שולחן ערוך חושן משפט קלב א
שולחן ערוך חושן משפט · קלב · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
עבד או אשת איש שערבו לאחרים או נכנסו קבלנים ונתחייבו לשלם אין חייבים לשלם עד שישתחרר העבד ותתאלמן האשה או תתגרש אבל קטן שערב לאחרים אינו חייב לשלם אף לכשיגדיל (טור ס"ב בשם הגאונים):
מפרשים
עבד או אשת איש כו' ונתחייבו לשלם. פי' והוא באופן שחייבין לשלם אם היה להם מעות:
שישתחרר כו'. וכ"כ הטור והמחבר לקמן בסי' תכ"ד ס"ט לענין אם חבלו הם באחרים והטעם שבני חיובא והקנאה נינהו אלא שאין להן ממון לע"ע שמה שקנה עבד קנה רבו ומה שקנתה אשה קנה בעלה וקטן אפי' הוא קבלן לאו בר חיובא והקנאה הוא בדבר שאין לו הנא' ממנו אפי' הגיע לעונות הפעוטות ועפ"ר לכן הוא פטור אף לאחר זמן וע"ל סי' צ"ו ולקמן בסי' רל"ה ושמ"ט בדין קטן לענין הלואתו ומכירתו ומתנתו:
(א) עבד או א"א שערבו כו'. עיין בתשובת מהרשד"ם סימן ר"ו:
(ב) אינה חייבת לשלם. כתב בסמ"ע ס"ק ד' מיהו נראה דגם לפי מה שתיקנו דמשום תקנת השוק לא יגבה המלוה מלוקח מטלטלי המשועבדים לו אג"ק דהיינו דוקא מלוקח אבל מיורש גובה ולבעל לא עשאו כלוקח במקום דאיכא פסידא לאחרינא כו' עכ"ל וכן עיקר כדאיתא בש"ס ס"פ י"נ דבעל שויה כיורש במקום פסידא דאחריני וטעמא דמ"ד דמלוה ע"פ אינו גובה כאן משום דאיהו דאפסיד אנפשיה דלא ה"ל לאוזפי בלא שטרא לאיתתא דקיימי לאנסובי ומ"ש אבל ממ"ש מור"ם לעיל ס"ס קי"ב כו' ר"ל דס"ל למור"ם דעשאוהו כלוקח אף במקום פסידא דאחרינא וה"ל לכתו' אבל ממ"ש הטור והמחבר ומור"ם כו' דגם מדברי הטור ומחבר שם משמע כן והוא מדברי בעה"ת אבל כבר שדיתי שם נרגא בדבריהם ע"ש וגם אפילו לא שיעבד ליה מטלטלי אג"ק דפשיטא ליה לסמ"ע וכן להב"ח דאינו גובה מהבעל ולדידי צ"ע דנראה דגובה כיון דמדינא בעל יורש הוא אלא מטעם דלא איבעיא ליה לאוזפי בלא שטרא אמרי' איהו דאפסיד אנפשיה וכיון דאוזיף בשטרא אף שלא שעבד מטלטלי אג"ק גובה ומכ"ש למ"ש לעיל ס"ס קי"ב בשם ר"מ יפה והגה' פרישה דה"ט דבלא שטר אינו גובה דהבעל יכול לטעון פרעתי וכתבתי שם שכן משמע בתשובת רשב"א ורמב"ן כדבריהם אם כן פשיטא דבשטר גובה ממטלטלי אפילו לא שעבד אג"ק מיהו כל זה כשהמטלטלין אינם בעין אבל אם הן בעין גובה מהם אפילו במלוה ע"פ דלא גרע מלותה דאם המעות בעין גובה מהן ה"נ כיון שנשאת היה שעבודו על המטלטלין והרי הם בעין גובה מהם ודו"ק:
(א) לאחרים: (בתשובת הרשד"ם סי' רי"ו כ' שעבד שערב בעד רבו והאשה שערבה בעד בעלה לא גריעי מאינשי דעלמא ואם יש ביד העבד נכסים מרבו וביד האשה נכסים מבעלה משלמין וע"ש כנה"ג).
(ב) שישתחרר: וכ"כ הט"ו בסי' תכ"ד ס"ט לענין חבלה וע"ל סימן צ"ו ובסימן רל"ה ושמ"ט בדין קטן לענין הלואתו ומכירתו ומתנתו. סמ"ע.
(א) דינה כלוותה ונשאת בס"פ יש נוחלין שלח לי' אבוה בר גניבא לרבא ילמדנו רבינו לוותה ואכלה ועמדה ונשאת מהו בעל לוקח הוי או יורש הוי וכו' א"ל ר"פ לרבא לאו היינו דשלח רבין באגרתי' מי שמת והניח אלמנה ובת אלמנתו גובה מנכסיו נשאת הבת אלמנתו ניזונית מנכסיו מתה הבת אמר ר"י בן אחותו של ר"י ב"ח ע"י הי' מעשה ואמרו אלמנתו ניזונית מנכסיו אי אמרת בשלמא יורש הוי משום הכי אלמנתו ניזונית מנכסיו אלא אי אמרת לוקח הוי אמאי אלמנתו ניזונית מנכסיו אמר אביי אי לאו דשלח רבין באגרתיה אנן לא ידעינן והא תנן אלו שאין חוזרין ביובל הבכורה והיורש את אשתו. וכ' רשב"ם וזה לשונו והיורש את אשתו מפרש התם קסבר ירושת הבעל דאוריית' ואי לוקח הוי משעה שנשאה אפי' לאחר מיתה לא נפקא מכלל מקח וממכר ותהדר ביובל ע"כ אמר לו רבה והשתא דשלח מי ידעינן והאמר ר' יוחנן בר תנינ' באושא התקינו אשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות אלא אמר רב אשי בעל שוי' רבנן כיורש ושוי' רבנן כלוקח והיכא דטבא לי' עבדי' לי' גבי יובל שוי' רבנן כיורש משום פסידא דידי' גבי דריב"ח שוי' רבנן כלוקח משום פסידא דידי' גבי דרבין שוי' רבנן כיורש משום פסידא דאלמנה והא גבי דריב"ח דאי' פסידא דלקוחות ושוי' רבנן כלוקח התם אינהו דאפסידי אנפשייהו כיון דאי' בעל לא אבעי' להו למיזבן מאיתתא דיתבה תותי גברא וכתבו שם תוס' וז"ל בד"ה והיורש אשתו פי' בקו' ואי בעל לוקח הוי מחיים גם לאחר מיתה לא פקע והוי לוקח ואינו נרא' דהא מחיים אין לו אלא פירות וע"ש שכתבו דפשוט מדרבנן דעכ"פ לאחר מיתה הוי יורש ע"ש והנה בש"ך סי' ק"ג ס"ק ט"ז על דברי רמ"א שכת' שם וי"א דוקא כשמתה האשה הוי לוקח וע"ש בש"ך שכת' בשם הב"ח דגם להרא"ש והטור לאו דוקא כשמתה וכנ"ל עיקר דהא הרא"ש והטור ס"ל באה"ע סי' צ' דאפי' גוף הקרקע מוציא הבעל מיד הלקוחות אפי' בנכסי מלוג אפי' בחייה כו' ואע"ג דבחייה לית לה אלא פירי וקי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף כו' אלמא דכשמתה ה"ל לוקח למפרע משעת נשואין וה"ל כקונה הגוף מחיים ובזה נלפע"ד לישב מה שהקש' תוס' ס"פ י"נ דף קל"ט ריש ע"ב על רשב"ם ע"ש ודוק עכ"ל ונרא' כוונת הש"ך לישב קושיות תוס' שהקשו על רשב"ם במ"ש דאי לוקח הוי מחיים אין לו אלא פירי לזה כת' הש"ך דאי הוי לוקח כדריב"ח ע"כ הוי לוקח מחיים בגוף וא"כ לאחר מיתה נמי לא פקע. אבל נרא' דאפי' אי נימא דהוי לוקח מחיים בגוף הקרקע לא הוי אלא לפירי דהא קי"ל דהקונה ביובל אין לו אלא פירי ואיפלגי במתני' בס"פ השולח בקונה בזמן שיובל נוהג אם מביא ביכורים או לא וסבר ר' יוחנן קנין פירות כקנין הגוף וריש לקיש סובר קנין פירות לאו כקנין הגוף וא"כ אכתי לא מתישב קושיות תוס' דהא כיון דביובל לא הוי אלא לוקח לפירי וא"כ לאחר מיתה דיורש את אשתו ירית הגוף ואין לומר כיון דהוי לוקח מחיים גם לאחר מיתה לא פקע דהא מחיים אפי' קנה הגוף מ"מ בזמן שהיובל נוהג לא הוי קנין אלא לפירות ולאחר מיתה יורש את הגוף וא"כ התוס' שפיר מקשין אמנם נרא' לישב דברי רשב"ם דבס"פ השולח גבי פלוגת' דר' יוחנן וריש לקיש בקנין פירות אמרי' שם לימא כתנאי מנין ללוקח שדה מאביו והקדישה ואח"כ מת אביו שתהא לפ' כשדה אחוזה כו' דברי ר"י ור"ש ר"מ אומר מנין ללוקח שדה מאביו ומת אביו ואח"כ הקדישה כו' ואלו לר"י ור"ש מת אביו ואח"כ הקדישה לא צריכא קרא מאי לאו בהא קמפלגי דר"מ סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי ובהא במיתת אביו הוא דלא ירית ולא מידי והלכך מת אביו ואח"כ הקדישה צריכי קרא ר"י ור"ש סברי קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ובהא במיתת אביו השתא הוא דקא ירית והלכך מת אביו ואח"כ הקדישה ל"צ קרא וכו' וע"ש דאמרו ס"פ השולח מתנית' מסייע לריש לקיש דתנן בכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת לאביו ביובל ופירש"י דאי כקנין הגוף דמי הוי ליה ראוי ואין הבכור נוטל בראוי וע"ש ולפ"ז אתי שפיר דברי רשב"ם שכ' דאי לוקח הוי מחיים גם לאחר מיתה לא פרע (פקע) דהא שם במשנ' תנן אלו שאין חוזרין ביובל הבכורה והיורש את אשתו והמייבם אשת אחיו והמתנה דברי רבי מאיר וא"כ כיון דרבי מאיר ואיהו ס"ל קנין פירות כקנין הגוף ואי הוי לוקח מחיים אפי' בפירות לחודי' הוי לי' ראוי לאשה ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק דהא מאן דס"ל קנין פירות כקנין הגוף ה"ל ראוי ואע"ג דקי"ל גבי בכור במלוה שעמו פליגי היינו משום דלמא גמר ומקנה לאביו שיהא מוחזק לאביו וכמו שפי' רשב"ם שם בפ' יש נוחלין דף קל"ד אבל הכא ל"ש האי סברא דאל"כ מת אביו ואח"כ הקדישה למה לי קרא הא אע"ג דקנין פירות כקנין הגוף הוא גמר ומקני לאביו כדי שירשנה אע"כ כיון דקנין פירות כקנין הגוף ודאי אין לו לאביו כלום להורישנו וא"כ ה"ה הכא ה"ל ראוי כיון דמחיים לא הוי מוחזק לאשה וה"ל כנכסים שנפלו לה לאחר מיתה דאין הבעל יורש משום דהוי ראוי אע"כ דיורש הוה מחיים ואתחלי לה מחיים וגם לאחר מית' לא פקע וא"כ דברי הרשב"ם נכונים: