שולחן ערוך חושן משפט רמח א

שכיב מרע שאמר: נכסי לפלוני ואחריו לפלוני,אין לשני אלא מה ששייר ראשון. ואם היה הראשון ראוי ליורשו,כגון שהיה בן מכלל הבנים, אין לשני כלום.

(אפילו אם גם השני ראוי לירש) (המגיד פרק י"ב דזכיה וב"י בשם הר"ן) וכן אפילו הקדישה אחריו של ראשון, אין להקדש כלום (תשובת רשב"א סימן תש"ד וב"י בשם גאונים)

שכל לשון מתנה ליורש הרי הוא כלשון ירושה, וירושה אין לה הפסק ואף על פי שיאמר: ואחריו לפלוני.

הגה: ואם עשה הצוואה במקום שנהגו לדון בערכאות של עו"ג, ובאו אח"כ (למקום אחר) לדון בדיני ישראל, לא אמרינן דירושה אין לה הפסק (ריב"ש סימן נ"ב).

אבל הבריא שנתן מתנת בריא על דרך זה, וכתב ליה: נכסי לך ואחריך לפלוני, אין לשני אלא מה ששייר ראשון, אפילו היה הראשון ראוי ליורשו.

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

נכסי לפלוני ואחריו לפלוני אין לשני כו': בטור סי' זה סעיף ה' כ' בשם ר' יונה ז"ל ולאו באחריך תליא מילתא דלהוי משמע מה שתשאיר אחריך שלא מכרת אלא משום דנכסי לך לשון מתנה גמורה משמע וה"ה אם אמר נכסי לך ואם תמות לפלוני עכ"ל ועמ"ש המחבר בסמוך ס"ב:

שהי' בן מכלל הבנים: ר"ל אם יש להנותן בנים אין מי שראוי ליורשו כי אם בניו ואזלא אמרי' ירושה אין לה הפסק כשהמקבל הי' בן וה"ה אם אין להנותן בנים אלא בנות או אחים אזי הבת או האח כשנותן להן אמרי' גבייהו דירושה אין לה הפסק ומהאחריך לא איירי המחבר אם גם הוא ראוי ליורשו ומור"ם בא וחדשו בהגהותיו מיד אחר זה והוא מדברי המ"מ ע"ש:

הקדיש' אחריו של ראשון כו': פי' והראשון ראוי ליורשו ואע"ג דשכ"מ יכול לחזור ממתנתו שנתן כבר ולתנו לאחר שאני הכא דלא חזר מהראשון שהרי עדיין בדעתו שיהי' לו כל ימי חייו אלא שאחר מותו יהי' להאחר או להקדש וכיון שניחא ליה שיזכה בהן בחייו תו אין לירושה הפסק. וכל זה מיירי באופן דלא נוכל לומר דלאפטרופוס נתכוין כגון ששייר מקצת או שפי' בפי' שלמתנה גמורה כוונתו או בא' משאר דרכים שנתבארו בסי' רמ"ו:

אין להקדש כלום: ☜ היינו דדוקא שנתן סתמא משא"כ אם התנה באם יצא בנו מהבית יזכו בו עניים אזי מיד שיצא מהבית זכו בו עניים כ"כ ב"י וד"מ בשם תשובת הגאונים וע"ש שהאריך:

בערכאות של עכו"ם: פי' ובערכאותיהן לא אמרי' ירושה אין לה הפסק ועמ"ש בס"ס שמ"ט בהג"ה דל"ת מזה:

אבל הבריא שנתן מתנת בריא כו': דקדק וכתב מתנה דדוקא בלשון מתנה יכול ליתן אבל בל' ירושה אינו יכול ליתן הבריא:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(א) שכ"מ. ע' בתשובת מבי"ט ח"א סי' ו' וסי' קמ"ז וסי' ק"ן וקס"א וקס"ה וקפ"ב ובשאלות השניות סי' רכ"ג רכ"ד וח"ב סי' קצ"ו ורס"ד וש"ט ושכ"ב וע' בתשובת ר"מ אלשיך סי' י"ח וסי' נ"ח:

(ב) שכל ל' מתנ' כו' ע' בתשובת מ"ע סי' נ':

(ג) הבריא שנתן כו'. ה"ה בש"מ אם אמר מהיום וכ"כ מור"ם ס"ז בהג"ה שכן עיקר וע' בתשובת מבי"ט ח"ב סי' ש"ט:

באר היטב

עריכה

(א) ואחריו: וה"ה אם אמר נכסי לך ואם תמות לפלוני כ"כ הטור בשם ר' יונה ועיין בתשו' מבי"ט ח"א סי' ו' וסי' קמ"ז ק"נ קס"א קס"ה וקפ"ב ובשאלות השניות סי' רכ"ג ורכ"ד וח"ב סי' קצ"ו רס"ד ש"ט ושכ"ב ובתשובת ר"מ אלשיך סי' י"ח וסי' נ"ח.

(ב) הקדישה: פי' והראשון ראוי ליורשו ואע"ג דשכ"מ יכול לחזור ממתנתו שנתן כבר וליתנה לאחר שאני הכא דלא חזר מהראשון שהרי עדיין בדעתו שיהיה לו כל ימי חייו אלא שלאחר מותו יהיה להאחר או להקדש וכיון דניח' ליה שיזכה בהן בחייו תו אין לירושה הפסק וכל זה מיירי באופן דלא נוכל לומר דלאפוטרופוס נתכוין כגון ששייר מקצת או שאמר בפירוש למתנה גמורה או בא' משאר דרכים שנתבארו בסימן רמ"ו. סמ"ע.

(ג) ליורש: עיין בתשובת מ"ע סי' נ'.

(ד) בערכאות: פי' ובערכאותיהן לא אמרו ירושה אין לה הפסק ועיין מ"ש בסוף סימן שמ"ט בהג"ה דל"ת מזה. סמ"ע.

(ה) הבריא: דקדק וכתב מתנה דבל' ירושה אין הבריא יכול ליתן. שם.

(ו) ששייר: וה"ה בשכ"מ אם אמר מהיום וכ"כ הרמ"א בס"ז בהג"ה שכן עיקר ועי' בתשובת מבי"ט ח"ב סי' ש"ט. ש"ך.

קצות החושן

עריכה

(א) ואם היה הראשון ראוי ליורשו בפרק י"נ (דף קל"ג) שלח רב אחא בר רב עויא לדברי ריב"ב נכסי לך ואחריך לפ' אם הי' ראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום ראשון כלום שאינו לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק ושטת הרמב"ם בזה דהיינו דוקא באומר סתם נכסי לך דאמרינן שאין בלשון זה לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק אבל באומר בהדיא נכסי לך במתנה מהני הפסק ע"ש ושטת הפוסקים אינו כן אלא אפי' אמר בהדי' לשון מתנה נמי ירושה היא וירושה אין לה הפסק ובחידושי הרמב"ן כת' בשם הר"ר יוסף הלוי שהקשה מהא דאי' (דף קכ"ט) האומר תנו שקל לבני בשבת ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהם אין נותנין להם אלא שקל ואמאי הא ירושה אין לה הפסק וניחא ליה כיון דאיהו אמר אל תתנו אלא שקל לאו ירושה היא אלא בשקל והיכי דמי ירושה כגון נכסי לבני ותנו לו מהם שקל אבל הכא לא מורית להו אלא שקל בשבת ואכתי קשה כיון דאמרינן ירושה אין לה הפסק אלמא אין מקבל מתנת שכ"מ קונה אלא עם גמר מיתה וכל שלא קנה בשעת גמר מיתה אלא לאחר זמן אינו בדין שיקנה לפי שחלה עליו ירושת תורה של יורש ורחמנא אמר אין לה הפסק כו' ווהשתא ודאי קשיא דתני שקל לבני בשבת אע"ג דלא אקני להו אלא שקל מ"מ לא אמר אלא אם מתו ירשו אחרים ואחרים ודאי לא ירתי ולא זכו אלא לאחר שמתו בניו דקי"ל כל אם בלא מעכשיו לא קני עד דמקיים תנאה וכיון שכן כבר חלה ירושה דבנים כו' וה"ל למימר ירושה אין לה הפסק. ובר מן דין לדברי רב אחא אין לך שכ"מ נותן בתנאים וקשיא האי דאמרינן התם ארבעה מאה זוזי לפ' ולנסיב ברתא כו' ואמאי כיון דלא ירית עד שיתן מדין התנאים הא כבר חלה ירושה וירושה אין לה הפסק ואפשר לו' דלא דייקינן כו' האי אלא התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה ולהעביר מן היורש ובכלל זה נתנה רשות להנחיל לאחר זמן וירושה עוברת ונפסקת מן היורש ורב אחא בר רב עויא בנכסי לך דוקא קאמר דכיון דמתחיל בירושה דהתורה והנחילו בה שוב אינה נפסקת ממנו והלכך בשותק ואומר סתם אם מתו בניו יירש פ' זכה בהן וצ"ע ואיכא דמחי לה אמוחא דשאני הכא דשוינהו לנכסי ביד שליש דהא אמר תנו ולא ירושה היא ויעשה השליש מה שהושלש בידו עכ"ל וע"ש דבריו הנחמדים מפז. ושטת הרמב"ם בזה דהיכא דאומר בהדיא לא משום ירושה אלא משום מתנה מהני אחריך לפ' אע"ג דראשון ראוי ליורשו ובב"י כת' בשטת הרמב"ם דס"ל דהיכא דהנכסים ביד שליש אפי' אמר בל' ירושה לא זכו בה הואיל והנכסים ביד שליש וכן היכא דליתיה ביד שליש ואומר בהדיא לא משום ירושה אלא משום מתנה נמי מהני אחריך ע"ש ובשו"ת מוהרי"ט חלק ח"מ סי' ע"ד כת' על דברי ב"י ז"ל ותימה כיון דמתורת ירושה זכו בהו כי הוי ביד שליש מאי הוי כל היכא דאיתנהו ברשות יורש איתנהי וכ"ת ל' מתנה נמי לדידהו ירושה הוי וכשלא היה בידם הוי הפסק לא דמי בסתם מתנה כיון דשוינהו שליש כמאן דמעקרא מתורת ירושה לגמרי היא ואוקמה בדין מתנה אבל אם אף כשנתנה ביד שליש אמר שירשו אכתי דין ירושה יש לה דאפי' תימא שהודה שרצונו לפסוק רחמנא אמר אין לה הפסק וכבר ראיתי לרב מוהרש"ך שחולק על הרב ב"י בזה וע"ש:

ונראה לקיים דברי הב"י והוא דודאי אם הראשון ראוי ליורשו כיון דירושה אין לה הפסק לא מהני ואחריך לפ'. מיהו נראה דהיינו דוקא מדין מתנת שכ"מ אין אחריך זוכה כיון דירושה אין לה הפסק ודיורש נינהו אבל משום מצוה לקיים דברי המת אפי' ראשון ראוי ליורשו נמי צריך ליתן לאחריו לקיים דברי המת ולא שייך בזה ירושה אין לה הפסק דהא משום מצוה לקיים דברי המת אינו זוכה המקבל אלא שצריכין היורשין לקיים דברי המת וכמ"ש רי"ו הובא בש"ך סי' רנ"ב ואם קדמו ומכרו אין המקבל מוציא מיד הלוקח אבל מתנת שכ"מ זוכה המקבל ומוציא מיד הלוקח שקנה מן היורש ע"ש וכיון דמלד"ה אינו עושה קנין אלא מצוה הוא דרמי על היורשין היכי שייך בזה ירושה אין לה הפסק אנן נמי לא מפסקינן ודיורש נינהו אלא שמחיוב היורש ליתן כדי לקיים מצוה וכיון דבהושלש מתחלה לכך מצוה לדה"מ כמבואר בסי' רנ"ב צריך היורש לקיים מצוה דרמי עלי' ונהי דמשום מתנת שכ"מ לא מצי זכי בגוף הנכסים כיון דיורש יורשה ירושה עולמית אבל היורש צריך לאחריך משום מצוה וכמ"ש וא"כ לדינא בהושלש מתחלה לכך נראין דברי הב"י דצריכין היורשין ליתן לאחריך ודו"ק ועמ"ש סק"ה ובסי' רנ"ג סק"ט:

(ב) ואפי' אם גם השני ראוי לירש. בחידושי הרמב"ן (דף קכ"ט) בהא דאמרי שם ת"ש נכסי לך ואחריך ירש פ' ואחרי אחריך ירש פ' מת ראשון קנה שני מת שני קנה שלישי ואם מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון והא הכא דכשתי שדות ושני בני אדם דמי דקנה וכ"ת ה"נ בראוי ליורשו וריב"ב הוא אי הכי מת שני קנה שלישי הא שלח רב אחא בריה דרב עוירא לדברי ריב"ב נכסי לך ואחריך לפ' אם הראשון ראוי לירש אין לשני במקום ראשון וכת' עלה ז"ל ומדמקשינן הכא מדרב אחא שמעי' מיניה דנכסי לך ואחריך לפ' וראשון ראוי ליורשי אע"פ שהשני נמי ראוי לירש אין לשני במקום ראשון כלום דהא ברייתא ואחריך ירש פ' ואחרי אחריך ירש פ' תרווייהו קשיין וחרווייהו מתוקם בראוין לירש ואפ"ה אין לה הפסק לשל ראשון שכיון שחלה ירושה לידו שוב אינה נפסקת ממנו דומיא דירושת תורה הבאה מאלי' שאינה נפסקת והוצרכתי לכתוב זה מפני שנמצא למקצת המחברים שאמרו בשני ראוי ליורשו יש לה הפסק ואין דבריהם עולים בשמועה ולא נכונים בטעם וכ"כ הר"י הלוי ז"ל כדברינו עכ"ל. ולענ"ד נראה טעם האומר בשני ראוי ליורשו יש לה הפסק לפמ"ש הרמב"ן והר"ן דכי היכא דאחריך לעצמי משייר הגוף לעצמו ואין לראשון אלא פירות ה"נ באומר ואחריך ליורשי וכמ"ש הרמב"ן בחידושיו (דף קל"ז) בהדי אתתא דאקני' לדיקלא לרב ביבי כל ימי חייו אזיל אקני' לבנו וא"ל רב פפא ה"מ לאחר אבל לעצמו לא וז"ל הלכך ל"ש נכסי לך ואחריך לפ' ול"ש נכסי לך ואחריך לעצמי כו' והיינו טעותיה דרב ביבי ורב פפי שבשי' דה"מ ליתנהו אלא לאחר דלא קני ולא מחיל זכותו אלא לאחר אבל לעצמו בין שאמר נכסי לך כל ימי חייך סתם או שפי' ואחריך לי מוכר נותן מוציא מיד הלקוחות דשיור הוא וזכותו קיים לו מעכשיו בנכסים דלאחר משום אחריך הוא דמסלק נפשיה מנכסים וכאן משום אחריך משייר לו זכות בנכסים מעתה ושמעינן מינה אחריך ליורשי שיור הוי וזכות יורשים קיים להו מעכשיו ע"ש והיכא דאמר ואחריך לפ' מעכשיו לא אמרינן ירושה אין לה הפסק דהא הראשון אין לו אלא פירות וכמ"ש הר"ן והרשב"א והוא דעת הרמ"א סעיף ה'. ומבואר שם ומש"ה בשני ראוי ליורשו אמרינן דאחריך מעכשיו קאמר דאע"ג דהראשון נמי ראוי ליורשו מכל מקום כיון דאחריך ראוי לירש ה"ל שיור ששייר לאחריך במתנתו כמו באחריך לעצמי. ובש"ס דמקשה והא אמר רב אחא כו' אם הראשון ראוי לירש כו' היינו משום דאי נימא טעמא דזוכה היינו משום דראוי ליורשו וה"ל כמו אחריך מעכשיו דליורשו בעין יפה משייר במתנתו וכן אחריו לשלישי נמי במעכשיו קאמר וכמ"ש דמש"ה יש לה הפסק מראשון כיון דלא נחית הראשון בגוף השדה אלא לפירות על זמן דהיינו כל ימי חייו א"כ הא דתני שם אם מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון אמאי דהא כיון דלראשון אין לו אלא פירות ואחריו לשני נמי ע"כ אינו אלא לפירות והוא גם כן מעכשיו אחריך יירש פ' הוא מעכשיו ואם לא זכה הג' כיון שלא בא ליד השני אבל הראשון נמי לא זכי כיון שלא היה לו מעולם אלא פירות כל ימי חייו ולנותן הוא דהדרא וע"כ מדמוקי לה בראוי ליורשו ותני עלה מת שני יחזרו נכסי ליורשי ראשון ע"כ ס"ל דהראשון נחית לגוף ולא אמרי' אחריך ליורשי מעכשיו קאמר דס"ל כרב ביבי דאין בין אחריך לעצמי או אחריך לאחר וא"כ כיון דע"כ צ"ל דהראשון לגוף נחית דאל"כ אמאי מת שני יחזרו ליורשי ראשון וכיון דנחית לגוף הרי שלח רב אחא ב"ר עוירא ירושה אין לה הפסק אבל לדידן דקי"ל כרב פפי דשבשי' לרב ביבי ואחריך ליורשי ה"ל כמו אחריך לעצמי דאין לראשון אלא פירות כל ימי חייו ואחריך במעכשיו הוא דזכה ובמעכשיו לא אמרינן ירושה אין לה הפסק וכמו שכת' הרמ"א סעיף ז':

(ג) ובאו אח"כ לדון בדיני ישראל. והוא מדברי ריב"ש ובתשובת תשב"ץ ח"א סי' ס"א חולק על האי דריב"ש וכת' שם ח"ו להפקיע זכותו ולאבד זכות ישראל ע"ש המוהרי"ט חלק ח"מ סי' ו' הסכים להאי דתשב"ץ ע"ש:

(ד) אבל הבריא שנתן. וכת' הרב המגיד בטעמא דכיון שהעלינו שאין הבריא יכול להעביר נחלה בכ' ירושה אלא בלשון מתנה ואם היה בלשון ירושה אינה כלום א"כ ודאי מתנה יש לה הפסק עכ"ל. ומוהרי"ט בחלק ח"מ סי' ו' ז"ל ובר מן דין בדינא דבריא כת' הרב המגיד וכו' והך מלתא דבריא איבעיא ולא איפשטא בגמ' ומשמע דלר"ח דבעי' אפשיטא אין חילוק בין שכ"מ לבריא ואפי' לדידן דלא איפשטא נהי דלא מפקינן משאר יורשים מספק אבל עכשיו שהספק בין היורשים לאחריך פשיטא דלא אמרינן שזוכה אחריך מספק ואין לו' דלא מספקא לן אלא בלשון ירושה אבל בלשון מתנה לא דהא ע"כ רב אחא פשיטא ליה דכל דמהני ביה לשון ירושה כי אמר נמי ל' מתנה אינו זז מתורת ירושה ולכך הרב המגיד תלאן זו בזו אלא שאין דברי הרמב"ם אלא בבן בין הבנים שאם היה בריא אינו זוכה במתנה מספק כלל ומוקמינן ליה בחזקת כל היורשין והאיך יזכו בו אחריך אבל אם אין שם יורש אלא הוא אפי' ברי' במתנת בריא אין לאחריך כלום כיון דספיקא הוא אמרי' ביה אינו ל' מתנה אלא לשון ירושה ואין אחריו הפסק וזה ברור עכ"ל:

אמנם מסתימת דברי הרמב"ם וש"ע נראה דלא מיירי דוקא בבן בין הבנים דכל כה"ג ה"ל לפרושי אלא משמע אפי' אם אחריך אינו יורש כלל נמי זוכה אחריך. ולכן נראה דודאי בשכ"מ אפי' אומר לשון מתנה אפ"ה אינו אלא ירושה וכמ"ש הרמב"ן בחידושיו דמה שהוא שלו בירושה אינו יכול ליתן לו במתנה וירושה דידיה נמי תורה היא שהתורה נתנה לו רשות ליתן לו נכסיו וירושה היא ע"ש ומיהו בשכ"מ כיון דאינו אלא לאחר מיתה ירושה היא שהתורה נתנה לו רשות ליתן לו וירושה היא אבל בבריא אפי' לדעת ר"ח דיכול להנחיל למי שירצה היינו באומר לשון ירושה ולאחר מותו אבל מתנת בריא דהיינו הגוף מהיום דאי לאחר מיתה אינו מתנה כלל וכיון דנותן במתנת בריא מהיום ודאי אין זה ירושה של תורה כלל אלא מתנה ויש לה הפסק וכיון דבחייו ה"ל מתנה לא הדרא ירושה לאחר מיתה ועוד דכיון דמחיים הקנה האב לבן בנו בתורת מתנה גוף מהיום כמו במתנת בריא א"כ אסתלק אב לגמרי דנתן ליורש במתנת בריא ואחריו לפ' א"כ לא מצי ירית לה כלל כיון דליתיה דאבוהו וכמו דאמרי' בס"פ השולח ע"ש ר"מ סבר קנין פירות כקנין הגוף ובהא במיתת אביו הוא דלא ירית ולא מידי והלכך מת אביו ואח"כ הקדישה צריכי קרא ור"י ור"ש סברי קנין פירות לאו כקנין הגוף ובהא במיתת אביו השתא הוא דקא ירית ע"ש והכא באומר אחריך לפ' דה"ל קנין הגוף לראשון ואין לשני אלא מה ששייר ראשון וא"כ במיתת אביו לא ירית ולא מידי דהתם בשדה החוזרת ביובל ירית במיתת אביו למ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף כיון דהגוף לאביו ויש לו זכות לחזור לו ביובל אבל באומר אחריך נסתלק הנותן לגמרי וקנין הגוף לראשון ודאי לא ירית במידי דלאו דאבוהי ועמ"ש בסי' קי"א סק"ג ודו"ק. ועוד נראה כיון דבמתנת בריא לא משכחת כלל ואחריך לפ' אלא באומר ואחריך מעכשיו לפ' וכמו שנתבאר ובאחריך מעכשיו גם בשכ"מ יש לה הפסק כמו שכת' הרמ"א סעיף י"ז דהראשון לא נחית אלא לפרי והיינו דע"כ מתנת בריא באחריך מעכשיו הוא דאם אינו במעכשיו א"כ לא קני אחריך עד שימות הראשון א"כ ממ"נ אם קדמה מיתת הנותן למיתת המקבל הראשון א"כ לא זכי אחריך כלל אפי' נתן לו בשטר והשטר ביד אחריך בעין דאין קנין לאחר מיתה וכדאמרי' גבי גט היכא דמתנ' שלא יחול הגט עד אחר י"ב חדשים ומת קודם י"ב חודש דאין גט לאחר מיתה ואם מת הראשון קודם הנותן א"כ כבר זכה האחריך בעוד הנותן קיים ולא שייך בזה ירושה אין לה הפסק כיון דזכה בעוד הנותן קיים ולא נחית הראשון לירושה כלל ולא משכחת שיזכה אחריך אחר מיתת הנותן אלא באומר מעכשיו ובמעכשיו לא אמרינן אין לה הפסק וכמ"ש הרמ"א סעיף ז' וא"כ הא דבמתנת בריא לא אמרינן ירושה אין לה הפסק הוא אפי' לדעת ר"ח וזה ברור ודו"ק ועמ"ש ס"ק י"ג:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}