שולחן ערוך חושן משפט רנג ח
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רנג · ח · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שכיב מרע שאמר תנו ק"ק זוז לפלוני בני כראוי לו, או לאשתי כראוי לה, או לבעל חובי כראוי לו, נוטלים ק"ק זוז עודף על חלק הבכורה והכתובה והחוב. ואם אמר תנו ק"ק זוז לבני בבכורתו, או לאשתי בכתובתה, לא יטלו שניהם אלא אחד מהם, וידן על העליונה, אם ק"ק זוז יותר נוטלים ק"ק זוז; ואם הבכורה והכתובה יותר מק"ק זוז, נוטלים אותה. אבל אם אמר תנו ק"ק לבעל חובי בחובו, אין לו אלא חובו.
- (ואם אמר ר' זוז לבני פלוני שהוא פשוט בירושתו, אין לו אלא ר' זוז) (טור)
ואם לא אמר לא כראוי לו ולא בבכורתו ולא בכתובתה ולא בחובו, בכולם ידם על העליונה. ואפילו בבעל חוב, אם אמר תנו ק"ק זוז לפלוני בעל חובי, רצה נוטלן רצה נוטל חובו. ויש חולקין ואומרים שאם אמר סתם: לבני פלוני, או לאשתי (או לפלוני בעל חובי) (טור), מתנה נתן להם יתר על הראוי להם; ואם אמר לבני בכורי דינו כאילו אמר בבכורתו, מדהזכיר בכורה.
- הגה: וסברא הראשונה נראה עיקר.וכל זה דלא אמר דנותן במתנה, אבל אם אמר בפירוש: אני נותן במתנה ר' זוז לפלוני בעל חובי, או לאשתי, נוטלין מלבד מה שחייב להן (ריב"ש סי' ת"פ).מי שאמר בתו תטול בנכסיו כך וכך, ולא הזכיר לצורך נישואיה, נוטלת המתנה מלבד עישור נכסים שלה (ב"י סימן ר"ן בשם הרשב"א).
מפרשים
לפלוני בני כראוי לו: כן הוא ג"כ לשון הטור אבל בגמ' וברי"ף והרא"ש כתוב תנו מאתים זוז לבני בכורי כראוי לו ועפ"ר שם הוכחתי שגירסא זו עיקר ושצריך להגיה כן בטור:
נוטלים ק"ק זוז עודף כו': דכיון דלא הוה צ"ל כראוי לו ואמרו דרשי' לישנא יתירא דלטפויי קא מכוון וכמ"ש הטור והמחבר בסי' רי"ד במוכר בית לחבירו דאין הבור והדות נמכרים מסתמא בכלל הבית ואם אמר חוץ מהבור דלא הוה צ"ל ואמרו אמרי' דלטפויי בשיורא אתא לשייר לנפשו גם הדרך להבור ע"ש:
לבני בבכורתו כו': פירוש ולא אמר כראוי לו:
אין לו אלא חובו: הטעם דמחזי כריבית אם נוטל יותר מחובו (מיהו אם חובו יותר מר' זוז ודאי נוטל כל חובו) ודוקא בזה דלא אמר כראוי לו אבל ברישא דאמר לבעל חובי כראוי לו לא מחזי כריבית דהא גילה דעתו דמשום דראוי לו מחמת ניחות' נפש דעבד ליה נתנו לו והטור מסיק בשם הרמ"ה דאפי' באומר לפלוני בחובו לא מחזי כריבית:
שהוא פשוט בירושתו כו': אינו ר"ל שהשכ"מ אומר שהוא פשוט אלא ל' הספר הוא ור"ל שעל בנו שהוא פשוט אומר כן:
אין לו אלא ר' זוז: הטעם דלבניו הפשוטים הרשות בידו לגרוע מחלק ירושתו כמ"ש והי' ביום הנחילו את בניו ואמרי' דדעתו הי' שלא יטול אלא ר' זוז בחלק ירושתו כי כן משמעות הל' דבירושתו משא"כ בבנו בכור דכתיב ביה לא יבכר כו' דלמדינן מיניה דאין ביד האב לגרוע חלק בכורתו וכן לב"ח ולאשתו לאו כל כמיניה לגרוע חובו וכתובת אשתו ומ"ה אמרי' דדעתו הי' שיהי' ידם על העליונה:
בכול' ידם על העליונה: ובגמ' לרבותא כתב בכתובתה ובכורתו ללמדינו אפי' בכה"ג ידם על העליונה ולא אמרי' דדעתו היה לגרוע ואף דלאו כל כמיניה מ"מ ה"א כיון דדעתו היה לגרוע עכ"פ אין ידם על העליונה קמ"ל ועפ"ר שכתבתי שכן צ"ל לרשב"ם:
ואפי' בב"ח אם אמר כו': הטעם דלא מיחזי כריבית כיון דלא אמר בחובו:
ויש חולקין ואומרי' שאם אמר סתם כו': ס"ל דלא אמרי' בגמ' דצ"ל יתור לשון דכראוי לו אלא כשאמר ג"כ תנו לבני בכורי דכיון דהזכיר בכורי הוה משמע דדעתו הי' דבבכורתו נתנה לו או שיהי' ידו על העליונה אבל כשלא אמר בכורי אלא סתם תנו ר' זוז לבני או תנו ר' זוז לאשתי תו אצ"ל כראוי לו:
או לפני ב"ח: עפ"ר שם הוכחתי דלעד"נ דלא ס"ל להרא"ש בעל סברא זו בזה דהוה מתנה גם תטור לא כ' בשם הרא"ש כן אלא באמר תנו לבעל חוב ולא באמר פלוני ב"ח וכשאומר פ' ב"ח כתוב בהדי' בטור אחר זה בסי"ו דלא הוה מתנ' אלא ידו על העליונה ובד"מ כתוב דמה שכ' הטור שם דהוה ידו על העליונה הוא דלא כהרא"ש ואין הדברים הללו ברורים דא"כ לא הוה ליה לסתום ולכתוב שלא כדעת אביו הרא"ש ומה"נ נראה דלא כתבו המחבר וס"ל דדוקא באומר לפלו' בני או לפלוני אשתי אמרי' דע"ש החביבות אמר כן וכדי ליתן טעם לדבריו למה נותן להם במתנה מפני שהוא בני או אשתי משא"כ כשאומר לפלו' בעל חוב דבאומרו לפלוני לחוד סגי אלא ודאי אמרו כדי של"ת שבמתנה נתנו לו וק"ל:
(ט) ש"מ כו' ועיין בתשו' ר"מ אלשיך סי' י"ב ובמהרא"ן ששון סי' קמ"ו ובתשו' ר"ש כהן השייכים לס"ב סי' כ"ג:
(י) אין לו אלא חובו הטעם דמחזי כריבית אם נוטל יותר מחובו עכ"ל סמ"ע ואפי' תפס הבע"ח מוציאין מידו ע' בתשו' ר"מ אלשיך:
(יא) לבני פלוני אפי' בפשוט וק"ל:
(נרשם בטעות שלא במקומו כי דברי הש"ך שייכים על דברי המחבר ס"ס ח' שאם אמר סתם לבני פלו' או לאשתי):
(יב) או לפלוני. עיין בתשובת ר"מ אלשיך סימן י"ב האריך בדינים אלו קצת ותמצא נחת עיין שם ועיין בתשובת מהרי"ט סימן קי"ב דף קמ"א ע"ב וג' ועיין בסמ"ע ס"ק כ"ב שכתב דלא ס"ל להרא"ש דהוי מתנה אלא באומר לב"ח ולא באומר פלוני ב"ח כו' ובתו' פ' אלמנה ניזונית כ' דפלו' עדיף טפי מלבע"ח לענין ריבית ע"ש:
(יג) עודף: דכיון דלא הוה צ"ל כראוי לו ואמר דרשינן לישנא יתירא דלטפויי קמכוין וכמ"ש הט"ו בסי' רי"ד במוכר בית לחבירו דאין הבור ודות נמכרין מסתמא ואם אמר חוץ מהבור דלא הוה צ"ל ואמרינן דלטפויי אתא לשייר לנפשו גם הדרך להבור ע"ש כ"כ הסמ"ע. ועיין בתשובת ר"מ אלשיך סי' י"ב ובמהר"א ששון סי' קמ"ו ובתשו' רש"ך השייכים לס"ב סי' כ"ג.
(יד) בבכורתו: פי' ולא אמר כראוי לו סמ"ע.
(טו) בחובו: ואפילו תפס הבע"ח מוציאין מידו. עיין בתשובת ר"מ אלשיך סי' י"ב. ש"ך.
(טז) פשוט: דלבניו הפשוטים הרשות בידו לגרוע מחלק ירושתן כמ"ש והיה ביום הנחילו את בניו ואמרינן דדעתו היה שלא יטול אלא ר' זוז בחלק ירושתו כי כן משמעות הלשון דבירושתו משא"כ בבכור דכתיב ביה לא יוכל לבכר וגו' ולמדו מיניה דאין ביד האב לגרוע חלק בכורתו וכן לבע"ח ולאשתו לאו כל כמיניה לגרוע אותן מש"ה אמרינן דדעתו היה שיהא ידם על העליונה. סמ"ע.
(יז) חובי: דלא מחזי כרבית כיון דלא אמר בחובו. שם.
(יח) חולקין: ס"ל דלא אמרו בש"ס דצ"ל יתור לשון דכראוי לו אלא כשאמר ג"כ תנו לבני בכורי דכיון שהזכיר בכורי משמע דדעתו דבבכורתו נותן לו או שיהיה ידו על העליונה אבל כשלא אמר בכורי אלא סתם תנו ר' זוז לבני או לאשתי אז אין צ"ל כראוי לו. שם.
(יט) לפלוני: עיין בתשו' ר"מ אלשיך סי' י"ב שהאריך בדינים אלו קצת ותמצא נחת ע"ש ובתשו' מהרי"ט סי' קי"ב דף קמ"א ע"ב וע"ג ועי' בסמ"ע שכתב דלא ס"ל להרא"ש דהוי מתנה אלא באומר לבע"ח ולא באומר לפלוני בע"ח כו' ובתו' פ' אלמנה ניזונית כתבו דפלוני עדיף טפי מלבע"ח לענין רבית ע"ש. ש"ך.