שולחן ערוך חושן משפט פח יג
<< · שולחן ערוך חושן משפט · פח · יג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
הטוען לחבירו מנה הלויתיך והלה אומר אין לך בידי אלא נ' זוז שנתת אותם דמים בחפץ פלו' והרי הוא קיים או שהלויתני עליו ע"מ שלא להשתלם אלא מגופו וה"ה איפכא היכא דטעין ליה דאית ליה גביה חפץ פלו' דשוייה אפותיקי ניהליה במנה והלה מודה בנ' זוז דאוזפיה בהלואה גרידתא יש מי שאומר דמה שטענו לא הודה לו דפטור בין מתשלומין בין משבועה דאורייתא אלא משתבע היסת ונפטר:
מפרשים
(כה) שנתת אותן דמים בחפץ פלוני כו'. דוקא כה"ג דכשנאבד החפץ הוא פטור דבאחריות התובע הוא אבל אם הכלי הוא באחריות הנתבע כגון שחייב לו כלי מכל מקום א"כ הו"ל כתבעו מנה ובכל מה שיודה לו חייב כדלעיל סעיף ט' ולכך כ' כאן ג"כ שלא להשתלם אלא מגופו דאל"כ דמי לדלעיל סעיף ט' דמשמע התם להדיא בש"ס ופוסקים דחייב לגמרי וא"י לחזור בו ודוק:
(כו) או שהלויתני עליו כו' משתבע היסת שאינו חייב לו כדברי התובע ונפטר והיינו כשחזר מהודאתו אבל אי עומד בהודאתו או איכ' עדים כפי מה שהודה חייב שבועה דאוריית' על השאר וכדמוכח מדברי הרמב"ם פ"ט מהלכות נזקי ממון והראב"ד והרב המגיד שם וכן מדברי המחבר לקמן סי' ת' סעיף ג' וכמ"ש שם ע"ש ודו"ק. מיהו ברישא שנתת אותן דמים בחפץ פלוני אפי' עומד בהודאתו פטור מש"ד דהו"ל הילך וכמ"ש לעיל סי' פ"ז ס"א ולקמן סעיף כ"ד אבל בהלוית עליו ע"מ שלא להשתלם אלא מגופו לא הוי הילך כיון דאינו שלו עד לאחר שומת ב"ד דומי' דשור תם וכמ"ש לקמן סי' ת' ס"ג:
(כז) חפץ פלוני דשווייה אפותיקי ניהלי' כו'. באמת כן הוא בנ"י שם אבל קשה לי כיון דאפילו באפותיקי מפורש יכול הלוה לסלקו במעות וכדלקמן סי' ק"ג ס"ו וריש סי' קי"ז. (ובנ"י הי' אפשר לומר דנרא' שם שהם דברי הרמ"ה ואולי ס"ל להרמ"ה דבאפותקי מפורש א"י לסלקו במעות וכדמשמע מפירש"י פרק א"נ גבי אסמכת' ע"ש) א"כ ה"ל כתובעו תן לי חפץ זה או דמי חפץ זה וא"כ כשמודה לו בחמשים זוז דאוזפי' ה"ל הודאה ממין הטענה כיון דס"ס מודה לו במעות ולא מסתבר כלל לומר דכיון שהי' יכול ליתן לו החפץ בע"כ או כיון שאם הי' נאבד החפץ הי' פטור לא הו"ל הודאה ממין הטענה אלא נראה כיון דסוף סוף יכול לסלקו במעות א"כ תובע ממנו חפץ או מעות ק' זוז והלה מודה בחמשים זוז דהוי מודה מקצת גמור ומה שלמד הנ"י שם משור תם לא דמי לכאן דבשור תם אינו יכול המזיק לסלקו במעות דשותפין נינהו וכר' עקיב' וכמ"ש לקמן ריש סימן ת"א ונראה דמ"ש כאן דשוייה אפותיקי ניהלי' הוא לאו דוק' אלא ר"ל דומי' דריש' שהלוה לו עליו על מנת שלא להשתלם אלא מגופו דומי' דשור תם דהיינו שהתנה עמו כשיגיע זמן הפרעון יתן לו החפץ דוקא בשומא ולא יהיה יכולת לסלקו במעות. כן נ"ל ודוק:
(טו) קיים: דוקא בכה"ג דכשנאבד החפץ פטור דבאחריות התובע הוא אבל אם הכלי הוא באחריות הנתבע כגון שחייב לו כלי מכל מקום א"כ ה"ל כתבעו מנה ובכל מה שיודה לו חייב כדלעיל ס"ט. ש"ך.
(טז) מגופו: משתבע היסת שאינו חייב כדברי התובע ונפטר והיינו כשחוזר מהודאתו אבל אי עומד בהודאתו או איכא עדים כפי מה שהודה חייב ש"ד על השאר וכדמוכח מדברי הרמב"ם והראב"ד והה"מ פ"ט מהל' נ"מ מיהו ברישא שנתת כו' בחפץ פ' אפי' עומד בהודאתו פטור מש"ד דה"ל הילך וכמ"ש בסי' פ"ז ס"א ולקמן סכ"ד אבל בהלויתני עליו ע"מ שלא להשתלם אלא מגופו לא הוי הילך כיון דאינו שלו עד לאחר שומת ב"ד דומיא דשור תם וכמ"ש בסי' ת' ס"ג ע"ש. שם.
(יז) אפותיקי: ז"ל הש"ך באמת כן הוא בנ"י אבל ק"ל כיון דאפי' באפותיקי מפורש יכול הלו' לסלקו במעות כמ"ש סי' ק"ג ס"ו וריש סימן קי"ז (ובנ"י הי' אפשר לומר דנרא' שם שהם דברי הרמ"ה ואולי ס"ל דבאפותיקי מפורש א"י לסלקו במעות וכדמשמע מפרש"י פרק א"נ גבי אסמכת' ע"ש) א"כ ה"ל כתובעו תן לי חפץ זה או דמי חפץ זה וכשמוד' לו בנ' זוז דאוזפיה ה"ל הודא' ממין הטענ' כיון דס"ס מודה לו במעות כו' א"כ הוי מודה מקצת גמור ומה שלמד הנ"י כן משור תם לא דמי דהתם א"י המזיק לסלקו במעות דשותפים נינהו וכר"ע וכמ"ש בריש סימן ת"א ונרא' דמ"ש כאן אפותיקי לאו דוקא הוא אלא ר"ל דומי' דרישא שהלו' לו עליו ע"מ שלא להשתלם אלא מגופו דומיא דשור תם והיינו שהתנ' עמו כשיגיע ז"פ יתן לו החפץ דוקא בשומ' ולא יהי' יכולת בידו לסלקו במעות כן נ"ל ודוק עכ"ל.
(טו) שנתת אותם דמים ואע"ג דלעיל בסעיף ח' כת' בטוען שוה והוד' בדוק' הוי ממין הטענ' היינו התם שהוא תובע חוב שוה וכגון פירו' וזה הוד' בדבר מסויים קטניות וגם הקטניות חוב הוא ובאחריותו לשלם אבל כאן הדוק' שהוד' אינו חוב אלא הוא דבר מיוחד לתובע לא הוי ממין הטענ' וכ"כ בש"ך ס"ק כ"ה וקשה דהא בסעיף י"ט שכ' תובע מנה הלוא' ומודה בחמשים פקדון דהוי ממין הטענ' אע"ג דזה שוה וזה דוק' וליכ' למימר משום דפקדון נמי באחריותו הוא דנרא' דשוה ודוקא לא הוי ממין הטענ' אלא היכ' דשניהם חוב ממש וכגונ' דכ' הר"ן בתובעו פירות ומודה קטניות דזה וזה חוב ועל אחריותו לשלם חובו אבל פקדון אינו חוב אלא אחריות גניב' ואביד' רמי עלי' וכל היכ' דאי' ברשותא דמארי' איתי'. מיהו באשר"י פרק השואל ז"ל וכדברי הרמב"ם דבין חטין ושעורין לא טעו אינשי וכו' אבל בין מלו' לפקדון טעי אינשי דפעמים יש לו מעות ביד חבירו ימים רבים ושכח אם בתורת הלוא' או בתורת פקדון עכ"ל ע"ש ומשמע דהטעם הוא דהוי מלוה ופקדון ממין הטענ' משום דטעי אינשי וצ"ל דכאן באומר נתת דמים בחפץ פ' לא טעי אינשי בהכי וכן באומר ע"מ לשלם מגופו לא טעי בהכי וצ"ע: