באר היטב על חושן משפט קכו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| באר היטב על שולחן ערוך חושן משפט קכו |

סעיף א[עריכה]


(א) מלוה:    ל"ש מלוה ע"פ ל"ש מלוה בשטר כמ"ש הט"ו בסי' ס"ו סי"ט דאפי' לא נתן המלוה גוף השטר לזוכה קנה גוף החוב במעמד שלשתן וכ"כ בתשובת מהר"מ אלשיך סי' ה' ע"ש. ש"ך.


(ב) פקדון:    וה"ה מי שנתחייב לחבירו מחמת שהזיקו או ביישו אע"פ שלא בא לידו מעולם כגון שמעון שתקע לראובן וקנסו הב"ד את שמעון יכול ראובן להמחות ללוי במעמד ג' מה שמגיע לו משמעון כן מתבאר מדברי הפוסקים. שם.


(ג) שלשתן:    כתבו התוס' ספ"ק דגיטין דלא תקנו מעמד שלשתן בכתובה דאפשר שלא תבא לידי' גבייה לעולם וכ"כ הרשב"א שם והרא"ש ספ"ק דב"מ והרמב"ן והנ"י ובעה"ת וכ"כ הריב"ש סימן ר"ז ומוכח מזה דמלוה שלא הגיע ז"פ יש בה דין מעמד ג' וכ"מ בתשובת הרא"ש וכ"פ מהרש"ל מיהו מל' התו' ספ"ק דב"מ ובפ' החובל ומהרא"ש שם לא משמע לכאור' כן ע"ש ומ"מ לענין דינא נראה עיקר דיש דין מעמד ג' אפי' לא הגיע ז"פ וכמו שהוכחתי מדברי כל הפוסקים הנ"ל וכ"מ מדברי המחבר בסי"ז ע"ש ועוד דהא בלא"ה הר"ן סובר דאפי' בכתובה יש בה דין מעמד ג' ודלא כמ"ש בתשובת מהרשד"ם סי' שנ"ט דבלא הגיע ז"פ אין בו דין מעמד שלשתן עיין שם עכ"ל הש"ך ועיין בתשובת מהר"א ששון סי' קי"א.


(ד) בידך:    וה"ה אם אמר לו מנה שאתה חייב לי תנהו ללוי קנה וכן הוא להדיא בתשובת הרא"ש ולא אתא אלא לאפוקי אם לא היה לו בידו כמ"ש בס"ב. ש"ך.


(ה) חובו:    כתב בתשובת מהר"מ אלשקר סי' ס"ג דוקא בכה"ג שחייב למי שהמחה אצלו או שנתן לו במתנה אבל אם אינו חייב לו ולא נתן לו אלא המחהו שיתן לו מעותיו כדי שיקנה לו סחורה א"צ ליתן לו ולא קנה מדין מעמד ג' ולא הוי אלא כשליח ע"ש ונראה טעם לדבריו דאינו נקנה במעמד ג' אלא כשהממחה מסלק עצמו ממנו ומשתעבד לשני ולא נשאר שום זכות לראשון משא"כ הכא שעדיין יש כח לראשון בו שהרי מעותיו הוא שיקנה לו בעדם סחורה והלכך אין בו דין מעמד ג'.


(ו) קנה:    ודין מעמד שלשתן איתא בש"ס דהוא הלכתא בלא טעמא וכתבו התוס' והפוסקים והטור סי"ג דחז"ל עשו קנין זה משום תקנת השוק דמי שקונה סחורה ואין בידו מעות מעמידו אצל בע"ח וא"צ להמתין עד שיקנה לו בקנין וכ' בחידושי הרשב"א דמי שהקנהו לו במעמד ג' יכול להקנותו גם הוא לאחר במעמד ג' וע"ש. שם.


(ז) שמעון:    אבל לוי י"א דיכול לחזור בו ולגבות חובו מראובן כמ"ש בס"ט. שם.


(ח) ולמוחלו:    כתב הש"ך ואפי' יש לו נכסים לראובן בענין שאינו חב ללוי במחילתו אפ"ה א"י למחול דאל"כ פשיטא אפי' בלא מעמד ג' א"י למחול וכמ"ש בסי' פ"ו ס"ה וכ"מ בתו' ופוסקים וכ"מ מהטעם שכתבו דכיון שהיו במעמד א' אפי' שעבוד הגוף שהיה הלו' משתעבד למלוה פקע ומשתעבד לשני ולא נשאר לראשון שום זכות בו הלכך אין מחילתו כלום אבל מוכר שט"ח שלא בפני הלוה דלא מכר אלא שעבוד הנכסים אבל לא שעבוד הגוף לפיכך אם חזר ומחלו מחול כמ"ש בסימן ס"ו סכ"ג משא"כ במעמד ג' דעיקר הקנין הוא הלכתא בלא טעמא רק משום תקנת השוק כו' שתקנו ג"כ שגופו ישתעבד לשני והראשון א"י למחול דא"כ בטלה התקנה שלא יסמוך הסוחר על מעמד ג' כיון שהמלוה יכול למחול עכ"ל הרא"ש וכתב בכ"מ פ"ו מהל' מכירה דמאן דאית ליה שהנותן א"י למחול ס"ל כדעת האומרים בס"ט דלוי א"י לחזור בו דהא בהא תליא וע"ש שהאריך ולפע"ד אינו נראה כן וכ"כ התוס' והפוסקים בשם ר"ת דא"י למחול והרי הר"ן כתב בשם ר"ת דלוי יכול לחזור וכ"כ הב"י בשם ר"ת וכן דעת הרא"ש והטור דא"י למחול והמקבל יכול לחזור וכ"נ דעת הרמ"א שאע"פ שסתם כאן דא"י למחול הכריע בס"ט דהמקבל יכול לחזור וכן י"ל להפך ג"כ דאע"פ שהמקבל א"י לחזור מ"מ הנותן יכול למחול כו' ע"ש בש"ך באורך.


(ט) נולד:    לאפוקי ממה דס"ד בש"ס לו' דטעמא דמעמד ג' דה"ל כאילו אמר משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך ולה"ט הוה בעינן שיהא לוי נולד בשעת הלואה וכמ"ש בסימן ס"ו סכ"ו קמ"ל כמסקנת הש"ס דמעמד ג' הוי משום תקנת השוק ואפי' למי שנולד אחר הלואה תקנו שיקנהו. סמ"ע וש"ך.

סעיף ב[עריכה]


(י) ואפרענו:    ואין חילוק בזה בין חנוני ושלחני לשאר בני אדם. ב"י בשם רוב הפוסקים ולאפוקי נ"י פ' המקבל. סמ"ע.


(יא) לחזור:    כת' בתשובת מהר"א ששון סי' קי"א דאפי' מאן דס"ל בסי' ס' ס"ב דיכול להתחייב עצמו בקנין בדבר שאין לו קצבה מודה דבמעמד שלשתן אינו יכול להתחייב בדבר שאין לו קצבה וע"ש ש"ך.


(יב) ללוה:    משמע לכאור' דקאי אפי' היכא ששמעון אינו חוזר וכ"כ הסמ"ע בשם ר' ירוחם בהדיא אבל באמת אין טעם לזה דלמה לא יועיל מחיל' בכה"ג והמעיין בהרא"ש ס"פ המקבל ובתו' ונ"י שם ירא' להדיא דמוכח מדבריהם דבכה"ג מהני מחיל' בלא קנין אלא דכששמעון חוזר לא מהני מחיל' מטעם דהוי מחיל' בטעות דאטו בשופטני עסקינן ששמעון לא יתן לו והוא יפטור את ראובן כו' ע"ש וגם דברי ר"י צריך לפרש כן וכ"מ בב"ח שהבין דברי ר"י כן וכ"מ להדיא בתשו' מהרי"ו סי' ל"ג דדוקא כששמעון חוזר לא מהני מחיל' וכן עיקר. שם.


(יג) קנה:    והיינו כשא"ל אני מוחל לך ואסמוך על אותו פ' אבל כשפטר את הלו' לגמרי פשיטא דמהני כ"כ הב"ח ונכון הוא דהא קי"ל בסימן רמ"א ס"ב דמחיל' א"צ קנין וכן כת' התוספות פ' המקבל דהיכא דא"ל אני פוטרך לגמרי אפי' לא יתן פשיטא דאינו חוזר ונרא' שזהו כונת הרמ"א במ"ש אח"כ וכן אם המקבל פטר הנותן לגמרי כו' וא"צ למ"ש הסמ"ע דמיירי בקנין. שם.


(יד) בקנין:    אבל קנין מועיל דודאי לפוטרו לגמרי נתכוין אפי' לא יתן שמעון דאי לפוטרו כשיתן לו לזה לא הוצרך קנין שכבר נפטר כ"כ הרא"ש והוא מדברי התוספות שם.


(טו) מקצת:    פי' הסמ"ע דקמ"ל דלא אמרינן כיון דזה התחיל לקבל ממנו וזה ליתן צריכין לעמוד בו בכולו.


(טז) נתנו:    קודם שחזר בו ראובן. ש"ך.


(יז) ליתנם:    פי' הש"ך דצריך ליתן אע"פ שלא הי' כלום משל ראובן בידו וה"ה בלא מעמד ג' דינא הכי כיון שעל פיו פטרו וכמ"ש בסי' קכ"ט ס"ג בהג"ה ולחנם הוסיף כאן בע"ש בדבדי הרמ"א שפטרו במעמד שלשתן עכ"ל וע' מ"ש הסמ"ע בזה ע"ש.

סעיף ג[עריכה]


(יח) דמסתמא:    משמע אילו אמר כן בפרוש הלו' לי מנה ותן לו אע"פ שהי' חייב לו מנה לא קנה לכ"ע וכ"כ בתשובת מהרי"ט סי' ל"ו. ש"ך.


(יט) שלא:    כת' הש"ך דמדין ערבות נמי לא מיחייב אע"ג דיש בידו מעות של ראובן וכן משמע בתשובת הרא"ש וע"ל סי' קכ"ט ס"ג בהגה"ה וכתב עוד דנ"ל להכריע לענין דינא דאם שמעון הי' חייב לראובן יותר ממה שהמח' ללוי קנה מדין מעמד ג' וע"ש ובתשובת מהר"א ששון סי' קי"א.

סעיף ד[עריכה]


(כ) מהחטים:    וה"ה אם א"ל תן לו נ' דינרים שהרי יש לי בידך כור חטים וכדנקט ברישא ה"ל כאילו א"ל תן לו נ' דינרים מהחטים שבידך ונעשה כא"ל חטים שוה נ' דינרים וקנה כן מוכח בבעה"ת וכ"כ בתשובת מהרי"ט סי' ל"ז וכת' עוד שם אבל אם מפרש שיתן לו מעות משלו ויהי' הפקדון בידו למשכון עד שיפרע לו או שא"ל תן סך פ' כיון שאתה בטוח ממני מחמת הפקדון שיש לי בידך לא קנה וע"ש. ש"ך.

סעיף ה[עריכה]


(כא) כלום:    בתשובת הרשב"א מבואר הטעם שההמחאה היא אפי' בע"כ של לוה או נפקד וטעם החולקים דס"ל דא"י להמחות בע"כ ולפ"ז קשה שבס"ז סתם המחבר דאפי' בע"כ יכול להמחות וכאן הביא סברת החולקים וצ"ע. שם.

סעיף ו[עריכה]


(כב) שפרעו:    ע' בש"ך שהאריך בתמיה על דין זה ע"ש מה שדעתו לחלק (גם הט"ז כת' שדברי המחבר בזה תמוהים ואין בידו ליישבם ע"ש).

סעיף ז[עריכה]


(כג) על כרחו:    והש"ך הביא דעת הרב' פוסקים דס"ל דמעמד שלשתן לא מהני בע"כ וכן דעתו נוטה וכתב דכן עיקר בש"ס ע"ש.

סעיף ח[עריכה]


(כד) מועטת:    כ' הסמ"ע דלא איירי כאן בעני דאז צריך לקיים דבריו אפי' אמר כן בעצמו שלא לפני שום אדם דאמירתו לגבוה הוא או משום נדר כמ"ש הט"ו בסי' קכ"ה סוף סעיף ה' עכ"ל ונתן מקום למעיינים לטעות דפשיטא דהכא אפי' בעני יכול לחזור בו ול"ד לסי' קכ"ה דהתם הוא נותן המעות לשלוחו והרי המעות ברשותו וזוכים בו עניים אבל באומר מנה לי בידך כיון שאין החוב ברשות הנותן לא זכו בו עניים אלא כשהי' העני או הגבאי במעמד ג' כמ"ש הט"ו ביורה דעה סי' רנ"ח ס"ח ודוקא לפקדון א"צ שיהא הגבאי שם משום דכל היכא דאיתיה ברשותא דמרא איתיה וכמ"ש שם ס"ז ואף בפקדון נרא' דדוקא במטלטלים וכמ"ש הט"ו שם בד"א במטלטלים כו' אבל כשהפקיד אצלו מעות ואינם צרורים וחתומים בענין דמותר להשתמש בהם כמ"ש בסי' רצ"ב ס"ז לא קנו עניים דבכה"ג לא שייך לומר כל היכא דאיתיה כו' וא"כ צ"ל דהסמ"ע מיירי בפקדון מטלטלים או מעות צרורים וחתומים. ש"ך.


(כה) בידו:    אבל מהנותן לא מהני קנין דמלו' להוצא' ניתנה ואפי' בפקדון מ"מ אין מטבע נקנה בחליפין כמ"ש בסי' ר"ג אלא אם הוא פקדון מטלטלים והקנ' לחבירו בקנין אז מהני קנין אף מהנותן. שם.


(כו) הודאה:    וה"ה בתורת חיוב שמחייב עצמו ליתן. שם.


(כז) לחזור:    ואע"ג דבדרך הודא' מהני אפי' בלא קנין כמ"ש בסימן ס' ס"ו וסי' רמ"ה ס"א בהג"ה הכא צריך קנין כדי שא"י לטעון השטא' או שלא להשביע כמ"ש בסי' פ"א סי"ז ואע"ג דבהודא' במעמד ג' א"י לטעון השטא' או להשביע אפי' בלא קנין כדאי' שם ובסי' זה סי"ג הכא בלא מעמד ג' מיירי. שם.

סעיף ט[עריכה]


(כח) אינו:    דמיד שהמחהו אצל שמעון נפטר ממנו. שם.


(כט) בפירוש:    היינו דא"ל אני פוטרך ואסמוך על שמעון דבכה"ג כשלא הי' בידו יכול לחזור בו כדלעיל ס"ב משא"כ הכא אבל אם א"ל אני פוטרך לגמרי ל"צ למימר וז"ל הטור בשם הרא"ש אפי' שתק לוי יכול לומר לראובן לטובתך עשיתי שנתרציתי לקבל משמעון כדי להקל מעליך אבל אם לא יתן לי כו'. שם.


(ל) תחלה:    המחבר לא דקדק בל' דבהרא"ש והטור איתא לא יתבע את ראובן תחל' והיינו דשורת הדין נותן כך דאינו אלא כעין ערב אבל פשיטא דאם א"י לגבות כפשוטו משמעון שיכול לגבות מראובן וע"ש ותדע דהא משמע מהמחבר דלסברא האחרונ' יכול לחזור מחמת ששמעון דוחה את לוי כלו' שאינו רוצה לשלם ואם איתא דבאמת לא הוי אלא ערב מה בכך שדוחה שמעון יגבה ממנו בע"כ אלא ודאי כדפי' וא"כ מ"ש המחבר כאן כל זמן שיכול לגבות משמעון ה"ק שיוכל לגבות כפשוטו משמעון רק שדוחהו קצת עד כאן לשון הש"ך *).


(לא) האחרונה:    והש"ך כתב דנ"ל דהמע"ה כיון דרוב פוסקים ראשונים פסקו דא"י לחזור כו' ע"ש באורך.


(לב) בסמוך:    ר"ל מ"ש בס"י דאם נמצא הלו' עני ואין לו מנה לגבות ה"ז חוזר כו' דמאי איריא שהוא עני אפי' בלא עני נמי כו' ומיהו מ"ש בסי"א שטוען ראובן עשיר הי' והעני כו' אתי גם לסברא האחרונ' דא"ל הלו' מזלך גרם שהעני או אם לא היית מקבל עליך הייתי מוציא ממנו מיד קודם שהעני ול"פ הרי"ף והרא"ש אלא בדחהו המומח' להמקבל בלך ושוב גם מ"ש בס"ס י' דאם ידע לוי שהוא עני כו' ג"כ סברא האחרונ' מודה בו דא"ל סברת וקבלת עכ"ל הסמ"ע והשיג עליו הש"ך וכת' דאין דבריו נראין דהיאך נאמר מזלך גרם כיון שהי' בידו לחזור קודם לכן א"כ לאו ברשותו העני וכי בשביל זה יתחייב המקבל אם לא נתרשל הוא בתביעתו ומה גרם לו הפסד בזה וגם מדברי הרמ"א משמע דכל החילוקים שבס"י וי"א אינם שייכים לסברא זו גם מ"ש דסברא האחרונ' מודה באם ידע לוי שהוא עני כו' צ"ע לדינא די"ל לא קבלתי עלי אלא שהייתי סובר שיטריח עצמו בכל מה דאפשר וישלם לי דאטו בשופטני עסקינן שידע שלא ישלם לו ויקבל עליו עכ"ל.


(לג) קמייתא:    מ"מ שייכים החילוקים באם פטרו בפירוש וכ"כ הסמ"ע וכ"כ הד"מ בהדיא וז"ל מיהו אם הי' ערמה בדבר כגון שהי' בתחל' עני או שלא הי' ח"ל כלום לכ"ע יכול לחזור בו אף אם פטרו בפירוש ע"כ. ש"ך.


(לד) הראה:    ז"ל הנ"י דה"ל כאילו הראה לו מקום שיש לו מעות צרורות כו' ואין להביא ראי' מכאן דאם הלו' א"ל למלו' מעותיך צרורים ומונחים תוך ביתי בא וטול אותם בחובך ולא נטלן ונאנסו דפטור די"ל דכאן דאמרינן דה"ל כאילו הראה לו מקום כו' היינו שהמקום הוא סמוך וקרוב למלו' או שהמלו' אינו מקפיד לילך אחריהן אבל היכא דמקפיד המלו' בהליכתו אחריהן לבית הלו' ודאי אין זה השבת הלוא' להיות פטור בזה מאונסין ואפי' מסתמא אינו פטור עד שיגל' המלו' דעתו שאינו קפיד ועמ"ש בסוף סימן ק"כ. סמ"ע.


(לה) נפטר:    ע' בסמ"ע ובש"ך ועמ"ש לעיל ס"ק ל' בהג"ה ודו"ק.

סעיף י[עריכה]


(לו) ונמצא:    כת' הש"ך דמשמע אע"ג שגם ראובן לא ידע שהי' עני מ"מ הוי מקח טעות וכמ"ש בסי' רל"ב וכ"כ הסמ"ע והב"ח וכן משמע ממ"ש ואם ידע לוי כו' דהכל תלוי בידיעת לוי ואפי' פטרו בפירוש הוי מחיל' בטעות דאילו ידע שהוא עני לא פטרו ולפ"ז צריך ליישב לשון הירושלמי כו' וצ"ע לדינא שוב מצאתי בתשובת מהר"א ששון סי' ק"ג וק"ד האריך בענין זה כו' ע"ש באורך ועיין בתשובת רש"ך השייכים לס' ב' סימן נ'.


(לז) ידע:    הא מן הסתם אמרי' מסתמא לא ידע דאטו בשופטני עסקינן וא"כ א"י ראובן להחרים סתם מיהו בטור יש במקצת נוסחאות וראובן מחרים סתם על מאן דידע כו' ע"ש. ש"ך.

סעיף יא[עריכה]


(לח) בשטר:    מקוים. כמ"ש ריש סימן פ"ב וכתב בס' גד"ת מדלא נקט טען לוי שלא ידע שהוא עני וראובן אומר שידע שא"ל בינו לבינו ואעפ"כ קבל עליו משמע דבכה"ג לאו כל כמיני' דאנן סהדי דלאו בשופטני עסקינן דיפסיד ממונא בכדי ונראה דאפי' בחוב בע"פ הוי כמגו במקום עדים עכ"ל ולא נהירא לע"ד אלא בחוב בשטר יכול להשביעו היסת שלא ידע שהוא עני כיון שטוען ברי שהודיעו וקבל על עצמו ולא יהא אם טוענו מחלת לי חובך שבשטר דמשמע בסי' פ"ב דיכול להשביעו היסת לאחר הפרעון לכ"ע וכן בחוב בע"פ יכול לטעון מחלת לי במגו דלהד"מ או במגו דפרעתי כמ"ש בסי' ע"ה ס"ז ולא אמרי' אנן סהדי כו' אלא אמרי' דלמא פיוסי פייסי' ונתרצה למחול וה"ה הכא והלכך אם הוא חוב בע"פ וטוען ידעת שהוא עני וקבלת עליך נאמן במגו דלהד"מ או פרעתי והא דלא נקט האי חלוקה משום דמסתמא לא ידע לוי שהוא עני וקבל עליו ובמילתא דלא שכיחא לא קמיירי אבל אם זה טוענו ודאי דינו כדאמרן ועוד י"ל הא דלא נקט כן משום דבעי לאפלוגי בין כתוב בו נאמנות או לא ובמחלת לי יש ב' סברות י"א דאפי' כתוב בשטר נאמנות יכול להשביעו שלא מחל לו וי"א דהוי כמי שטוען אמנה וא"כ אפי' אין בו נאמנות א"י להשביעו וכמ"ש בסי' פ"ב סי"א וא"כ בין למר ולמר אין חילוק בין יש בו נאמנות או לא רק בטוען עשיר הי' והעני בכה"ג מחלק בין נאמנות משום דהוי כטוען פרעתי. שם.


(לט) ישבע:    בנק"ח כשאומר ראובן לישתבע לי כמ"ש בסי' פ"ב ס"ב. שם.

סעיף יב[עריכה]


(מ) שאמר:    דין זה עיקרו לעיל סי' ס"ו ס"כ ושם כתבתי שצ"ע דאף אם כתב לו שהקנה לו הוא וכל שעבודו והמחהו אצל זה יש חולקין דיכול לחזור בו ועיין שם. שם.

סעיף יג[עריכה]


(מא) בעדים:    וגם קבע לו זמן ועדיין הוא תוך זמנו בענין דלית לי' מגו כלל פטור כיון שמברר הטעות בעדים וע"ל סי' פ"א ס"כ שם.


(מב) חובו:    לאפוקי אם נתנו לו במתנ' פטור הנותן דאם ידע מהטעות לא הי' נותן לו. שם.


(מג) משטה:    ושלא להשביע את עצמו פשיטא דלא מצי למימר דכבר נתבאר בסי' ל"ב ופ"א דלא שייך טענת השבעה כ"א כשהודה מעצמו בלא תביעת חבירו שחייב לו כ"כ הסמ"ע וכתב הש"ך דאפי' לא המחהו בעדים ולא קבע ז"פ בענין שי"ל להד"מ או פרעתי מ"מ א"י לומר משטה הייתי בך דזיל בתר טעמא וע"ש.


(מד) טעיתי:    קשה דהא בב"י כ' דלית הלכתא כבעה"ת דיחיד הוא וצ"ל שכאן בש"ע חזר בו ועמ"ש בסי' פ"א סכ"ג שדברי בעה"ת נראין והפוסקים מסכימים עמו ע"ש ומ"מ מדברי הרב בהג"ה אין לזוז לענין דינא וכ"פ מהרשד"ם ס' ע"ד וע"ש בסי' נ"ו וצ"ד ובסי' ש"ב ושצ"ד ותנ"ג וכן נראה דעת מהריב"ל ס"א כלל ט"ז סי' צ"א וכלל י"ח סי' ק"ג וס"ב סי' ל"ז. ש"ך.


(מה) דפרעתיך:    כשהמחהו בעדים והוא אחר זמנו או כשלא קבע זמן לפרעון ונשבע היסת להמקבל ונפטר והמקבל חוזר ותובע לנותן לסברא האחרונה דס"ט ולסברא הראשונ' שם גם הנותן פטור אלא שנשבע היסת שהי' לו בידו כשהמחהו. ויצא לנו מכאן דין חדש דבכל דוכתי דהנתבע אינו נאמן אלא משום מגו אע"ג דאין לתובע טענת ברי צריך לישבע היסת כגון בטוענו מה אתה עושה בתוך שלי והלה אומר של אביך היתה ולקחתי' הימנו דאין נאמן אלא במגו שלא היתה של אביך מעולם כמ"ש בסימן קמ"ט ס"כ צריך לישבע היסת שלקחה מאביו אע"ג דאינו תובעו ברי וכן כל כיוצא בזה. שם.


(מו) דפרעתי:    כתב הש"ך דכונת הרב בהג"ה זו דדוקא במגו דפרעתי אינו נאמן כיון דאיכא עדים בהמחאה אבל במגו דלהד"ם לכ"ע נאמן וכ"כ בב"י וכ"ד הר"ן וכ"כ בד"מ והסמ"ע כתב דמל' המחבר שכתב דהוי כמגו במקום עדים משמע אפי' ליכא עדים בהמחאה א"י לומר טעיתי ולע"ד אין מזה הכרח דה"ק דאי לאו דהוה ברור לי' לא הי' מודה בפני עדים וגם הב"ח האריך להוכיח שדעת הרא"ש דבכל ענין אינו נאמן לומר טעיתי וכל דבריו אינם מוכרחים ואפי' יהי' כן דעת הרא"ש מ"מ להלכה לא קי"ל הכי וכמ"ש בסי' פ"א סכ"ג ודלא כתשובת רש"ך ס"ב סימן קמ"ח וגם העליתי שם דבלא מגו כגון שהעדים מעידים לא זזה כו' או שמעידים שהוא תוך זמנו לכ"ע א"י לטעון טעיתי וכ"מ מדברי המחבר והרב ודלא כמהרי"ק שורש ס"ה וע"ש מ"ש עוד בזה.


(מז) נאמן:    בתשובת מהריב"ל ח"א סי' צ"א פסק דאכתיבת ידו אינו נאמן לומר טעיתי וע"ל סי' ס"ט דכתבתי כמה דעות דאינו נאמן לומר פרעתי אכתיבת ידו עכ"ל הסמ"ע ועיין בש"ך ובתשובת מבי"ט ח"ב סי' קנ"ד.

סעיף יד[עריכה]


(מח) כלל:    דבהודאתו חב למקבל מתנה שהרי אין הנותן צריך לשלם לו כלום די"ל אילו ידעתי שיש טעות לא הרשיתי לזה ליתן לך והיכא דחב לאחרים אינו נאמן בהודאתו דחיישינן לקנוניא שמא חוזר עתה ממתנתו ואומר שהמומחה אומר אמת ויחלוק עמו. ש"ך.


(מט) וגובה:    כיון דהנותן מודה דאין לו בידו ובגרמתו הוכרח ליתן להמקבל וה"ה ברישא אם נתן לו בשביל חוב והוא גברא אלמא או שאין לו כו' גם שם חוזר על הממחה וכ"כ הטור בהדיא עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך ותמיה לי למה יתחייב לשלם הלא י"ל אילו ידעתי שיש טעות לא צויתי ליתן ומה בכך שנתן על פיו אין זה אלא גרמא דקי"ל בסי' שפ"ו דפטור ועוד שיש לו לומר אתה שגרמת לך בעצמך שלא נזכרת וטעית וכמו שטעית אתה גם אני טעיתי ומה עשיתי לך כו' ע"ש מ"ש ליישב בזה.

סעיף טו[עריכה]


(נ) לישבע:    ז"ל הש"ך דא"ל חושבנא בקושטא הוי ואת דאודית לי' לאו כל כמינך לחיובי לדידי ואפי' א"ל נמי אשתלין חושבנא מיפטר דה"ל כמנה לי בידך והלה אומר איני יודע דפטור ול"ד למנה הלויתני ואיני יודע אם פרעתיך דהכא הא א"ל ודאי פרעתיך ואת הוא דאמרת דמשתכח ביה טעותא האי טעותא לא ידענא ומיהו משתבע דלא ידע ומפטר עכ"ל הרשב"א בחדושיו (ועמ"ש הט"ז בזה ע"ש).


(נא) שבועה:    דאפי' אם יודה הנותן אין לו ביד הנמחה כלום כבר נתבאר בסי"ג דפטור הנותן דמתנה בטעות היתה וכמ"ש שם. סמ"ע.

סעיף טז[עריכה]


(נב) והתחיל:    עי' בתשובת מהרש"ך ס"ג סי' צ"ט (ובתשובת שב יעקב חח"מ סי' ד').


(נג) להוציא:    דאמרי' דנתן לו כדי לקיים דבריו אפי' אם ידע דלא נשתעבד אפ"ה ניחא לי' דליקום בהימנותיה והשתא הוא דהדר בי' שלא ליתן המותר כ"כ הטור וכתב הסמ"ע דהאי דינא מיירי בהודה לו מתחל' שלא בעדים ואפ"ה אינו נאמן לומר טעיתי כדי להוציא דאי בעדים לא הי' נאמן אפי' על המותר לומר טעיתי דאדם מדקדק קודם שמודה בפני עדים עכ"ל. והש"ך כתב דבתשובת הרא"ש אין הכרח לומר כן אלא י"ל דמיירי בפני עדים כו' ע"ש.

סעיף יז[עריכה]


(נד) ונתחייב:    ר"ל בקנין או בשטר או שנתחייב באיזה חיוב אחר לשלם חוב גמור וא"כ ל"ד לסעיף שאח"ז דהוי שכירות. ולזמן פ' לרבותא נקט ומשום שהמעש' הי' כך בתשובת הרא"ש וכ"ש אם נתחייב לשלם מיד. ש"ך.


(נה) מדעת:    נראה דר"ל אע"פ שראובן הסכים ג"כ לבטל החכירה וכעובדא דתשובת הרא"ש שם ואה"נ אם נתבטל אח"כ מאיזה סיבה אחרת אפי' בע"כ של ראובן חייב מטעם שבשעה שאמר ליתן כו' ונרא' שלזה כתב המחבר אח"כ בסתם אע"פ שנתבטל אח"כ החכירות והרב שהוסיף תיבת מדעתו לא ידענא למה ואפשר ס"ל דמדעתו הוי רבותא טפי או אפשר שצ"ל מדעתן ובא לפרש של"ת דדווקא כשראובן ביטל החכירות אלא אפי' הי' מדעתן של הקהל עכ"ל הש"ך ועיין עוד שם במ"ש תשובת הרא"ש בענין סוחר שאמר לסרסור שיקבל בשבילו מעות מהשולחני כו' עיין שם שפירש דבריו שלא כדעת האחרונים ע"ש באורך.


(נו) שאמר:    ז"ל הטור כיון דנתחייב ראובן להקהל שהרי נגמר החכירות בענין שאין בו חזרה אם לא מדעת כולם קנה שמעון כו' אמנם אם ראובן גברא אלמא הוא ולא ציית דינא או שאין לו נכסים חייבין הקהל לפרוע לשמעון דלא נפטרו הקהל בשתיקת המקבל אא"כ פטרו בפירוש עכ"ל בשם הרא"ש והוא כסברא התניינא שכתב המחבר בס"ט ע"ש. סמ"ע.

סעיף יח[עריכה]


(נז) שהודה:    לאו כל כמיני' לומר סמכתי על מה שהייתי עתיד להשתמש בחפץ אלא כיון שאמר שאני חייב לראובן הרי הוד' שנתחייב בהן ללוי עד כאן לשון הטור והרא"ש ורצה לומר כאילו הוד' שהחזיר לו החפץ ונתחייב לו חוב גמור לשלם לו מיד. ש"ך.


(נח) לבסוף:    והש"ך כת' דדין זה תמוה בעיניו דמה בכך מ"מ חייב לו הלוא' מהשת' אלא דהוי כלא הגיע עדיין ז"פ וכמ"ש הריטב"א כו' ע"ש.

סעיף יט[עריכה]


(נט) שחולק:    אפשר דה"ט דכאן לא שייך הטעם כ"כ מ"ש הט"ו בריש סימן קכ"ט בערב בשעת מתן מעות דמשתעבד בלא קנין משום דהימניה והוציא ממון ע"י ערב ע"ש דהכא לא הוצי' שמעון ממון מידו ע"י ערבות זה כ"כ הסמ"ע אבל הש"ך השיג ע"ז וכת' דדברי המחבר כאן ובב"י צל"ע דלדעתו ליכא מאן דפליג בהא דאין כך חסריה גדול מזה שע"פ המחאתו וערבותו של זה פטרו להמומח' וע"ש מה שמחלק בדין זה.

סעיף כ[עריכה]


(ס) לא:    ל' הטור דמעמד שלשתן הלכת' בלא טעמ' הוא והבו דלא לוסיף עלה. סמ"ע.


(סא) כשליח:    וכדלקמן סי' רכ"ז ס"ל וע"ש אבל אחר יכול להקנות ליתומים במעמד אפוטרופוס כמ"ש הרמ"א בסי' ר"צ סי"א ואפי' למאי דנרא' מדברי המחבר לקמן דאם שלח המקבל שלוחו איכ' מאן דפליג וס"ל דלא מהני מ"מ בהא כ"ע מודו מטעם שכת' הרא"ש פ"ק דב"מ בשם ר"ח דלזכות ליתומים יד אפוטרופוס עדיף משליח וכ"מ נמי מדברי הט"ו בריש סימן ק"ה ולזה כת' הרב בסי' ר"צ התם דיכול להקנות במעמד ג' דאפוטרופס ליתומים וכאן גבי שליח סתם כדברי המחבר די"א דמהני משמע דלאו כ"ע ס"ל הכי אלא ודאי יד אפטרופוס לזכות ליתומים עדיף משליח. ש"ך.


(סב) דמהני:    דלענין הפקעת ממון דהנותן ע"י שלוחו אמרינן הבו דלא לוסיף עלה אבל לענין זכות המקבל אמרינן שלוחו כמותו וע' בתשובת מהרשד"ם סי' שנ"ט עכ"ל הש"ך וע"ש מ"ש עוד הטעם שכת' המחבר דין זה בשם י"א דהא ליכ' מאן דפליג בהא ע"ש (מעמד ג' עם אשת הלו' שרגילה לשאת ולתת בבית עי' בתשובת מהרי"ל סי' ק"א. בעיר שנוהגין להקנות לחביריהם אף ע"פ שלא היו מודיעין לחביריהם קנה. הרשד"ם חח"מ סי' ש"פ וע' בתשובת מהר"א ששון סי' קי"א כנה"ג).


(סג) שיזכה:    כת' הב"ח דדוקא בלשון זה לא זכה בו יהודה אבל אם בשעת המחא' אמר תנהו ללוי כבר זכה בו לוי מתורת מעמד ג' בסתם בשביל יהודה ולא מצי הדרי בהו כו' והש"ך השיג עליו דמה בכך שאמר בסתם כו' ע"ש.


(סד) לחזור:    ול"ד למ"ש הט"ו ביורה דעה סי' רנ"ח ס"ח במי שאמר חוב שיש לי ביד פ' יהא לצדק' אם אמר כן בפני בע"ח ובפני הגבאי זכה בו הגבאי מדין מעמד ג' דהתם יד הגבאי הוי כיד עניים כאילו הם עצמן עומדים שם ודלא כהבע"ת דמדמי להו להדדי והשיג על הרי"ף שפסק דזכו בו עניים מדין מעמד ג' ולע"ד דברי הרי"ף נכונים וכ"כ בס' גד"ת וע' ביש"ש פ"ד דב"ק סי' ב'. ש"ך.

סעיף כא[עריכה]


(סה) הכתב:    דכיון דע"י שלוחו לא מהני כ"ש מפי הכתב שאין כאן מעמד ג' אלא הנותן מדבר להנפקד לבד שיתן לפ' עכ"ל הריב"ש וע"ש ונרא' דה"ה ע"י כתב המקבל לא מהני ואדרבה גרע טפי מכתב הנותן. שם (מעמד ג' מהני לגבי שליח לוה אם הי' מעות הלו' בידו בשליחותו. מהרמ"ט ח"א סי' ט"ו כנה"ג).

סעיף כב[עריכה]


(סו) לעובד כוכבים:    כת' בתשובת מהרשד"ם סי' שנ"ט דכי היכי דאין מעמד שלשתן בעובד כוכבים לדעת ר"י ה"ה בישראל מומר לע"א ואין דבריו נראין לע"ד דדוק' בעובד כוכבים ס"ל כן מטעמ' דלא עדיף מעמד ג' מזכיה גמורה ואין זכיה לעובד כוכבים אבל ישראל מומר לע"א הא אית ליה זכיה כמ"ש בש"ס ופוסקים בכמה דוכתי ומהם באבן העזר סי' ק"מ ע"ש עכ"ל הש"ך (ובכנה"ג הבי' תשובת רש"ך ח"א סי' קנ"ג וז"ל ישראל מומר לעבודת כוכבים שהדין נותן כו' ושנוכל להלוותו ברבית הוי כעובד כוכבים לדין זה).


(סז) ונתרצה:    כלו' וא"י המקבל לחזור על ישראל החייב לו דאיהו אפסיד אנפשיה שנתרצה לסלק עצמו מבע"ח ישראל ולחזור בחובו על העובד כוכבים כן הוא בטור והיינו דוק' לסבר' הראשונ' דס"ט אבל לסבר' האחרונ' שם יכול המקבל לחזור עליו אם לא שפטרו בפירוש וכ"כ ב"י וב"ח ובתשובת מהרשד"ם סי' פ"ו ולפ"ז ק"ק מה שסתם המחבר כאן וצ"ל שסמך עצמו על שהבי' שם ב' הסברות וממיל' נשמע דגם כאן תלוי בפלוגת' זו עכ"ל הש"ך (אבל אין כן דעת הט"ז שכת' דאפי' לסבר' בתריית' דס"ט מודה כאן דנסתלק כיון דהעובד כוכבים כבר פטור בדיניהם מן הנותן וזה יש ללמוד ממ"ש אח"כ אם המקבל הוא עובד כוכבים וא"א להשמט ממנו דפטור הנפקד גם כאן כן הוא שזה המקבל גורם להפסיד להנותן עכ"ל).


(סח) אעשה:    וכ"כ הטור ואע"ג דלא בעינן רצון המומח' כמ"ש בס"ז שאני בעובד כוכבים דהי' יכול לו' מחמת אונס שתקתי כ"כ הסמ"ע (והט"ז כתב דהכ' שאני כי אין אנו יודעין שחייב לו רק במ"ש כן אעשה הוא מודה וזה פשוט וגם בישראל בעינן כן בענין זה אלא דקמ"ל דל"ת דבעובד כוכבים לא מהני דמחמת אונסא עשה כן עכ"ל) וכתב הש"ך דלענין דינ' צ"ע בשתק כיון דשתיקה כהודא' דמיא א"כ הרי הודה לו ומ"ש הט"ו כן אעשה י"ל דל"ד קאמר אלא לאפוקי אם אמר איני רוצה לפי שאין בידי כלום ואהי' מוכרח להודות לך מפני אונס דבכה"ג י"ל אונס הייתי ולא הי' לך לסלק עצמך מהעובד כוכבים בהמחא' זו וכה"ג נתבאר לקמן סי' קל"א ס"ו ע"ש עכ"ל.


(סט) אנוס:    בטור כת' אפי' אם עובד כוכבים הנותן הוא שלטון אפ"ה א"י לומר אנוס הייתי (אין חילוק בזה בין אונס ממון לאונס נפשות. הרשד"ם חח"מ סי' נ"ה. כנה"ג).


(ע) תנה:    והש"ך כת' דדברי הרב צ"ע דמה בכך שאמר כן להעובד כוכבים ס"ס הא ס"ל לי"א אלו דאין זכיה לעובד כוכבים וע"ש.


(עא) נתפס:    בסי' ס"ו סי"ז כתבתי שאין דברי הרמ"א נכונים בזה במ"ש שבכל מקום שאין הקנין כו' ומ"מ הדין בכאן אמת דהיכ' שכבר נתן העובד כוכבים מה שבידו אפי' לא הי' מעמד ג' זכה המקבל כיון שהרשהו ליתן ועשה שליחותו הרי הוא כאילו הוא בעצמו נתן לו. ש"ך.


(עב) ליתנו:    שאפי' א"ל בינו לבין עצמו מנה שיש לי בידך תנהו לעובד כוכבים פשיט' שיתנהו לו כ"ז שאין הישראל חוזר בו עכ"ל הטור והרא"ש וכ"כ התוספות. שם.


(עג) וחייב:    הוא דעת היש מי שחולק וטעמייהו דלא תקנו שיזכה ויקנה עובד כוכבים מדין מעמד ג' שהוא הלכת' בלא טעמ'. שם.


(עד) מהמפקיד:    דאיהו דאפסיד אנפשיה שאמר ליתנו לעובד כוכבים כיון דידע שצריך הנפקד ליתנו לו. כ"כ הטור והרא"ש. שם.


(עה) קנה:    דכיון שהפקיעו חכמים ממון ישראל במעמד ג' כ"ש ממונו של עובד כוכבים כ"כ הטור והרא"ש ומשמע דאפי' אין העובד כוכבים תובע את הנפקד או שמת העובד כוכבים יכול המקבל להוציא מיד הישראל ולקמן כתבתי דצ"ע ושנרא' מהתוספות ושאר פוסקים דלא ס"ל הכי עכ"ל הש"ך וע' בתשובת מהרי"ט ח"א סי' ל"ו.


(עו) לפרוע:    לשון הטור שהרי כבר נתחייב לו ואם העובד כוכבים אנס וגזל את הלו' אין ישראל המקבל מפסיד בכך והש"ך כת' דדין זה צ"ע דבמה נתחייב הלו' לישראל ע"ש באורך.


(עז) פקדון:    דין זה כתבו הט"ו בסי' רצ"ב ס"ח ודוק' בפקדון דינא הכי ולא באונס שאנסהו להבי' לו ממון חבירו וכמ"ש הט"ו בסי' שפ"ח ס"ד. סמ"ע.


(עח) נטל:    פירוש שהעו"א נטלו וכן הוא בהגהת מרדכי ואפשר דכונת הרמ"א לומר אם הישראל נתן את שלו והציל הפקדון דכיון שאם לא עשה כן הי' העו"א נוטל הפקדון הרי הוא כאלו נטלו העובד כוכבים עצמו וע"ל סי' קכ"ח סוף סעיף א' בהג"ה. ש"ך.


(עט) שהוציא:    כתב הש"ך דצ"ע על הרב שכ"כ בסתם ובהגמ"ר מסיק דהר"מ מפונטייז' חולק בזה כו' ע"ש מה שמיישב ומחלק בדין זה (והט"ז כתב דמצא במרדכי אחד מוגה שההיא דהר"מ צ"ל קודם האי פיסקא וקאי אדלעיל בענין כלילא דכובס ע"ש). ואם כבר נתן הפקדון לישראל מה דינו ע' בש"ך וצ"ע.

סעיף כג[עריכה]


(פ) שלשתן:    דידו כידה וע' באבן העזר סי' צ"א וע' בש"ך שהביא תשובת ר"מ אלשיך סי' קכ"ד והוא השיג עליו ע"ש (בעל שהמחה נ"מ של אשתו במעמד ג' ואשתו גלתה דעתה שאינה רוצה בהמחאתו אין כאן מעמד ג'. המבי"ט ח"א סי' קס"ד. כנה"ג).