שולחן ערוך חושן משפט רד ה
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רד · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
הלוקח מחבירו קרקע או שאר מטלטלים ופסקו הדמים והניח משכון על הדמים לא קנה וכל הרוצה לחזור משניהם חוזר ואינו חייב לקבל מי שפרע:
מפרשים
והניח משכון כו': לא קנה דמנה אין כאן משכון אין כאן וכמ"ש בסי' ק"נ.
(ח) משכון: שלא תקנו לקללו כי אם נתן המעות דוקא אע"פ שלשון הקללה הוא מי שאינו עומד בדיבורו אפ"ה כיון דהמעות קונות ד"ת אין לו לחזור וכתב הנ"י פרק הזהב דאיתא בירושלמי הנותן ערבון טבעת לחבירו ורצה לחזור בו חוזר ואינו מקבל עליו מי שפרע ר' זעירא בעי קומי ר' אבהו זהוב א"ל טבעת א"ל מה בין זהוב לטבעת אמר ליה זהוב עשוי להשתנו' טבעת בעינא הוי. פירוש דאם נתן לו זהוב למשכון צריך לקבל מי שפרע משום דלפעמים קונין לו בתורת דמים משא"כ טבעת דלעולם חוזרת בעינא עכ"ל הב"ח.
(ב) והניח משכון על הדמים. והוא דעת הרי"ף והוא מבואר בשטה מקובצת בפ' הזהב מהא דאמרינן שם דף מ"ז תנן אבל אמרו מי שפרע אא"ב מעות קונות מש"ה קאי באבל אא"א מעות אינן קונות אמאי קאי באבל משום דברים ובדברים מי קאי באבל ומשני דברים ואיכא בהדייהו מעות קאי באבל ומשמע דלר' יוחנן דקי"ל כוותי' דאמר דבר תורה מעות קונות ובמשכון דאינו קונה דבר תורה אינו באבל ואע"ג דאהדרינן דברים ומעות קאי באבל היינו לריש לקיש אבל לר' יוחנן טעמא משום דד"ת מעות קונות וע"ש שכ' עלה ז"ל ומיהו איכא למידק מהא דאמרי' פ' א"נ האי סטימתא קניא למאי הלכתא כו' למי שפרע אלמא אע"ג דמדינא לא קני מוסרין אותו למי שפרע ומשום דסמכ' דעתי' ואמרי נמי בהאי פרקא האי גברא דיהיב זוזי אנדוניא דבי חמוה זל נדוניא אתא לקמי' דרב פפא ומסיק דאם משלח לא פסק כשער הגבוה שקיל כדמעיקרא ואי לא מקבל מי שפרע ואע"פ שלא היתה נדוניא לשליח זה באותו שעה וע"ש שהאריך וכת' בשם תשובת הר"ן מג"ש דס"ל דאפי' לדידן דקי"ל כר' יוחנן אפ"ה דברים ומעות אפי' במקום שאין מעות קונות ד"ת קאי באבל וע"ש באורך. ולענ"ד נראה בהא דמקשי אא"ב מעות קונות דלכאורה כיון דכבר עקרוה חכמים קנין מעות א"כ לענין מי שפרע נמי מאי אולמי' לר' יוחנן מלריש לקיש ולכן נראה דודאי כל שנותן הכסף על המקח אע"ג שאינו קונה ראוי למיקם במי שפרע דלא גרע מסטימתא דמוסרין אותו למי שפרע אלא דהכי פריך בשלמא לר' יוחנן דס"ל דבר תורה מעות קונות וכיון דקונה דבר תורה רשאי המוכר להשתמש במעות וכמ"ש תוס' פ' המפקיד (דף מ"ג) דלר' יוחנן לא הפקיעו חכמים כח שיש למוכר במעות ויוכל להשתמש בהן אבל לריש לקיש דמשיכ' קונה אין המוכר רשאי להשתמש במעות ע"ש וא"כ לר' יוחנן דזכה המוכר הכסף ורשאי להשתמש בו ראוי למיקם במי שפרע כיון שכבר קיבל תכסף וכמ"ש דלא גרע מסטימתא אבל לריש לקיש דמעות אינו קונה דלא זכה המוכר בכסף ואינו רשאי להשתמש בו עד אחר משיכת הלוקח במקחו וא"כ אין הכסף ביד מוכר אלא כמו פקדון אמאי קאי באבל הא הכסף שנתן עדיין ברשות לוקח ופקדון כל היכא דאי' ברשות מאריה אית' וליכא תורת מעות כלל ומשני משום דברים ופריך ובדברים מי קאי באבל כיון דכסף ליכא כלל וכמ"ש ולזה מסיק דאפ"ה דברים ואי' בהדי דברים מעות קאי באבל אע"ג דכסף אינו כלום ולא זכה כלל בכסף אפ"ה בהדי דברים קאי באבל. ובזה הוא דקי"ל כר' יוחנן דאינו במי שפרע אלא היכא דאי' כסף והיינו שהמוכר זוכה בכספו ומש"ה במשכון כיון דקי"ל מנה אין כאן משכון אין כאן ואין אדם יכול לשעבד משכון בלי חיוב גופו וכמ"ש אשר"י פ"ק דקידושין וכן כת' בש"ע סי' ר"ז לענין שידוכין א"כ ליכא כסף כלל כיון דלא זכה המוכר במשכון כלל וברשות לוקח הוא עדיין וגבי סטימתא דאי' מעשה קנין עכ"פ אפי' כל דהו קאי באבל ובמשכון משום דנתינת המשכון לאו מעשה הוא כלל כיון דאינו זוכה במשכון וניחא נמי האי דפ' א"נ דמקבל מי שפרע אע"ג דהנדוניא לא הי' ברשותו משום דהתם אדעתא דהכי נותן שישתמש בהם כמ"ש תו' פ' המפקיד שם (דף מ"ג) שהקשו לריש לקיש דאסור המוכר להשתמש הא דאמרי פוסק עמו על הגדיש או על השער שבשוק מה מרויח בהקדמת המעות ותירצו דאפי' בסתמא כיון שהלה פוסק ומקדים לו מעות חצי שנה מן הגדיש עד ימות הקיץ אדעתא דהכי נותן שישתמש בהן ע"ש וא"כ התם גבי נדוניא דמקדים מעות אדעתא דהכי נותן שישתמש בהם ואיכא מעות שזוכה בהם המוכר ודאי קאי באבל אע"ג דאינו קונה וכמ"ש דה"ל כמו סטימותא אבל היכא דאינו מקדים המעות לזמן אין המוכר רשאי להשתמש עד שיזכה הלוקח במקחו למ"ד מעות אינו קונה והיינו דפריך לריש לקיש ממתני' דקאי באבל ומש"ה במשכון דליכא שום זכות במשכון ה"ל דברים בעלמא ודוק ונכון. ולשטת הרמב"ן והרשב"א פ"ק דקידושין דזוכה במשכון והא דאמרי' מנה אין כאן משכון אין כאן היינו דאינו ראוי לקנין כיון דלא יצא מרשותו ואגיד גביה והוא מבואר אצלינו בסי' ק"ל סק"ו א"כ במשכון נמי ה"ל במי שפרע אלא דאנן קי"ל דאינו זוכה במשכון כלל ומבואר בש"ע סי' ר"ז: