סמ"ע על חושן משפט קכז
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א[עריכה]
שכל מה שקנה עבד כו'. לפי ה"ט ודעה זו אפי' לא טען הבעל והאדון ברי לי שהמעות הן שלי וגם כתבו עליהן שטר חוב ונתנו להן אפ"ה אין להן עליו כלום וכ"כ המ"מ ועפ"ר:
ויש חולקין בזה. ר"ל מחלקין וס"ל דהיינו דוקא בלוו מהן מעות טמונים דאיכא למימר דלא לוה וכ' שטר אלא משום דבעי לגלויי אזוזי שבידן ולהוציאן מידן ע"י הלוא' זו משא"כ כשהמעו' היו גלויין ועומדין ביד האשה והעבד דאמרינן דניתן להן ע"מ שאין לבעלה או לרבו רשות בו ואפי' במעות טמוני' דוקא כשטוענים האדם והבעל טענת ברי שהמעות הוא שלהן ולגלויי זוזי הוא דעבדי ודע דגם הרמב"ם בעל סברא ראשונ' חילק בין מעות טמונים לגלויים בקנתה האשה קרקע מבעלה או העבד מרבו אלא דס"ל דיש חילוק בין מכירת קרקע דאינו נעשה בזה עבד להלוקח ובין הלוא' דאין ניחא לאדם לשווייה נפשיה עבד לוה לאיש מלוה מ"ה אמרי' בהלווא' דלהוציא מידו נתכוון אפי' במעות שאינן טמונים ועד"ר שהארכתי בזה והמקור הוא בא"ע סי' פ"ה ס"ו וע"ל בטור ר"ס קנ"א:
סעיף ב[עריכה]
לא יחזיר לבניו. דכל גר הוא כקטן שנולד ונמצא שאינו בתורת ירושה וגם חכמים אמרו שהמחזיר אבידה לעכו"ם הרי הוא בכלל כו' וכמו שכתבו הטור והמחבר לקמן בסי' רס"ד וזה נמי אע"פ שאינו עכו"ם אלא גר מ"מ אין להחזירו לבניו דבניו לא עדיפי בזה מאחרים ולפירש"י דפי' אין רוח חכמים נוחה הימנו דאין מחזיקין לו טובה בכך א"ש טפי אבל הר"ן פי' כפירוש הראשון שאין רוח חכמים נוחה הימנו דאין רוח חכמים נוחה עליהן מכח מעשיו. וי"מ כאלו אמר אין רוח חכמים זורחת ויוצא "ממנו מזה העושה כן:
ולידתן בקדוש' רוח חכמים נוחה. כן פירש"י והרא"ש אבל לפי' ר"י הוא איפכא דבכה"ג אין רוח חכמים נוחה הימנו דמחלף בישראל ואם יקדש אשת אביו יאמרו שלא תפסי בה קדושין וכשייבם לאשת אחיו יאמרו שפטרוה מחליצה וגם יבא לייבם לכתחל' (לדינא דגמ' דמיבמים) ובהורתו ולידתו שלא בקדוש' רוח חכמים נוטה הימנו במה שעשה לפנים משורת הדין דלא אתא שום חורבה מיניה ולפי' קמא הקשו מעובדא דמרי בר רחל דהוי בן איסור גיורא ואיסור הפקיד ביד רבא פקדון והי' רבא מהדר שלא להחזירו לו ותירצו דשאני התם דאמו היתה ישראלית דנתעבר' מאיסור בגיותו ובכה"ג אינו יורש לאביו כלל ואפי' לאחר שנתגייר לא בדין ישראל (דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כמותה) ולא בדין עכו"ם דבדיני עכו"ם אם היו שניהן חוזרין לגיותן לא היה יורש את אביו מאחר שאמו מישראל משא"כ כשאמו היתה ג"כ עכו"ם כשנתעבר' וילדתו לאחר שנתגייר' וגר יורש את אביו הגר (כמ"ש הטור לקמן בסי' רפ"ג) מש"ה כשאביו גר רוח חכמים נוחה הימנו כשהחזירו לו ועד"ר מ"ש עוד מזה: