שולחן ערוך חושן משפט קכו ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · קכו · ח · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

לא היה במעמד שלשתן כשא"ל מנה לי בידך תנהו ללוי לא קנה ויכול לחזור בו לא שנא מתנה מרובה ל"ש מתנה מועטת ואם קנה מיד מי שהמעות בידו בתורת הודאה דאית ללוי גביה מנה אינו יכול לחזור בו (טור ס"ט בשם הרמ"ה):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

ל"ש מתנה מועטת. קמ"ל בזה דל"ת מתנ' מועטת אין צריך להיות המקבל עמהן וכן איתא בגמרא פ"ק דגיטין (דף י"ד) בהדיא ולא איירי כאן בעני דבעני צריך לקיים דבריו אפי' אמר כן בעצמו שלא לפני שום אדם משום דאמירתו לגבוה הוא או משום נדר כמה שכתב הטור והמחבר בסי' קכ"ה ס"ס ה':

מיד מי שהמעות בידו. ל' הטור בשם הרמ"ה דוק' ממי שהמעות בידו אבל מהנותן לא מהני קנין דמלו' להוצא' נתנ' ואין אדם מקנה לחבירו דבר שאינו ברשותו ועפ"ר שם כתבתי דאם היה פקדון ג"כ לא מהני קנין כשהפקדון הוא מעות וא"צ ליתן לו המנה שבידו דמטבע אינו נקנית בחליפין בפקדון שהוא בעין ושם מטבע עליו משא"כ בהלוא' דלהוצא' נתנה ונכסים דהלו' משועבדים להמלו' בעד המנה מ"ה הוצרך בהלוא' לטעם דאין אדם מקנה לחבירו דבר שאינו ברשותו דק"ס הוא חליפין דמקנ' לו זה שבידו תחת הסודר שמקבל ממנו והרי אין נכסי הלוה ברשותו דהנותן להקנות לו בחליפין ואפי' לפי מאי דנתבאר בסי' קכ"ב וקכ"ג דכותבין הרשאה באגב גם אחובותיו שאני הרשאה דאינו אלא שליחות אבל להקנות לו לגמרי אינו יכול להקנות:

ומה שכתב בתורת הודא'. הודא' ל"ד קאמר אלא לאפוקי אם מקנה לו בלשון מתנה דכל דבר שאין בידו ליתן לו מיד ומקנה לו בלשון מתנה ה"ל קנין אתן דמחשב ליה קנין דברים כמ"ש הטור והמחבר לקמן בר"ס רמ"ה ואם המעות בפקדון בידו ומקנה לו בלשון מתנה נמי לא מהני משום דאין מטבע שהוא בעין בפקדון נקנה בחליפין וכנ"ל וכן צריכין לפרש לשון הטור במ"ש בשם הרמ"ה ע"ש שכתבתי בתוס' ביאור וגם לקמן בסי' קנ"ז נתבאר כן בטור בשם הרמ"ה ע"ש:

ש"ך - שפתי כהן

(כט) לא קנה כו' ל"ש מועטת כו' כתב הסמ"ע דלא איירי כאן בעני דבעני צריך לקיים דבריו אפי' אמר כן בעצמו שלא לפני שום אדם דאמירתו לגבוה הוא או משום נדר כמו שכתב הטור והמחבר בסי' קכ"ה ס"ס ה' עכ"ל ונתן מקום למעיינים לטעות דפשיטא דהכא אפי' בעני יכול לחזור בו ול"ד לדעיל סימן קכ"ה דהתם הרי הוא נותן המעות לשלוחו והרי המעות ברשותו וזוכים בו עניים אבל באומר מנה לי בידך כיון שאין החוב ברשות הנותן לא זכו בו עניים אלא כשהיו העני או הגבאי אצל המומחה במעמד שלשתן כמ"ש הפוסקים בפ' שור שנגח ד' וה' והטור והמחבר ביו"ד סימן רנ"ח סעיף ח' ודוקא בפקדון א"צ שיהא הגבאי עומד שם משום דפקדון כל היכא דאיתיה ברשותא דמרא איתיה וכמו שנתבאר שם בסי' רנ"ח ס"ז ואף בפקדון נראה דדוקא במטלטלים וכמ"ש הטור והמחבר שם בד"א במטלטלים כו' ונראה דדוקא קאמרי' במטלטלים אבל כשהפקיד אצלו מעות ואינם צרורים וחתומים בענין דמותר להשתמש בהן ע"פ מה שנתבאר לקמן סי' רצ"ב סעיף ז' לא קנו עניים דהא בכה"ג לא שייך לומר כל היכא דאיתיה ברשותא דמרא איתיה וא"כ צ"ל דהסמ"ע מיירי בפקדון דמטלטלים או מעות צרורים וחתומים ודו"ק:


(ל) ואם קנה בקנין סודר כו'. אינו יכול לחזור בו אפי' לא הוה בידו:


(לא) מיד מי שהמעות בידו כו'. אבל מהנותן לא מהני קנין דמלוה להוצאה ניתנה ואפי' בפקדון מ"מ אין מטבע נקנה בחליפין כדלקמן סימן ר"ג אלא אם הוא פקדון מטלטלים והקנה לחברו בקנין אז מהני קנין אף מהנותן:


(לב) בתורת הודאה כו'. וה"ה בתורת חיוב שמחייב עצמו ליתן לאפוקי אם הקנה לו בל' מתנה לא מהני כשאינו ברשותו או כשהוא מטבע כדלעיל סי' ס' ס"ו:


(לג) דאית ליה ללוי גביה מנה כו'. ואע"ג דאם הודה בדרך הודאה מהני אף בלא קנין אפי' בדבר שאינו נקנה בקנין כדלעיל סי' ס' ס"ו וסי' רמ"ה ס"א בהג"ה צריך הכא קנין לענין דלא מצי לטעון להשטאה או להשביע הודיתי כדלעיל סי' פ"א סי"ז ואע"ג דבהודא' במעמ"ש אינו יכול לטעון להשטא' או להשביע הודיתי אפי' בלא קנין וכדאי' שם ובסי' זה סי"ג הכא בלא מעמד שלשתן קמיירי:


(לד) אינו יכול. שמיד שהמחהו אצל שמעון נפטר ממנו:



באר היטב

(כד) מועטת:    כ' הסמ"ע דלא איירי כאן בעני דאז צריך לקיים דבריו אפי' אמר כן בעצמו שלא לפני שום אדם דאמירתו לגבוה הוא או משום נדר כמ"ש הט"ו בסי' קכ"ה סוף סעיף ה' עכ"ל ונתן מקום למעיינים לטעות דפשיטא דהכא אפי' בעני יכול לחזור בו ול"ד לסי' קכ"ה דהתם הוא נותן המעות לשלוחו והרי המעות ברשותו וזוכים בו עניים אבל באומר מנה לי בידך כיון שאין החוב ברשות הנותן לא זכו בו עניים אלא כשהי' העני או הגבאי במעמד ג' כמ"ש הט"ו ביורה דעה סי' רנ"ח ס"ח ודוקא לפקדון א"צ שיהא הגבאי שם משום דכל היכא דאיתיה ברשותא דמרא איתיה וכמ"ש שם ס"ז ואף בפקדון נרא' דדוקא במטלטלים וכמ"ש הט"ו שם בד"א במטלטלים כו' אבל כשהפקיד אצלו מעות ואינם צרורים וחתומים בענין דמותר להשתמש בהם כמ"ש בסי' רצ"ב ס"ז לא קנו עניים דבכה"ג לא שייך לומר כל היכא דאיתיה כו' וא"כ צ"ל דהסמ"ע מיירי בפקדון מטלטלים או מעות צרורים וחתומים. ש"ך.


(כה) בידו:    אבל מהנותן לא מהני קנין דמלו' להוצא' ניתנה ואפי' בפקדון מ"מ אין מטבע נקנה בחליפין כמ"ש בסי' ר"ג אלא אם הוא פקדון מטלטלים והקנ' לחבירו בקנין אז מהני קנין אף מהנותן. שם.


(כו) הודאה:    וה"ה בתורת חיוב שמחייב עצמו ליתן. שם.


(כז) לחזור:    ואע"ג דבדרך הודא' מהני אפי' בלא קנין כמ"ש בסימן ס' ס"ו וסי' רמ"ה ס"א בהג"ה הכא צריך קנין כדי שא"י לטעון השטא' או שלא להשביע כמ"ש בסי' פ"א סי"ז ואע"ג דבהודא' במעמד ג' א"י לטעון השטא' או להשביע אפי' בלא קנין כדאי' שם ובסי' זה סי"ג הכא בלא מעמד ג' מיירי. שם.



קצות החושן

(ח) ל"ש מתנה מועטת וכתב הסמ"ע לא מיירי כאן בעני דבעני צריך לקיים דבריו אפי' אמר כן בעצמו שלא לפני שום אדם משום דאמירתו לגבוה הוא או משום נדר וכ' בש"ך דהיינו דוקא במטלטלין או מעות צרורים וחתומים אבל כשהפקיד אצלו אין צרורים וחתומים בענין דמותר להשתמש בהן ע"ד מה שנתבאר לקמן סי' רצ"ב לא קנו עניים משום דבכה"ג לא שייך לומר כל היכא ראי' ברשותי' דמרא איתא והוי דבר שאינו ברשותו ע"ש אבל נראה פשוט דאע"ג דאין צרור ומותר להשתמש בהן מ"מ כל זמן שלא הוציא ברשותא דמרא קאי ואי בעי מארי' שיחזור לו צריך להחזיר לו פקדון בעין ואין יכול להחליפו באחרים כ"ז שלא הוציא ואינו אלא ש"ש בשביל הנאה שיוכל להשתמש אבל מרשותיה דמארי' לא נפקא ואם השאיל לו חפץ ג"כ יכול להקדישו וכמ"ש בסי' רי"א סעיף ז'. ועיין מ"ש הגאון חכם צבי בהגהת הט"ז בסי' ע"ג סעיף י"ט ע"ש דבריו אמיתים וא"כ נראה דיכול להקדישו ואע"ג דיכול הוא להשתמש אינו דומה להלואה דלהוצאה ניתנה:





▲ חזור לראש