שולחן ערוך חושן משפט רב ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · רב · ז · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

קרקע כל שהוא מקנין על גביו מטלטלים הרבה:

הגה: והא דבעינן קרקע כל שהוא לאפוקי אם ידענו בודאי שאין לו אבל כשאינו ידוע שאין לו והוא מקנה אגב קרקע סגי בכך וא"צ לסיים הקרקע שמקנה על ידה ולכן מקנין אגב קרקע ארבע אמות אע"פ שאין יודעים שיש לו (ב"י בשם הרשב"א) וע"ל סי' קי"ג ויכול להקנות אגב מקומות של בית הכנסת אע"פ שהמקומות של רבים וכל אחד יושב על מקום אחד הוי כמו שאול לו ומקנים על ידם (תשו' רשב"א סימן תתקל"ד ותתקל"ה):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

אע"פ שאין יודעין שיש לו:    וסיים שם אע"פ שרגילין אצלו ואין יודעין שיש לו קרקע כיון שכתב כן בשטר נאמן על עצמו וכ"כ לעיל סי' קי"ג ס"ב וכ"כ לקמן סי' ר"ז סט"ז לענין קנין ב"ד חשוב:

ש"ך - שפתי כהן

(ד) ואין צריך לסיים הקרקע כו' וכ"כ הרמב"ן פ' חז"ה דבני העיר שיש להם בי"ה או בית הקברות בשותפות יכול הוא להגבות אגבן מטלטלי' הא למה זה דומה לחצר שאין בה דין חלוק' כו' ולא בעינן מסוים כו' ע"ש:



באר היטב

(י) לסיים:    וכ"כ הרמב"ן פ' חז"ה דבני העיר שיש להם בה"כ או בית הקברות בשותפות יכול הוא להגבות אגבן מטלטלים הא למה זה דומה לחצר שאין בה דין חלוקה כו' ולא בעינן מסוים וע"ש. ש"ך.


(יא) יודעין:    וסיים שם אע"פ שרגילין אצלו ואין יודעין שיש לו קרקע כיון שכתב כן בשטר נאמן על עצמו וכ"כ לעיל סי' קי"ג ס"ב ולקמן סי' ר"ז סט"ו לענין קנין ב"ד חשוב. סמ"ע.



קצות החושן

(ד) קרקע כל שהוא ר"פ הזורק ההיא שכ"מ דכת' לה גיטא לדביתהו בהדי פני' דמעלי שבתא כו' אתא לקמי' דרבא אמר להו זילו אמרי ליה למיקני ניהלי להאי דוכתא דיתיב ביה גיטא ותיזול איהו ותיחוד ותפתח ותחזיק ביה דתנן נעל גדר פרץ כ"ש הרי זו חזק' וכת' רש"י ז"ל דהשתא יהיב לה חצר וגיטה בתוכה ותנן נכסים שאין להם אחריות נקנין עם נכסים שיש להם אחריות בכסף ובשטר ובחזקה עכ"ל. והרמב"ן והרשב"א השיגו על רש"י בזה וכתבו דגט אינו נקנה באגב דאי איתי' דנקנה באגב למה הקפיד רבא דליקני ניהלה להאי דוכת' דיתיב ביה גיטא הא אגב לא בעי צבורין ואפילו דוכתי אחריני נמי אע"כ דרבא מתורת חצר קאמר ע"ש. וליישב דברי רש"י נראה לפי מה דאי' פ"ק דמציע' דף ז' האי סידרא כמאן דפסיק דמי ופריך עלה מהא דאמרינן גט בידה ומשיחה בידו אינו מגורשת הואיל ויכול לנתקו ולהביאו אצלו ומשני שאני התם דבעינן כריתות וליכא ומבואר דגבי גט אע"ג דכבר קנתה הגט והא הגט בידה וכמאן דפסיק אלא שיכול לנתקו ולהביאו אצלו אכתי אגוד גבי' ולא הוי כריתות וא"כ אלו הוי מקני' לה דוכתי אחריני והגט באגב כיון דהגט ברשותו ובחצירו א"כ ה"ל ואגוד גבי' דהא הגט ברשותו ובעינן כריתות וליכא מש"ה יהיב לה האי דוכתא דיתיב ביה גיטא דהשתא תו לא אגוד ביה וזה נכון ונראה דאפי' לדעת רש"י דגט נקנה באגב אבל בחליפי סודר ודאי לא מיקני ואפילו להפוסקים דשטרות נקנין בחליפין וע' ש"ע סי' ס"ו ובמ"ש שם סקכ"ד. אפ"ה גט לא מיקני בסודר וראיה מהא דאמרי' פ' מי שמת דף קנ"א שם בהא דמתנת שכ"מ במקצת בעי קנין ופריך מהא דתנן האומר תן גט זה לאשתי שטר שחרור זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה תנו מנה לפ' ומת יתנו לאחר מיתה וממאי דלא קנו מיניה דומיא דגט מה גט דלאו בר קנין אף האי נמי דלא קנו מיני' ע"ש ומוכח דגט לאו בר קנין. וטעמא דהך מלתא דבאגב נקנה ולא בק"ס ונראה משום דגבי גט כתיב ונתן וחליפין דרך מקח וממכר וכדאמרי' פ"ק דמציעא דף י"א בעובדא דר"ג וזקנים וכי לא הי' להם סודר כו' ומסיק משום דנתינ' כתיב וחליפין דרך מקח וממכר ועמ"ש בסי' רנ"ג סקי"א:





▲ חזור לראש