ש"ך על חושן משפט קכז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה](א) שלוה מאשתו כו' או מעבדו כו'. אע"פ שכתבו הבעל והאדון שט"ח עליהם:
(ב) ואח"כ גירשה כו'. וכ"ש אם לא גירשה כ"כ הר"ב בא"ע סי' פ"ו ס"ב:
(ג) שכל מה שקנה עבד כו'. עיין בתשו' מבי"ט ח"א סי' פ"ט ועיין בתשו' מהרא"א ן' ששון סי' קצ"ח:
(ד) מה שקנה וכל מה כו'. לפי טעם זה ולפי סברא זו אפילו לא טען הבעל או האדון ברי שהמעות שלהן הדין כן:
(ה) ויש חולקין בזה וס"ל דדוקא אם היו המעות טמונים כשלוה משום דלאגלויי זוזי הוא דבעי אבל באינם טמונים לא ואף בטמונים צריך שיטענו ברי ונתבארו דינים אלו בא"ע סי' פ"ו ועמ"ש שם. ועיין בא"ע סי' פ"ה סעיף י"ב כתבו המחבר והר"ב וז"ל נמצאו ביד האשה מעות או מטלטלין והיא אומרת מתנה נתנו לי והוא אומר מעשה ידיך הם ושלי הם נאמנת וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות ויש להחרים על מי שטוען שקר ואם אמר' ע"מ כן נתנו לי שלא יהא לבעלי רשות בהם אלא שאעשה בהם מה שארצה עליה להביא ראיה (הג"ה וי"א הא דאינה נאמנת דוקא במעות טמונים אבל במעות שאינם טמונים נאמנת לומר שלי הם ודוקא בשאינה נושאת ונותנת בתוך הבית וע"ל סי' פ"ו וי"א דאם לא ראו הממון בידה ויש לה מגו לומר שאין לה או שהחזירה לו נאמנת בכל ענין ועיין בח"מ סי' ס"ב) ואם אמרה אתה נתתו לי במתנה נשבע' שבועת היסת שנתנם לה הבעל ואינו אוכל פירותיהם עכ"ל:
ודברי המחבר מועתקים מדברי הרמב"ם פכ"ב מה' אישות ומביאו הטור שם ודברי הר"ב הם ע"פ מ"ש בד"מ שם וז"ל עליה להביא כתב המ"מ שכן הוא דעת הרמב"ן אבל הרשב"א כתב שהיא נאמנת וכ"כ המ"מ פ"ב מה' מלוה ולוה ופ"ז מהל' שאלה ופקדון וכתב נ"י פ' חזקת הבתים דף קס"ב ע"ב דר"י וריטב"א כתבו כדברי הרשב"א דנאמנת ולעיל סי' פ"ו איתא בשם הרשב"א והרא"ש דבמעות שאינם טמונים היא נאמנת ובמעות טמונים אינה נאמנת ועיין לקמן וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' תתק"ו דבמעות טמונים אינה נאמנת וכ"כ בשם מקצת מפרשים ובב"י בשם תשובות הרשב"א דכתב וז"ל אע"ג דדעתי נוטה דנאמנת מ"מ לענין מעשה צריך להתיישב בדבר ומיהו אם הית' נושאת ונותנת בתוך הבית פשיטא דאינה נאמנת וע' בתשו' מוהר"ם סי' רס"ח אשה שאמרה שבעלה נתן לה חפצים במתנה ומרדה עליו ויצאה מביתו אם לא ראו החפצים בידה אע"ג דנושאת בתוך הבית נאמנ' במגו דיכול לומר להד"ם או החזרתי לך כו' ע"ש עכ"ל ד"מ (וכה"ג כ' הר"ב בתשובה סי' קט"ו) ודברי הר"ב צל"ע בראש מה שרוצה לחלק בזה לדעת הרא"ש והרשב"א בין מעות טמונים או לא לא נהירא לפע"ד דכיון שהמעות בידה אין טעם לחלק בכך אלא אפי' המעות טמונים בידה נאמנת להרשב"א וסייעתו ודוקא בקנת' מבעלה במעות שלה או בלוה מן האשה הוא דמחלקינן בסי' פ"ו בין מעות טמונים או לא משום דבטמונים שייך לומר לגלויי זוזי הוא דקבעי הבעל וכן הרשב"א בתשובה סי' תתק"ו מיירי להדיא דקנת' חפצים מבעלה דלא קנת' במעות טמונים משום דלגלויי זוזי הוא דבעי עיין שם מה שאין כן הכא וכן מוכח בהרב המגיד דבפ"ב מה' מלוה ולוה גבי לוה מן האשה הביא דברי הרשב"א דמחלק בין מעות טמונים או לא ובפ"ז מה' שאלה ובפכ"ב מה' אישות הביא דברי הרשב"א דכתב סתמא דנאמנת ולא חילק בכך וכן מוכח להדיא בנמוקי יוסף פרק חזקת הבתים שם שהביא גבי לוה מן האשה שהריטב"א מחלק בין מעות טמונים או לא ומיד אח"כ בסמוך גבי מעות ביד האשה כתב שהריטב"א סובר דנאמנת לומר שלי הם ולא חילק אלא ודאי כדפרי' (שוב ראיתי בדרישה בא"ע ובב"ח בקונטרס אחרון שפלפלו שם בזה ולפעד"נ כמ"ש) . גם מ"ש הר"ב וי"א דאם לא ראו הממון כו' הבין שמהר"מ בתשו' סי' רס"ח חולק אהרמב"ם והמחבר והרשב"א וס"ל דאפי' בנושאת ונותנת תוך הבית נחמנת ולא ירדתי לסוף דעתו שהרי מהר"מ מיירי להדיא כשטוענ' אתה נתתו לי וכמו שהעתיק הרב בד"מ לשונו וכן איתא להדיח בתשו' מהר"ם דפוס קרימונ' סי' רס"ח ובהא הרמב"ם והמחבר גופייהו מודו דנאמנת (וכמו שהוכחתי לעיל סי' ס"ב ס"ק ה' ע"ש) ודוקא כשאמרה אחרים נתנו לי ע"מ שאין לבעלי רשות בו אינה נאמנת והחילוק פשוט ומבואר בהרמב"ם ובה' המגיד. ואם כן דברי הר"ב צל"ע:
סעיף ב
[עריכה](ו) הלוה מהגר כו'. וה"ה מי שיש לו פקדון מהגר דאע"פ שלא עשה לו טובה אם היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה יחזיר להם ורוח חכמי' נוחה הימנו ולאפוקי דעת י"א וכן הסכמת התוס' והר"ן והטור ועיקר:
(ז) אבל אם היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה אינו חייב להחזיר ואם בא להחזיר רוח חכמים נוחה הימנו כן מוכח ממתני' סוף שביעית לפירש"י והמחבר וסייעתו דתנן התם לא יחזיר לבניו ואם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו ומ"ש הב"ח בזה בדעת הטור דלכתחילה לא יחזיר דפלוגתא דרש"י ור"ת הוא לענין דיעבד אם עבר והחזיר לא מחוור לפע"ד דהא רוח חכמים נוחה הימנו קאמרינן ואם איתא דאיכא איסורא לכתחלה האיך שייך לומר רוח חכמים נוחה הימנו אלא העיקר שט"ס הוא בטור וכמ"ש הב"י ונ"ל בטור כמ"ש המחבר כאן וכוונתו דבהורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה נכון להחזיר להם ורוח חכמים נוחה הימנו וכן הוא להדיא ברמזים פ"ק דקדושין שחבר הטור סי' כ"ד וז"ל הלוה מן הגר שנתגיירו בניו עמו או שהיה לו פקדון ממנו ומת לא יחזיר לבניו ואם היו הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה יחזיר להם ע"כ וכן הוא מסקנת הרא"ש ועיקר:
(ח) הורתן שלא בקדושה. היינו כשאמו היתה ג"כ עכו"ם אבל כשאמו מישראל ונתעברה מעכו"ם כיון דבכה"ג אינו יורש לאביו כלל דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כמות' וגם אם היו שניהם חוזרי' לסורם לא היה יורש את אביו דבתר אמיה שדינן ליה לא יחזיר להם כן מתבאר מהרא"ש והר"ן: