קצות החושן על חושן משפט קלב
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה](א) דינה כלוותה ונשאת בס"פ יש נוחלין שלח לי' אבוה בר גניבא לרבא ילמדנו רבינו לוותה ואכלה ועמדה ונשאת מהו בעל לוקח הוי או יורש הוי וכו' א"ל ר"פ לרבא לאו היינו דשלח רבין באגרתי' מי שמת והניח אלמנה ובת אלמנתו גובה מנכסיו נשאת הבת אלמנתו ניזונית מנכסיו מתה הבת אמר ר"י בן אחותו של ר"י ב"ח ע"י הי' מעשה ואמרו אלמנתו ניזונית מנכסיו אי אמרת בשלמא יורש הוי משום הכי אלמנתו ניזונית מנכסיו אלא אי אמרת לוקח הוי אמאי אלמנתו ניזונית מנכסיו אמר אביי אי לאו דשלח רבין באגרתיה אנן לא ידעינן והא תנן אלו שאין חוזרין ביובל הבכורה והיורש את אשתו. וכ' רשב"ם וזה לשונו והיורש את אשתו מפרש התם קסבר ירושת הבעל דאוריית' ואי לוקח הוי משעה שנשאה אפי' לאחר מיתה לא נפקא מכלל מקח וממכר ותהדר ביובל ע"כ אמר לו רבה והשתא דשלח מי ידעינן והאמר ר' יוחנן בר תנינ' באושא התקינו אשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות אלא אמר רב אשי בעל שוי' רבנן כיורש ושוי' רבנן כלוקח והיכא דטבא לי' עבדי' לי' גבי יובל שוי' רבנן כיורש משום פסידא דידי' גבי דריב"ח שוי' רבנן כלוקח משום פסידא דידי' גבי דרבין שוי' רבנן כיורש משום פסידא דאלמנה והא גבי דריב"ח דאי' פסידא דלקוחות ושוי' רבנן כלוקח התם אינהו דאפסידי אנפשייהו כיון דאי' בעל לא אבעי' להו למיזבן מאיתתא דיתבה תותי גברא וכתבו שם תוס' וז"ל בד"ה והיורש אשתו פי' בקו' ואי בעל לוקח הוי מחיים גם לאחר מיתה לא פקע והוי לוקח ואינו נרא' דהא מחיים אין לו אלא פירות וע"ש שכתבו דפשוט מדרבנן דעכ"פ לאחר מיתה הוי יורש ע"ש והנה בש"ך סי' ק"ג ס"ק ט"ז על דברי רמ"א שכת' שם וי"א דוקא כשמתה האשה הוי לוקח וע"ש בש"ך שכת' בשם הב"ח דגם להרא"ש והטור לאו דוקא כשמתה וכנ"ל עיקר דהא הרא"ש והטור ס"ל באה"ע סי' צ' דאפי' גוף הקרקע מוציא הבעל מיד הלקוחות אפי' בנכסי מלוג אפי' בחייה כו' ואע"ג דבחייה לית לה אלא פירי וקי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף כו' אלמא דכשמתה ה"ל לוקח למפרע משעת נשואין וה"ל כקונה הגוף מחיים ובזה נלפע"ד לישב מה שהקש' תוס' ס"פ י"נ דף קל"ט ריש ע"ב על רשב"ם ע"ש ודוק עכ"ל ונרא' כוונת הש"ך לישב קושיות תוס' שהקשו על רשב"ם במ"ש דאי לוקח הוי מחיים אין לו אלא פירי לזה כת' הש"ך דאי הוי לוקח כדריב"ח ע"כ הוי לוקח מחיים בגוף וא"כ לאחר מיתה נמי לא פקע. אבל נרא' דאפי' אי נימא דהוי לוקח מחיים בגוף הקרקע לא הוי אלא לפירי דהא קי"ל דהקונה ביובל אין לו אלא פירי ואיפלגי במתני' בס"פ השולח בקונה בזמן שיובל נוהג אם מביא ביכורים או לא וסבר ר' יוחנן קנין פירות כקנין הגוף וריש לקיש סובר קנין פירות לאו כקנין הגוף וא"כ אכתי לא מתישב קושיות תוס' דהא כיון דביובל לא הוי אלא לוקח לפירי וא"כ לאחר מיתה דיורש את אשתו ירית הגוף ואין לומר כיון דהוי לוקח מחיים גם לאחר מיתה לא פקע דהא מחיים אפי' קנה הגוף מ"מ בזמן שהיובל נוהג לא הוי קנין אלא לפירות ולאחר מיתה יורש את הגוף וא"כ התוס' שפיר מקשין אמנם נרא' לישב דברי רשב"ם דבס"פ השולח גבי פלוגת' דר' יוחנן וריש לקיש בקנין פירות אמרי' שם לימא כתנאי מנין ללוקח שדה מאביו והקדישה ואח"כ מת אביו שתהא לפ' כשדה אחוזה כו' דברי ר"י ור"ש ר"מ אומר מנין ללוקח שדה מאביו ומת אביו ואח"כ הקדישה כו' ואלו לר"י ור"ש מת אביו ואח"כ הקדישה לא צריכא קרא מאי לאו בהא קמפלגי דר"מ סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי ובהא במיתת אביו הוא דלא ירית ולא מידי והלכך מת אביו ואח"כ הקדישה צריכי קרא ר"י ור"ש סברי קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ובהא במיתת אביו השתא הוא דקא ירית והלכך מת אביו ואח"כ הקדישה ל"צ קרא וכו' וע"ש דאמרו ס"פ השולח מתנית' מסייע לריש לקיש דתנן בכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת לאביו ביובל ופירש"י דאי כקנין הגוף דמי הוי ליה ראוי ואין הבכור נוטל בראוי וע"ש ולפ"ז אתי שפיר דברי רשב"ם שכ' דאי לוקח הוי מחיים גם לאחר מיתה לא פרע (פקע) דהא שם במשנ' תנן אלו שאין חוזרין ביובל הבכורה והיורש את אשתו והמייבם אשת אחיו והמתנה דברי רבי מאיר וא"כ כיון דרבי מאיר ואיהו ס"ל קנין פירות כקנין הגוף ואי הוי לוקח מחיים אפי' בפירות לחודי' הוי לי' ראוי לאשה ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק דהא מאן דס"ל קנין פירות כקנין הגוף ה"ל ראוי ואע"ג דקי"ל גבי בכור במלוה שעמו פליגי היינו משום דלמא גמר ומקנה לאביו שיהא מוחזק לאביו וכמו שפי' רשב"ם שם בפ' יש נוחלין דף קל"ד אבל הכא ל"ש האי סברא דאל"כ מת אביו ואח"כ הקדישה למה לי קרא הא אע"ג דקנין פירות כקנין הגוף הוא גמר ומקני לאביו כדי שירשנה אע"כ כיון דקנין פירות כקנין הגוף ודאי אין לו לאביו כלום להורישנו וא"כ ה"ה הכא ה"ל ראוי כיון דמחיים לא הוי מוחזק לאשה וה"ל כנכסים שנפלו לה לאחר מיתה דאין הבעל יורש משום דהוי ראוי אע"כ דיורש הוה מחיים ואתחלי לה מחיים וגם לאחר מית' לא פקע וא"כ דברי הרשב"ם נכונים:
סעיף ג
[עריכה](ב) יפרע מאיז' מהם שירצ' עמ"ש בסי' ע"ז סק"ג ובסי' ק"ז ס"ק ח':
סעיף ד
[עריכה](ג) חוזר ותובע מחבירו חלקו עש"ך שהביא בשם תשו' מבי"ט דאם מחל לאחד וגבה מהשני אין הערב הב' גובה מערב הא' את חלקו ועמ"ש בסי' ע"ג סק"ח הדין עם המבי"ט ע"ש ברירא דהך מלתא: