שולחן ערוך חושן משפט רכה א
שולחן ערוך חושן משפט · רכה · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
כל המוכר קרקע או עבד או מטלטלין הרי זה חייב באחריותן כיצד אם בא אחד והוציא המקח מיד הלוקח מחמת המוכר חוזר הלוקח ונוטל כל הדמים שנתן מן המוכר שהרי נלקח המקח מחמתו כך הדין בכל ממכר אע"פ שלא פירש הלוקח דבר זה אלא קנה סתם אפילו מכר הקרקע בשטר ולא הזכיר בו אחריות ה"ז חייב באחריות שאחריות שלא נזכר טעות סופר הוא:
מפרשים
מחמת המוכר כו': בדרישה כתבתי דג' מיני אחריות הן. הא' ב"ח שמוציא מחמת המוכר. השני שבא אחד והביא עדים ששדה זו גזולה היא מידו. הג' אחריות דנפשיה והוא מ"ש הטור והמחבר בסי' שאחר זה ס"ב ע"ש ועיין ☜ בנ"י פ"ק דמציעא (דף ס"ו) דג' מיני אחריות אלו זו למעלה מזו וכולן הן בכלל אחריות אע"ג דלא פי' אבל אם פירשו דמחמתי' הרי מיעוט דעלמא שהוא למעלה ממנו כו' ע"ש ד"מ סי' קי"א ס"ב ובסי' רכ"ו:
כל הדמים שנתן: גם חצי השבח גובה הב"ח מהלוקח וחוזר הלוקח וגובה אותו מהמוכר לו וכמ"ש הטור והמחבר לעיל ריש סי' קט"ו אלא שלא איירי כאן מדין זה ועוד שסתם מטלטלין דאיירי מינייהו ג"כ כאן אינן משביחין ועפ"ר:
אפי' מכר הקרקע בשטר: נקט קרקע משום דמטלטלי לאו בני שטרא נינהו וקמ"ל בזה דל"ת דוקא כשאין לפנינו שטר דנוכל לומר שהתנה אחריות בשעת המכירה משא"כ כשבא שטר מכיר' לפנינו כתובין בו כל הני תנאי מכירה ואחריות לא נזכר שם ה"א ודאי התנ' המוכר עמו שלא יתחייב באחריות קמ"ל ועפ"ר מ"ש עוד:
ט"ס הוא: הטעם דחזקה הוא דלא שדי אינש זוזי בכדי להוציא ממונו בקניי' דבר על ספק שהיום ומחר יבא ב"ח ויטרפנו ממנו ובמטלטלין דלא שייך טריפ' (כמו שכתבתי בסעיף שאחר זה) מ"מ יש לחוש שיביא א' עדים שנגזל' ממנו ובודאי היה דעתו בקנייתו שבאם יוציא הדבר שלוקח ממנו באיזה צד שיהיה מחמת המוכר שיהיה מחויב להחזיר לו מעותיו וה"ל להסופר לכתבו מעצמו אע"פ שלא אמרו לו לכתוב והאי דלא כתבו הוא טעותו:
(א) אפי' מכר הקרקע בשטר כו' משמע מדברי הרמב"ם והמחבר דבמוכר שדהו בעדים בלא שטר מכ"ש דאחריות עליו אע"פ שלא פי' וכן משמע יותר בסמ"ג לאוין ק"ע דף ס"א ריש ע"ב וב"כ הרשב"א והר"ן והנ"י פ"ק דמציעא וכ"פ הב"ח וכ' שכן משמע מהטור כאן ובאמת לא משמע מהטור כאן כל כך ע"ש ויותר היה לו להביא דברי הטור דלעיל סי' קי"ו שכ' כן להדיא וכ"כ המחבר שם וכ"כ הרא"ש פ' חז"ה בשם הר"ר יונה דאפי' מאן דאמר אחריות לאו ט"ס הוא ה"מ כשנזקק לשטר ולא פירש בו אחריות אימר כך היה התנאי בעדים אבל במוכר בעדים בלא שטר אפי' לא פי' לו האחריות חייב באחריותו עכ"ל ובס' גדולי תרומה שער מ"ז כ' דמדכ' הרמב"ם פ"א מה' מלוה סתם דהמוכר שדהו בעדים גובה מנכסי' משועבדי' משמע דס"ל נמי הכי ואין זה הכרע כ"כ דלשון רמב"ם כלשון הש"ס וטפי ה"ל להוכיח מהרמב"ם פי"ט מה' מכירה שהעתיק המחבר כאן. עוד כת' הג"ת שם שגם מדברי הרמב"ן שהביא הבעה"ת מדכתב דכותבין שטר למוכר בלא לוקח דאי משום אחריות הא המוכר שדהו בעדי' גוב' ממשועבדים (וכ"כ הרמב"ן בקצרה בחדושיו פ' ג"פ ומביאו הטור סי' רל"ח) עכ"ד ויפה כוון בזה דאל"כ הא יש לחוש שמא לא התנה באחריות מיהו מ"ש הגדולי תרומה שם שיגע ולא מצא חבר לבעל התרומות שיאמר המוחזק קים לי כותייהו כבר כתבתי לעיל סי' קי"ו שלפע"ד גם דעת רשב"ם כהבעל התרומות דבמוכר בעדים בלא שטר אינו חייב באחריות עד שיתנה ע"ש עיין בתשובת רשד"ם סי' רע"ד וסי' תי"ג:
(א) הדמים: גם חצי השבח גובה הב"ח מהלוקח וחוזר הלוקח וגובה אותו מהמוכר כמ"ש בריש סימן קט"ו אלא דלא איירי הכא מדין זה ועוד שסתם מטלטלין דאיירי מהן ג"כ כאן אינן משביחין. סמ"ע.
(ב) בשטר: משמע מדברי הרמב"ם והמחבר דבמוכר שדהו בעדים בלא שטר מכ"ש דהאחריות עליו אע"פ שלא פירש וכן משמע יותר בסמ"ג וכ"כ הרשב"א והר"ן והנ"י פ"ק דב"מ וכ"כ הב"ח וכ"כ הט"ו להדיא בסי' קי"ו וכ"כ הרא"ש פ' חז"ה בשם ה"ר יונה דאפי' מ"ד אחריות לאו ט"ס הוא ה"מ כשנזקק לשטר ולא פירש בו אחריות אימר כך היה התנאי בעדים אבל במוכר בעדים בלא שטר אפי' לא פירש לו האחריות חייב באחריותו עכ"ל וכ"כ בג"ת שגם מדברי הרמב"ן משמע כן ועיין בתשובת רשד"ם סי' רע"ד וסי' תי"ג. ש"ך.