקד הוה לי' הילך דכל היכ' דאית' ברשותא דמרא אית' וכמו שכתבתי לעיל סי' פ"ז סעיף א' ס"ק ג' וכן מוכח בבעל התרומות שער ז' חלק ב' שכתב וז"ל דעת הר"ז ז"ל דהילך נקרא אפי' קיימ' באגמ' והקשה עליו הר"א מההיא דאמרינן בית מלא פירות השיבו הר"ז הב"ע כשהרקיבו הפירות בפשיעתו השיבו הר"א ז"ל תינח פירות כיס מלא מעות מאי איכ' למימר דהא ליכא שייכות דהרקבה גבי מעות והרבה האריכו בזה בספר הריבות עכ"ל והאמת דלעיל נמי מיירי שנתקלקל צורת המעות או התבואה בפשיעתו וכן משמע בתוס' פרק שבועת הדיינים דף מ"ג ע"א או י"ל בכיס כמו שכתב בלחם משנה ריש פ"ד מהלכות טוען דהוי מלוה והוא אמר כיס מלא דינרים הלויתי לך כדי שתחזיר לי אותו הכיס מלא כמות שהוא וזה אומר לו עדיין לא הוצאתי' והרי הם כאשר נתת אותם לי ומה שהנחת אתה נוטל ואין כאן הילך במלוה כיון שלא מסרו בידו עכ"ל ואין להקשות א"כ גם בפירות הוה להו להפוסקים לפרש כן דסתם פירות פקדון הן וסתם מעות להוצא' ניתנה אבל יותר נראה כמו שכתבתי בסתמ' דמתני' ופוסקים משמע דגם מעות בפקדון מיירי ולכך צריך לומר דנתקלקלה צורתה דמטבע בפשיעתו:
שוב ראיתי בספר גי' תרומה שער ז' חלק ב' דף צ"א ע"ג שכתב דדוחק לפרש מעות בהלואה וצריך התבוננות כיון דטעם הרקיבו שייך דוקא בפירות והרא"ש פ"ק דמציעא והטור סי' פ"ח והר"ן פרק הדיינים דמוקי לה בהרקיבו רחוק לומר שלא שתו לבם לכיס מלא מעות ואפשר לפרש דאיהו טעין איני יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל ואח"כ נמצא שמה שהניח אינו בעין שנאבד בפשיעה דהשתא אזיל ליה טעם הילך ואי לאו משום דלא הודה בדבר שבמדה ומנין הי' חייב שבועה עכ"ל ומה שתירץ דמיירי שנאבד אינו נכון דא"כ למה להו לתרץ דהרקיבו ה"ל לתרץ שנאבדו וגם נ"ל דלא דק בדברי הר"ן דמוכח להדיא מדבריו דלא מיירי בנאבד וכמ"ש הנ"י פ"ק דמציע' והבאתי לשונ' לעיל אלא משמע להו להר"ן והרא"ש וטור ושאר פוסקי מה שהנחת אתה נוטל ולא חסר' המדה:
וגם נראה דדינו אינו אמת דאם נאבד ה"ל משואי"ל משלם דכיון דאין הודאתו אלא בפחות שבממין דהיינו בשוה פרוטה ואי אפשר לעמוד עליו כיון שנאבד ה"ל משואי"ל ומשלם כל מה שטוענו זה כיון שזה משיבו איני יודע וכמ"ש לעיל סי' ע"ב סעיף י"ב ס"ק נ' בשם הרמב"ם והר"ן והריב"ש וה' המגיד ושאר פוסקים אלא דוקא כשהוא עדיין בעין דאפשר לעמוד עליו פטור משום דלא הודה בדבר שבמדה וכמ"ש שם וע"ש ודו"ק הילכך בע"כ נ"ל כאן שלא נאבד המעות רק המדה והמנין היא בעין רק שנתקלקל צורתן או נתעפשו או נרקבו הפירות וכמ"ש כן נ"ל ברור (וע"ל סי' רצ"ו ס"ד ומ"ש שם):
(לא) מלא: הטעם דאף כשאינו מלא לגמרי ג"כ נקרא מלא בל' בני אדם לכך אין תביעתו ידוע א"כ בעינן שיהא מוזכר בתביעתו דבר שבמנין כ"כ התוס'. סמ"ע. (ועיין ט"ז וגד"ת דף נ"ג).
(לב) שהרקיבו: גם בזה שייך לישנא דמה שהנחת אתה נוטל דר"ל אם הרקיבו אשלם לך באותו שיעור כיון שנרקבו בפשיעתו וכן פי' נ"י אבל אם בלא פשיעתו נרקבו לא מקרי מודה מקצת כלל שהרי אינו מודה לו בחיובו. שם.
(לג) הילך: כתב הסמ"ע דבדין שלפני זה שטוענו מעות והשיב מה שהנחת כו' לא קאמר דפטור מש"ד משום הילך אע"ג דשם לא שייך לומר שנתקלקלו בפשיעתו ה"ט דבפירות מסתמא יחד להם מקום ושייך לומר בהם הילך כי הן ברשותך במקום שהנחתם משא"כ במעות שמסתמא לא יחד להן מקום מיוחד מ"ה צריך להחזירו לידו ובכה"ג בתובעו כור תבוא' והשיב לו אין לך בידי אלא לתך כיון דלתך דבר מועט הוא מסתמא לא יחד לו מקום ומ"ה לא מקרי הילך עכ"ל וכה"ג כתב הב"ח ע"ש והש"ך השיג עליהם וכתב שאין דבריהם נכונים דאפי' בביתו של נפקד ה"ל הילך דכל היכא דאיתא ברשותא דמרא איתא וכמ"ש בסימן פ"ז ס"א וכן מוכח בבעה"ת כו' והאמת דלעיל נמי מיירי שנתקלקלה צורת המעות או התבואה בפשיעתו וכ"מ בתוס' פ' שבועת הדיינים דף מ"ג ע"א שוב ראיתי בס' גד"ת שתירץ דמיירי שנאבד בפשיע' כו' אינו נרא' דא"כ ה"ל משואי"ל משלם כיון דא"א לעמוד עליו כמ"ש לעיל כו' אלא כמ"ש כן נ"ל ברור וע"ל סימן רצ"ו ס"ד עכ"ל.