שולחן ערוך חושן משפט קכז א

האיש שלוה מאשתו ואח"כ גירשה או לוה מעבדו ואח"כ שחררו אין להם עליו כלום שכל מה שקנה עבד קנה רבו וכל מה שהוא ביד האשה הוא בחזקת בעלה עד שתביא ראיה שהוא מנדונייתה

(ויש חולקין בזה וכמו שנתבאר באבן העזר סי' פ"ו):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

שכל מה שקנה עבד כו'. לפי ה"ט ודעה זו אפי' לא טען הבעל והאדון ברי לי שהמעות הן שלי וגם כתבו עליהן שטר חוב ונתנו להן אפ"ה אין להן עליו כלום וכ"כ המ"מ ועפ"ר:

ויש חולקין בזה. ר"ל מחלקין וס"ל דהיינו דוקא בלוו מהן מעות טמונים דאיכא למימר דלא לוה וכ' שטר אלא משום דבעי לגלויי אזוזי שבידן ולהוציאן מידן ע"י הלוא' זו משא"כ כשהמעו' היו גלויין ועומדין ביד האשה והעבד דאמרינן דניתן להן ע"מ שאין לבעלה או לרבו רשות בו ואפי' במעות טמוני' דוקא כשטוענים האדם והבעל טענת ברי שהמעות הוא שלהן ולגלויי זוזי הוא דעבדי ודע דגם הרמב"ם בעל סברא ראשונ' חילק בין מעות טמונים לגלויים בקנתה האשה קרקע מבעלה או העבד מרבו אלא דס"ל דיש חילוק בין מכירת קרקע דאינו נעשה בזה עבד להלוקח ובין הלוא' דאין ניחא לאדם לשווייה נפשיה עבד לוה לאיש מלוה מ"ה אמרי' בהלווא' דלהוציא מידו נתכוון אפי' במעות שאינן טמונים ועד"ר שהארכתי בזה והמקור הוא בא"ע סי' פ"ה ס"ו וע"ל בטור ר"ס קנ"א:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(א) שלוה מאשתו כו' או מעבדו כו'. אע"פ שכתבו הבעל והאדון שט"ח עליהם:

(ב) ואח"כ גירשה כו'. וכ"ש אם לא גירשה כ"כ הר"ב בא"ע סי' פ"ו ס"ב:

(ג) שכל מה שקנה עבד כו'. עיין בתשו' מבי"ט ח"א סי' פ"ט ועיין בתשו' מהרא"א ן' ששון סי' קצ"ח:

(ד) מה שקנה וכל מה כו'. לפי טעם זה ולפי סברא זו אפילו לא טען הבעל או האדון ברי שהמעות שלהן הדין כן:

(ה) ויש חולקין בזה וס"ל דדוקא אם היו המעות טמונים כשלוה משום דלאגלויי זוזי הוא דבעי אבל באינם טמונים לא ואף בטמונים צריך שיטענו ברי ונתבארו דינים אלו בא"ע סי' פ"ו ועמ"ש שם. ועיין בא"ע סי' פ"ה סעיף י"ב כתבו המחבר והר"ב וז"ל נמצאו ביד האשה מעות או מטלטלין והיא אומרת מתנה נתנו לי והוא אומר מעשה ידיך הם ושלי הם נאמנת וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות ויש להחרים על מי שטוען שקר ואם אמר' ע"מ כן נתנו לי שלא יהא לבעלי רשות בהם אלא שאעשה בהם מה שארצה עליה להביא ראיה (הג"ה וי"א הא דאינה נאמנת דוקא במעות טמונים אבל במעות שאינם טמונים נאמנת לומר שלי הם ודוקא בשאינה נושאת ונותנת בתוך הבית וע"ל סי' פ"ו וי"א דאם לא ראו הממון בידה ויש לה מגו לומר שאין לה או שהחזירה לו נאמנת בכל ענין ועיין בח"מ סי' ס"ב) ואם אמרה אתה נתתו לי במתנה נשבע' שבועת היסת שנתנם לה הבעל ואינו אוכל פירותיהם עכ"ל:

ודברי המחבר מועתקים מדברי הרמב"ם פכ"ב מה' אישות ומביאו הטור שם ודברי הר"ב הם ע"פ מ"ש בד"מ שם וז"ל עליה להביא כתב המ"מ שכן הוא דעת הרמב"ן אבל הרשב"א כתב שהיא נאמנת וכ"כ המ"מ פ"ב מה' מלוה ולוה ופ"ז מהל' שאלה ופקדון וכתב נ"י פ' חזקת הבתים דף קס"ב ע"ב דר"י וריטב"א כתבו כדברי הרשב"א דנאמנת ולעיל סי' פ"ו איתא בשם הרשב"א והרא"ש דבמעות שאינם טמונים היא נאמנת ובמעות טמונים אינה נאמנת ועיין לקמן וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' תתק"ו דבמעות טמונים אינה נאמנת וכ"כ בשם מקצת מפרשים ובב"י בשם תשובות הרשב"א דכתב וז"ל אע"ג דדעתי נוטה דנאמנת מ"מ לענין מעשה צריך להתיישב בדבר ומיהו אם הית' נושאת ונותנת בתוך הבית פשיטא דאינה נאמנת וע' בתשו' מוהר"ם סי' רס"ח אשה שאמרה שבעלה נתן לה חפצים במתנה ומרדה עליו ויצאה מביתו אם לא ראו החפצים בידה אע"ג דנושאת בתוך הבית נאמנ' במגו דיכול לומר להד"ם או החזרתי לך כו' ע"ש עכ"ל ד"מ (וכה"ג כ' הר"ב בתשובה סי' קט"ו) ודברי הר"ב צל"ע בראש מה שרוצה לחלק בזה לדעת הרא"ש והרשב"א בין מעות טמונים או לא לא נהירא לפע"ד דכיון שהמעות בידה אין טעם לחלק בכך אלא אפי' המעות טמונים בידה נאמנת להרשב"א וסייעתו ודוקא בקנת' מבעלה במעות שלה או בלוה מן האשה הוא דמחלקינן בסי' פ"ו בין מעות טמונים או לא משום דבטמונים שייך לומר לגלויי זוזי הוא דקבעי הבעל וכן הרשב"א בתשובה סי' תתק"ו מיירי להדיא דקנת' חפצים מבעלה דלא קנת' במעות טמונים משום דלגלויי זוזי הוא דבעי עיין שם מה שאין כן הכא וכן מוכח בהרב המגיד דבפ"ב מה' מלוה ולוה גבי לוה מן האשה הביא דברי הרשב"א דמחלק בין מעות טמונים או לא ובפ"ז מה' שאלה ובפכ"ב מה' אישות הביא דברי הרשב"א דכתב סתמא דנאמנת ולא חילק בכך וכן מוכח להדיא בנמוקי יוסף פרק חזקת הבתים שם שהביא גבי לוה מן האשה שהריטב"א מחלק בין מעות טמונים או לא ומיד אח"כ בסמוך גבי מעות ביד האשה כתב שהריטב"א סובר דנאמנת לומר שלי הם ולא חילק אלא ודאי כדפרי' (שוב ראיתי בדרישה בא"ע ובב"ח בקונטרס אחרון שפלפלו שם בזה ולפעד"נ כמ"ש) . גם מ"ש הר"ב וי"א דאם לא ראו הממון כו' הבין שמהר"מ בתשו' סי' רס"ח חולק אהרמב"ם והמחבר והרשב"א וס"ל דאפי' בנושאת ונותנת תוך הבית נחמנת ולא ירדתי לסוף דעתו שהרי מהר"מ מיירי להדיא כשטוענ' אתה נתתו לי וכמו שהעתיק הרב בד"מ לשונו וכן איתא להדיח בתשו' מהר"ם דפוס קרימונ' סי' רס"ח ובהא הרמב"ם והמחבר גופייהו מודו דנאמנת (וכמו שהוכחתי לעיל סי' ס"ב ס"ק ה' ע"ש) ודוקא כשאמרה אחרים נתנו לי ע"מ שאין לבעלי רשות בו אינה נאמנת והחילוק פשוט ומבואר בהרמב"ם ובה' המגיד. ואם כן דברי הר"ב צל"ע:

באר היטב

עריכה

(א) גירשה: וכ"ש אם לא גירשה כ"כ הרמ"א באבן העזר סי' פ"ו ס"ב. ש"ך.

(ב) שכל: כתב הסמ"ע דלה"ט ודעה זו אפי' לא טען הבעל והאדון ברי לי שהמעות הן שלי וגם כתבו עליהן שט"ח ונתנו להן אפ"ה אין להן עליו כלום וכ"כ המ"מ וע' בתשו' מבי"ט ח"א סי' פ"ט ובתשו' מהר"א ששון סי' קצ"ח.

(ג) חולקין: וס"ל דדוקא אם היו המעות טמונים כשלוה משום דלאגלויי זוזי הוא דבעי אבל באינם טמונים לא ואף בטמונים צריך שיטענו ברי ומקור דינים אלו נתבארו באבן העזר סי' פ"ה ס"ו וע"ל בטור ריש סימן קנ"א עכ"ל הסמ"ע וע' בש"ך.

קצות החושן

עריכה

(א) שכל מה שקנה ואפי' לא טען הבעל או רבו טענת ברי שהמעות שלהן ואפי' כתבו עליהן שט"ח ונתנו להן אפ"ה אין להם עליו כלום סמ"ע:

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}