שולחן ערוך חושן משפט קכו ט
<< · שולחן ערוך חושן משפט · קכו · ט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
אמר ראובן לשמעון במעמד שלשתן מנה שיש לי בידך תנהו ללוי ושמעון דוחה את לוי ולכן רוצה לוי לחזור ולתבוע מראובן אינו יכול וי"א שיכול לחזור בו כל זמן שלא פטר לוי את ראובן בפירוש (ואפי' אם פטרו בפירוש אם הטעהו בדרך שיתבאר בסמוך סעיף י' י"א שחוזר על הנותן) (מהרי"ו סי' ל"ג ונ"י פ' המקבל) ומ"מ אפי' לפי דעת זה אינו יכול לתבוע את ראובן תחלה כל זמן שיכול לגבות משמעון:
- הגה: ונ"ל להורות כסברא האחרונה וא"כ אין אנו צריכין לחלוקים שכתובים בסמוך סעיף י' וי"א כי הם אליבא דסברא קמייתא ואם נתרשל המקבל ולא תבע המעות עד שהעני הנפקד ובשביל זה לא יוכל לגבות מן הנפקד לכ"ע אינו יכול לחזור על הנותן דהוי ליה כאילו הראה לו מעות ליטלן בחובו ולא נטלן דפטור (נימוקי יוסף פ' המקבל וכ"כ בתשו' הרמב"ן שבבעל התרומות שער נ"א ח"ו בשם רב האי גאון) ואם הנפקד אומר שנתן אם נפטר הנותן עיין לעיל סי' צ"א סעיף ג':
מפרשים
אינו יכול. לשון הטור בשם הרי"ף שיאמר לו ראובן מיד שנתרצת להפרע משמעון נפטרתי ממך:
שלא פטר לוי. לשון הטור בשם הרא"ש אפי' אם שתק לוי יכול לומר לראובן לטובתך עשיתי שנתרצתי לקבל משמעון כדי להקל מעליך אבל לא פטרתיך אם לא יתן לי כי מעמד שלשתן הוא הלכתא בלא טעמא (דיהנה קנין זה) אלא שעשו כן לטובת המלו' "והמפקיד כו' (וכנ"ל) ולא עשו התקנ' שיהא נזק להמקבל כו' ע"ש:
אין אנו צריכים לחלוקים שכתובים בסמוך ס"י וי"א כו'. ר"ל דשם בסעיף י' כתב דאם נמצא הלוה עני ואין לו ממה לגבות ה"ז חוזר דמאי אריא דהוא עני (וכל שהוא עני ודאי אינו פורע אף שתבעו) אפי' בלא עני נמי כיון שאין נותנו לו אחר שתובעו יכול לחזור על הנותן ומיהו מ"ש בסי"א שטוען ראובן עשיר היה והעני כו' אתיא גם לשיטת הרא"ש שהיא סברא אחרונ' דאומר לו הלו' מזלך גרם שהעני או א"ל אם לא היית מקבל עליך הייתי מוציא מידו מיד קודם שהעני ולא פליג הרא"ש עם הרי"ף אלא בדחהו המומח' למקבל בלך ושוב ובפריש' הבאתי ראיה לזה מתשו' הרא"ש שכ' הטור בסי' זה ס"ד שמיירי שם דהעני המומחה ואפ"ה לא חייבו הרא"ש שם להממחה אלא מפני שלא היה לו ביד המומח' כלום בשעת המחא' ע"ש וכן מ"ש בס"ס י' דאם ידע המלו' שהי' הלוה עני דא"י לחזור על הנותן ג"כ סברא האחרונ' מוד' בו דא"ל סברת וקבלת גם מ"ש לפני זה בנמצא עני דחוזר יש בו נ"מ גם לסברא האחרונ' לענין אם פטרו המלו' בפי' דמוד' בו הסברא האחרונ' דא"י לחזור עליו וכנ"ל ובכה"ג חוזר עליו מפני שהטעהו:
דה"ל כאילו הראה לו מעות ליטלם בחובו ולא נטלם דפטור. ז"ל הנ"י והביאו גם הד"מ בלשון זה ז"ל דה"ל כאלו הראה לו מקום שיש לו מעות צרורות ומונחים שם וא"ל טול משם כו' ואין להביא ראיה מכאן דאם הלוה א"ל למלו' מעותך צרורים ומונחים בביתי בא וטול אותם בחובך ולא נטל ונאנסו פטור די"ל דמ"ש הנ"י כאן דה"ל כאלו הראה לו מקום כו' דפטור היינו כשאותו מקום הנחת המעות הוא סמוך וקרוב למלוה או שהמלו' אינו מקפיד לילך אחריהן לביתו דהלו' וכמו כאן דנתרצ' המקבל ליקח המעו' מיד המומחה שיביאם לו או שהוא ילך אליו ולא קפיד בזה אבל היכא דמקפיד המלו' על הליכתו אחריהן לבית הלוה ודאי אין זה השבת מלוה להיות פטור מזה מהאונסין ואפילו מסתמא נמי אינו פטור בזה הלוה עד שיגלה המלוה דעתו שאינו קפיד כמו כאן ומזה נראה דאיירי נמי הנ"י הנ"ל וכמ"ש לעיל בס"ס ק"ך:
ואם הנפקד אומר שנתן כו' עד וע"ל סי' צ"א ע"ש בסי' צ"א ס"ד ובדברי המחבר ס"ג דכתב דאם הב"ה הקדים מעות ונתן לחנוני ליתן לפועליו מזון כפי מה שח"ל והן נתרצו על זה במעמד שלשתן דנסתלקו הפועלים מב"ה ודינם עם החנוני ולא חילק שם כמו שחילק כאן בשם הרא"ש דהיינו דוקא אם פטרו הפועלים לב"ה בפירוש ובדרישה כתבתי דלק"מ דשאני התם דטוען החנוני שנתן להפועלים מ"ה כתב שם סתם דאינן יכולין לחזור על הב"ה משא"כ הכא דמוד' המומח' שלא נתן לו ומ"ה רוצה לחזור בזה ס"ל להרא"ש דוקא דיכול לחזור על הממחה כל שלא פטרו בפירוש וזה דלא כמ"ש הב"י ע"ש:
(לה) כל זמן שלא פטר כו' בפי' דהיינו שא"ל אני פוטרך ואסמוך על שמעון דבכה"ג כשלא היה בידו יכול לחזור בו כדלעיל סעיף ב' מה שאין כן הכא דאלו אמר אני פוטרך לגמרי לא צריכא למימר ודו"ק:
(לו) שלא פטר לוי כו'. ל' הטור בשם הרא"ש אפי' שתק לוי יכול לומר לראובן לטובתך עשיתי שנתרציתי לקבל משמעון כדי להקל מעליך אבל אם לא יתן לי כו':
(לז) ומ"מ אפי' לפי דעת זה כו'. א"י לתבוע כו'. המחבר לא דקדק בלשון דבהרא"ש וטור איתא לא יתבע את ראובן תחלה והיינו כמ"ש לקמן ס"ק נ"ח דשורת הדין נותן כך לפי שע"פ שורת הדין אינו אלא כעין ערב אבל פשיטא דאם אינו יכול לגבות כפשוטו משמעון שיכול לגבות מראובן וע"ש ותדע דהא משמע מדברי המחבר דלסברא האחרונה יכול לחזור מחמת ששמעון דוחה את לוי כלומר שאינו רוצה לשלם ואם איתא דבאמת לא הוי אלא ערב מה בכך ששמעון דוחה יגבה ממנו בע"כ אלא ודאי כדפי' וא"כ מ"ש המחבר כאן כל זמן שיוכל לגבות משמעון ה"ק כ"ז שיוכל לגבות כפשוטו משמעון ושמעון רוצה לשלם לו כפשוטו רק שדוחהו קצת ודו"ק:
(לח) ונ"ל להורות כסברא האחרונה. ולפי ע"ד המע"ה כיון דהרי"ף והראב"ד ובעה"ת פסקו דא"י לחזור וגם מדברי הרמב"ן בספר הזכות שהביא הבעה"ת שער כ"ח סוף ח"ה וכן מדבריו בחידושיו פרק מי שמת משמע שמסכים לדברי הרי"ף דפרק המקבל וכן דעת הרשב"א בתשובה מביאה ב"י מחו' ב' וגם בחדושיו ספ"ק דגיטין הסכים לדברי הרי"ף ע"ש וכ"כ נ"י פרק מי שמת וז"ל ומיהו כתב רי"ף ז"ל דבהא דאמרי' דקנה שוב אינו חוזר על המלוה וכיון שקנה הרי הוא כאלו פטרו בפי' וכתבו המפרשים ז"ל דכן נראה עיקר עכ"ל וכן נראה להדיא דעת הרמב"ם פ"ו מהל' מכירה וה' המ' שם (ועיין בכ"מ שם) והסמ"ג עשין פ"ב דף קנ"ח סוף ע"ג ודף קס"א ע"ב וכן דעת רבינו אלעזר בר נתן בתשובותיו בריש הס' (סי' ע"ג ע"ש) ואולי אי הוי ראה הר"ב כל הנך פוסקים שהבאתי לא הוה פסק כן שהרי לא הביא בב"י וד"מ רק דעת הרי"ף והראב"ד ובעה"ת ותו לא מידי (והריטב"א פרק האיש מקדש הכריע דהנמחה יכול לחזור בו כ"ז שלא פטרו בפי' לממחה שאלו היה הממחה נפטר מחובו על פיו של זה שקיבל עליו הא מדינא מחייב ליה זה שקיבל עליו כיון שהוציא שעבודו על פיו של זה והיכי אמרי' דדין מעמד שלשתן הלכתא בלא טעמא לגמרי אפי' במקבל עליו לתת לב"ח בחובו עכ"ל ולפע"ד אין זה הכרע דודאי אלו לא תקנו דין מעמד ג' נמצא לא היה קונה הנמחה כלל והי' גם המומח' יכול לחזור ופשיטא דהי' הנמחה ג"כ יכול לחזור לכך תקנו דין מעמד שלשתן שאין המומח' יכול לחזור בו וקנה הנמחה והלכך לבתר דתקנו דקנ' גם הנמח' א"י לחזור בו דסמכ' דעתיה שיגבה מהמומחה והוי כפוטרו בפי' להממחה כנ"ל):
(לט) וא"כ אין אנו צריכים לחלוקים שכתובים בסמוך כו'. כתב הסמ"ע וז"ל ר"ל דשם בסעי' י' כתב דאם נמצא הלוה עני ואין לו ממה לגבות ה"ז חוזר דמאי אריא שהוא עני וכל שהוא עני ודאי אינו פורע אף שתבעו אפי' בלא עני נמי כיון שאינו נותנו לו אחר שתובעו יכול לחזור על הנותן ומיהו מ"ש בסי"א שטוען ראובן עשיר היה והעני כו' אתי גם לשיטת הרא"ש שהוא סברא האחרונה דאומר לו הלוה מזלך גרם שהעני או א"ל אם לא היית מקבל עליך הייתי מוציא מידו קודם שהעני ולא פליג הרא"ש עם הרי"ף אלא בדחהו המומחה למקבל בלך ושוב ובפרישה הבאתי ראיה לזה מתשובת הרא"ש שכתב הטור בסי' ד' דמיירי שם דהעני המומחה ואפ"ה לא חייבו הרא"ש שם להממח' אלא מפני שלא היה לו ביד הממחה כלום בשעת המחאה ע"ש וכן מ"ש בסעיף י' דאם ידע המלוה שהיה הלוה עני דאינו יכול לחזור על הנותן ג"כ סברא האחרונה מודה דא"ל סברת וקבלת עכ"ל ואין דבריו נראין לפע"ד דכיון דיכול לחזור א"כ מה בכך שהעני והאיך נאמר מזלך גרם כיון שהיה בידו לחזור קודם לכן א"כ לאו ברשותו העני וכי בשביל זה יתחייב המקבל אם לא נתרשל הוא בתביעתו ומה גרם לו הפסד בזה. וגם מדברי הרב בהג"ה משמע להדיא דכל החלוקים שבסעיף י' וי"א אינם שייכים אליבא דסברא אחרונה והכי משמע נמי ממ"ש הנ"י והר"ב בסמוך דאם נתרשל המקבל כו' עד שהעני כו' אינו יכול לחזור על הנותן כו' וכ"כ בתשובת הרמב"ן שבבעה"ת שער נ"א ח"ו בשם רב האי גאון אלמא דאם לא נתרשל אע"פ שהעני אח"כ אינו יכול לחזור על הנותן וכן עיקר. ומ"ש בפרישה הבאתי ראיה לזה כו' אינה ראי' כלל מכמה טעמים וכדאיתא בב"ח ע"ש. גם מ"ש בסעיף י' דאם ידע המלו' שהיה הלוה עני דא"י לחזור על הנותן ג"כ סברא האחרונה מודה דא"ל סברת וקבלת. ג"כ צ"ע לדינא דיכול לומר לא קבלתי עלי אלא מפני שהייתי סובר שיטריח עצמו בכל מה דאפשר וישלם לי אבל לא שיהא סבור וקבל דאטו בשופטני עסקינן שידע שלא ישלם לו ויקבל עליו:
(מ) לחלוקי' שכתובים בסמוך סעיף י' וי"א. בהמחהו אצלו בסתם אבל מ"מ שייכים החלוקים כשפטרו בפי' וכמ"ש הר"ב לעיל בסמוך וכ"כ הסמ"ע וכ"כ בד"מ בהדיא וז"ל מיהו אם הי' ערמה בדבר כגון שהיה בתחלה עני או שלא היה חייב לו כלום לכ"ע יכול לחזור בו אף אם פטרו בפי' ע"ש:
(מא) דה"ל כמי שמראה לו מעות ליטלן בחובו וא"ל טול משם וקבל עליו ופשע ולא נטל עד שאירע בהם אונס דודאי פטור הרנב"ר עכ"ל נ"י (וע"ל סי' ק"ך) ומשמע דהכא נמי טעמא הוא משום שפשע ונתרשל ולא תבע עד שהעני וכן הוא בתשובת הרמב"ן שבבעה"ת שער נ"א חלק ו' וז"ל ולרבינו האי גאון מצינו בתשובה שפסק בהמחאה חוזר עליו ואמר שאם נתרשל הנמחה בתביעתו על אותו שהמחהו ופשע מלתבעו עד שאירע עניות לאותו שהמחהו אצלו בע"ה הממחה פטור עכ"ל אבל אם לא פשע ולא נתרשל בתביעתו חוזר עליו ועיין מ"ש בס"ק ל"ט:
(מב) ואם הנפקד כו'. בסמ"ע ס"ק כ"ה חילק לדעת הרא"ש בין טוען שנתן ובין אינו רוצה ליתן וכבר כתבתי לעיל בסי' צ"א ס"ק י"ח דאין חילוק בזה אלא כשיכול לחזור בו והלה טוען שפרע לו אינו כלום ויכול לחזור על הממחה שהוא בעל דברים שלו ע"ש ועמ"ש לקמן ס"ק נ"ח:
(כח) אינו: דמיד שהמחהו אצל שמעון נפטר ממנו. שם.
(כט) בפירוש: היינו דא"ל אני פוטרך ואסמוך על שמעון דבכה"ג כשלא הי' בידו יכול לחזור בו כדלעיל ס"ב משא"כ הכא אבל אם א"ל אני פוטרך לגמרי ל"צ למימר וז"ל הטור בשם הרא"ש אפי' שתק לוי יכול לומר לראובן לטובתך עשיתי שנתרציתי לקבל משמעון כדי להקל מעליך אבל אם לא יתן לי כו'. שם.
(ל) תחלה: המחבר לא דקדק בל' דבהרא"ש והטור איתא לא יתבע את ראובן תחל' והיינו דשורת הדין נותן כך דאינו אלא כעין ערב אבל פשיטא דאם א"י לגבות כפשוטו משמעון שיכול לגבות מראובן וע"ש ותדע דהא משמע מהמחבר דלסברא האחרונ' יכול לחזור מחמת ששמעון דוחה את לוי כלו' שאינו רוצה לשלם ואם איתא דבאמת לא הוי אלא ערב מה בכך שדוחה שמעון יגבה ממנו בע"כ אלא ודאי כדפי' וא"כ מ"ש המחבר כאן כל זמן שיכול לגבות משמעון ה"ק שיוכל לגבות כפשוטו משמעון רק שדוחהו קצת עד כאן לשון הש"ך *).
(לא) האחרונה: והש"ך כתב דנ"ל דהמע"ה כיון דרוב פוסקים ראשונים פסקו דא"י לחזור כו' ע"ש באורך.
(לב) בסמוך: ר"ל מ"ש בס"י דאם נמצא הלו' עני ואין לו מנה לגבות ה"ז חוזר כו' דמאי איריא שהוא עני אפי' בלא עני נמי כו' ומיהו מ"ש בסי"א שטוען ראובן עשיר הי' והעני כו' אתי גם לסברא האחרונ' דא"ל הלו' מזלך גרם שהעני או אם לא היית מקבל עליך הייתי מוציא ממנו מיד קודם שהעני ול"פ הרי"ף והרא"ש אלא בדחהו המומח' להמקבל בלך ושוב גם מ"ש בס"ס י' דאם ידע לוי שהוא עני כו' ג"כ סברא האחרונ' מודה בו דא"ל סברת וקבלת עכ"ל הסמ"ע והשיג עליו הש"ך וכת' דאין דבריו נראין דהיאך נאמר מזלך גרם כיון שהי' בידו לחזור קודם לכן א"כ לאו ברשותו העני וכי בשביל זה יתחייב המקבל אם לא נתרשל הוא בתביעתו ומה גרם לו הפסד בזה וגם מדברי הרמ"א משמע דכל החילוקים שבס"י וי"א אינם שייכים לסברא זו גם מ"ש דסברא האחרונ' מודה באם ידע לוי שהוא עני כו' צ"ע לדינא די"ל לא קבלתי עלי אלא שהייתי סובר שיטריח עצמו בכל מה דאפשר וישלם לי דאטו בשופטני עסקינן שידע שלא ישלם לו ויקבל עליו עכ"ל.
(לג) קמייתא: מ"מ שייכים החילוקים באם פטרו בפירוש וכ"כ הסמ"ע וכ"כ הד"מ בהדיא וז"ל מיהו אם הי' ערמה בדבר כגון שהי' בתחל' עני או שלא הי' ח"ל כלום לכ"ע יכול לחזור בו אף אם פטרו בפירוש ע"כ. ש"ך.
(לד) הראה: ז"ל הנ"י דה"ל כאילו הראה לו מקום שיש לו מעות צרורות כו' ואין להביא ראי' מכאן דאם הלו' א"ל למלו' מעותיך צרורים ומונחים תוך ביתי בא וטול אותם בחובך ולא נטלן ונאנסו דפטור די"ל דכאן דאמרינן דה"ל כאילו הראה לו מקום כו' היינו שהמקום הוא סמוך וקרוב למלו' או שהמלו' אינו מקפיד לילך אחריהן אבל היכא דמקפיד המלו' בהליכתו אחריהן לבית הלו' ודאי אין זה השבת הלוא' להיות פטור בזה מאונסין ואפי' מסתמא אינו פטור עד שיגל' המלו' דעתו שאינו קפיד ועמ"ש בסוף סימן ק"כ. סמ"ע.
(לה) נפטר: ע' בסמ"ע ובש"ך ועמ"ש לעיל ס"ק ל' בהג"ה ודו"ק.