שולחן ערוך אבן העזר פה ו
<< · שולחן ערוך אבן העזר · פה · ו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
אשה ששאלה פרה, ואחר כך נשאת ומתה, הבעל, אף על פי שהוא משתמש בה כל ימי שאילתה, פטור, אפלו פשע, מפני שהוא כלוקח, והאשה חיבת לשלם כשיהיה לה ממון. ואם הודיעה את בעלה שהיא שאולה, הרי זה נכנס תחתיה:
מפרשים
(יג) ואח"כ נשאת ומתה: כלומר הפרה מתה ועד יום מיתת הפרה היה הבעל משתמש בה כדין פרת נ"מ:
(יד) אפילו פשע מפני שהוא כלוקח: אף על גב דק"ל דלוקח בהמה לזמן קצוב הוי ש"ח וחייב בפשיעה כמו שספק בחושן משפט סימן שמ"ו ע' בסמ"ע שנדחק לפרש דמיירי שהאשה שאלה כל ימי חיותה דהפרה או כל ימי חיותה דהאשה דאז פטור הבעל משום דנקר' לוקח ולא משום שמירה בבעלים כיון דהבהמה אינה שלה אבל אם שאלה האשה רק לזמן מוגבל אז חייב הבעל בפשיעה כדין לוקח לזמן ודברים אלו ודאי אינם ברורים אך האמת יורה דרכו דהרמב"ם לא ס"ל דין זה דלוקח לזמן ולדעת ר"י דס"ל דלוקח לזמן חייב בפשיעה דהוי כשומר חנם א"כ בבעל אפשר פטור דהוי שמירה בבעלים ואף על גב דאין החפץ שלה מאחר דלוקח הוי הוי כשומר שלה וכבר הארכתי בביאורי להרא"ש בפרק השואל ובארתי כוונת הרב מהרמ"א בסי' שמ"ו ואין כאן מקום להאריך יותר מזה:
(י) מפני שהוא כלוקח: כ"כ הרמב"ם ספ"ב ה"ש משמע דס"ל דפטור מטעם שהוא כלוקח בלא הטעם שמירה בבעלים וחולק על ר"י דס"ל לוקח על ל' יום חייב בפשיעה וכ"כ בח"מ וכן הוא בנ"י מיהו מתוס' פ' השואל מ"ש בשם ר"י משמע דס"ל דחייב בפשיעה דאף על גב דאינו מקבל שמירה ושמירה בבעלים לא שייך בכלים שאין הגוף שלה ועיין במר' והגמי"י והרא"ש ס"ל הבעל פטור מטעם שמירה בבעלים אף על גב דאין הגוף שלה ועיין בפ"ה סי' שמ"ו:
(יא) כלוקח: אבל אם היה דינו כיורש היה חייב כמ"ש בחושן המשפט סי' שמ"א אף על גב דאית' ס"פ י"נ לפעמים דינו כיורש כשיש פסיד' לאחר והכא לא חייש לפסיד' דמשאיל משום מי דחקו להשאיל תוספת פ' השואל אלא אכתי צריך ישוב למה לא אמרי' במלוה שהלוה לה בע"פ ג"כ מי דחקו להלות ושם במלוה לא אפשט הבעי' אם דינו כיורש או כלוקח ועין תוס' ס"פ י"נ:
(יב) ואם הודיע' וכו': וכ"כ הרמב"ם ולהרא"ש דס"ל דהוי שמירה בבעלים י"ל דפטור אף אם הודיעה לו אא"כ התנה בפירוש שחייב לשלם ואפשר אם הודיעה לו הוי כאלו אמרה לו שהו' בעל דבר של המשאיל, ועיין במגיד שכתב אף לרמב"ם דוק' אם נשתמש אחר ההודאה ולראב"ד דוק' שקיבל על עצמו בשאלה כמ"ש בחושן המשפט סי' שמ"ו: