סמ"ע על חושן משפט קכח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| סמ"ע על שולחן ערוך חושן משפט קכח |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]

אין הלוה חייב לשלם לו. דמצי למימר אי לא פרעת לו הייתי מפייס אותו והי' מוחל לי החוב כדמסיק המחבר בסוף סעיף דקאי אכל הסעיף:

דוחקו לפרוע היה הלוה מפייס כו'. נ"ל דצריכין להגיה וכך צריך להיות לפרוע "אמרינן "דהי' הלוה כו' דהא אינו ודאי דהי' יכול לפייסו אלא אמרינן שמא היה יכול לפייסו והמוציא מחבירו עליו הראי' ועפ"ר שכתבתי דל"ד להמוכר שט"ח לחבירו דחבירו יכול לגבותו מהלו' דשאני התם דמוכר השטר בכתיב' ומסיר' ומעמיד לוקח השטר במקומו לגבותו מלוה שלו והוא דומה למ"ש הטור בסי' קי"ו בלוקח שלא באחריות שטרף המלו' שדהו שאם נתן המלו' ליד הלוקח השט"ח וגם הרשא' קודם שטרפו דעומד במקומו לחזור על הלו' שמכר לו השדה. משא"כ כאן דמיירי דפרע חובו של חבירו ואינו לוקח כח ורשות מקודם לכן מהמלו' וק"ל וזה דלא כמ"ש בשארית יוסף בתשו' נ"ח דדימה את שניהן להדדי ודוק ע"ש:

ודלא כיש חולקין ועיין בטור שכתב בשמם דס"ל דדוקא בפורע חוב מזונות אשתו אמרו כן בירושלמי משום דבל"ה איכא טעם לאפטורי מהחוב דמצי למימר אם לא נתת לה מזונות היתה מצמצמת וניזון ממעש' ידיה או הית' חוזרת על הפתחים וה"ה להפורע למי שזן אשתו דעשו דינו כזן בעצמו (ועמ"ש בסי' צ"ו סמ"א) [סכ"ד] משא"כ בפורע מה שלו' חבירו שהית' מוטל' עליו לפרוע לו ומ"ש מור"ם שנ"ל עיקר כדע' הראשונ' בד"מ כ"כ ומטעם שכתב הב"י שהשיג על הטור במ"ש בשם הרא"ש דס"ל כר"ת והוא הבי' ראי' דלא ס"ל כוותי' ולפמ"ש בדריש' והוכחתי דהדין עם הטור דהרא"ש ס"ל כר"ת נלע"ד דהלכתא כוותייהו והן דעת החולקים ובפרט מאחר שמהרי"ו שהי' בתראי ג"כ פסק כוותייהו וק"ל:

אבל אם פרע לעכו"ם כו'. דעכו"ם אינו מתרצ' כ"א ברצי כסף ☜ ועיין בע"ש דכתב דלפי מה שנוהגין לעשות העכו"ם סוחרים שמפשרין עם מי שנתחייב להן על ימים ושנים כשנותנין להן ערבות מספיקין בכה"ג אם בא ישראל לפרוע לסוחר עכו"ם בשביל מי שנתחייב להסוחר ולקח השט"ח מיד הסוחר ובא לתבוע בו להלו' פשיט' דמצי זה הנתחייב להסוחר לומ' לישראל הפורע הייתי מפייס להסוחר בערבות לשלם לו על זמנים רחוקים עכ"ל ודברים נכונים הן:

אבל אם היה בידו משל חבירו כו'. יש ללמוד ג"כ ממ"ש הטור והמחבר בס"ס ק"ה ז"ל ואם מסרו הנפקד ליד מלוה פטור כו' וכמ"ש שם ג"כ בשם ב"י מילתא בטעמא דוקא כשבא זה הפורע לגבות ולהוציא מצי למימר מפייסינא הו"ל ואפי' פדה משכון מיד זה שפרע לו מחשב זה הפורע מוציא משא"כ כשיש בידו משל הלוה דמצי למימר אי לא הייתי משלם לו היה הב"ד שולחין לי ליפרע לו ממה שיש בידי מדרבי נתן וכ"ש אם היו מעותיו בידו א"כ מה הזקתי לך כשנתתי לו מעצמי ע"ש:


סעיף ב[עריכה]

אין חבירו חייב לשלם לו. נראה דאפי' להחולקים הנ"ל דס"ל דבכל חוב זולת מזונות אשתו חייב לחזור ולפרוע לו מודים בזה דדוקא שם דמיירי דפרע לו מדעתו וגומל עמו חסד חייבוהו חז"ל לחזור ולפרוע כדי שלא יונעל דלת בפני גומלי חסדים משא"כ זה שלא פרעו מדעתו אלא הוצרך לפרעו בע"כ מחמת שנתפס עליו ומ"ה אף אם פרע לעכו"ם דנתבאר לעיל דלכ"ע צריך לחזור ולפרוע לו בכה"ג דנתפס מהעכו"ם א"צ לחזור ולשלם לו כנ"ל וכ"כ בפריש' ודלא כמ"ש בע"ש ע"ש דמחלק ונכנס בדוחקי' והן נגד הגמרא דהא בגמרא סתמו ואמרו אין אדם נתפס על חבירו זולת על דבר המס ע"ש ודוק:

ורוצה לעכבם והוצרך להתפשר עם העכו"ם כו'. אע"ג דכ' מור"ם בהג"ה שלפני זה ז"ל וי"ח דוקא כשפורע לישראל אבל אם פרע לעכו"ם חייב לכ"ע וה"נ הוצרך לפרוע לעכו"ם שאני התם דפרע לטובת חברו דאלמלא שפרע הוא בשבילו לעכו"ם היה העכו"ם חוזר על חבירו להוציאו מידו משא"כ הכא דמיירי דהמלמד יצא משם ולא היו העכו"ם יכולין לחזור עליו רק שהעלילו על הב"ה באמרם בביתך היה המלמד ואתה צריך לשלם עבורו ואינו דומה למ"ש הטור והמחבר בס"ס קכ"ו דאם בא אנסין על ראובן בשביל פקדון שבידו משל שמעון דמותר לראובן לסלק האנסין בפקדון של חברו דהתם ידעי שהפקדון בידו ובשבילו באו ועוד הא כתבו שם דדוקא בפקדון דינא הכי מפני שהוא בעין ובשבילו באו משא"כ בהלואה דלהוצא' נתנה וה"נ המעות שהניח ביד הבע"ה לא מחשבי בעין ודוק:

בכל שנה. דקדק וכתב כן משום דבהגהת מרדכי כתבו דדוקא מס של שנה זו אבל משנה שעבר מאחר שכבר נתפייס המלך אין להעביט האחר עליו וכן הוא בתשובות מהרי"ו סי' ק"ו וכ"כ בד"מ וכתבו מור"ם ז"ל בעצמו אחר זה בהג"ה בשם י"א ולפי מ"ש שהן דברי המחבר שכ"כ בסתם לא ה"ל מור"ם לכתבו בשם י"א ודו"ק:

שהלוו לצורך המס כו'. פי' אפי' אם הלוו ופייסו כבר להמלך והטעם מפני שהן כאפטרופסי הקהל ומה שהלוו ופייסו להמלך לטובת הקהל ובשליחותם עשו מה שעשו:

אבל אם יש תקנה בעיר הולכין כו'. ז"ל שם בתשובת רשב"א אם עשה השר למקצת הקהל אונס או עלילה אין אחרים צריכים ליתן אם לא שיש תקנה בעיר שיהיו שותפין לכל מילי דאז הולכין אחר מנהגם מיהו אם מקצת עשו דבר וגרמו לעצמן העלילה אין אחרים צריכין ליתן כו' ע"ש ובזה ג"כ דברי מור"ם שבכאן מבוארים שע"ז קאי מה שמסיק וכ' ז"ל ומ"מ אם קצתן עשו כו' וק"ל: