שולחן ערוך חושן משפט פא ל
<< · שולחן ערוך חושן משפט · פא · ל · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
המתעסק בשל חבירו ונותן לו ריוח בכל שנה ולבסוף טען שלא היה שם ריוח ורוצה לחשוב מה שנתן לו בשביל קרן אי יהיב ליה רווחא באפי סהדי א"נ מודה ליה דכי יהיב ליה לשם רווחא א"ל לאו כל כמיניה למיחשב ליה השתא לשם קרנא וגבי ליה כולי אע"ג דלא אמר אתם עידי (מיהו אם יוכל לברר שטעה טענתו טענה) (ב"י בשם התרומות) אבל אי יהיב ליה בסתמא משתבע דלא הוה ביה רווחא ויחשוב מה שנתן לו בקרן ויש מי שאומר שאפילו נתן הריוח בפני עדים אם לא אמר אתם עידי אפילו נתנם לשם ריוח ישבע עכשיו שלא היה ריוח וכל מה שנתן יעלה לו לשם קרן:
מפרשים
א"נ מודה לי' דכי יהב כו'. אין להקשות להוי נאמן במיגו דאי בעי אמר לא אמרתי לך אלא לשם קרן דה"ל מיגו דהעזה ועפ"ר מ"ש עוד מזה:
(עו) אי נמי מודה לי' דכי יהיב כו' כתב הסמ"ע אין להקשות דיהא נאמן במגו דאי בעי אמר לא אמרתי לך אלא לשם קרן דה"ל מגו דהעזה עכ"ל (ונמשך לשטתו דלקמן סי' פ"ב ס"ק מ"ג ע"ש בשם הנימוקי יוסף וכבר השגתי שם על הנ"י והד"מ והסמ"ע בזה באריכות ע"ש) והא ליתא וכמ"ש לעיל סכ"ג ס"ק נ"ט וסי' ע"ה ס"ז ס"ק נ"ג וסי' צ"ג ס"ב ס"ק ד' ודוכתי טובי דאע"ג דהוי העזה אמרי' מגו בכה"ג אלא הטעם דה"ל כמגו במקום עדים וכ"כ בספר גי' תרומ' דף קפ"ג ריש ע"ב וז"ל ואע"ג דהכא הוי מגו הוי כמגו במקום עדים דאנן סהדי דודאי כן הוא כיון דעשה מעשה הנתינ' דאין אחר מעשה כלום עכ"ל וכה"ג כתבתי לעיל סעיף ב' ס"ק ח' ע"ש:
(עז) מודה לי' כו'. משמע אבל אי כופר ואומר לא נתתי לך לשם ריוח אע"ג שזה מכחישו נשבע ונפטר וא"כ מוכח דמיירי שאין לו שטר על המתעסק על הקרן דאם הי' לו שטר לא הי' יכול לומר לא נתתי לך לשם ריוח וכדלקמן סעיף ל"א. וע"כ צ"ל דע"כ לא פליג הראב"ד (והוא היש מי שאומר שהביא המחבר אח"כ) על הבעל העיטור אלא בכה"ג שח"ל הקרן בע"פ אבל אם יש לו על הקרן שטר וכה"ג בענין שהי' מוכרח לשלם לו הקרן בלי שום טענה מודה לי' דלא שייך השטא' ולומר עדיין יש לי תחת ידי דהא יכול זה להוציא ממנו בע"כ הקרן בכח השטר וגם הא אי מיית בעל השטר או מוכר השטר מוכרח לשלם בעל כרחו למוציא השטר ואין לו שום טענה במה שנתן כבר אלא ודאי נתינה גמורה היתה וכן נראה לי עיקר לדינא ודו"ק. ואם כן מוכח בכאן דאף ע"ג דיכול לומר פרעתי הקרן אינו נאמן לומר טעיתי וסבור הייתי שיש שם ריוח ועכשיו חשבתי שאינו כך לסברא הראשונה דדוחק לומר דמיירי בשטוען דוקא משטה אבל טעיתי נאמן וכמש"ל סכ"ב ס"ק נ"ו דטעיתי עדיף ממשטה דהא מדכ' לאו כל כמיני' למיחשב לי' השת' לשם קרנא כו' משמע דאין לו שום טענ' וכ"מ להדי' ממ"ש הבעה"ת מיהו אם יוכל לברר שטע' כו' דאלמא אם אינו מברר אף שאומר שטע' אינו נאמן וכן מוכח להדי' מדברי תשו' מהרי"ן לב שהבאתי בס"ק שאח"ז דהכא אינו נאמן לומר טעיתי אע"פ שיש לו מגו דפרעתי הקרן ועמ"ש שם:
(עח) משתבע דאע"ג שאין טוענו ברי שהי' ריוח משתבע כדין מתעסק לקמן סי' צ"ג ס"ד ועמ"ש שם:
(עט) ויש מי שאומר כו' ישבע עכשיו כו'. מפני שזה דומה למי שהודה בעדים חייב אני לך מנה והילך מהם נ' שאם לא אמר אתם עידי לאו כלום הוא ויכול לומר משט' אני בך עכ"ל הראב"ד בבעה"ת שם. ור"ל כי היכ' דהתם יכול לטעון משטה לענין שפטור ליתן הנ' האחרים כיון שעדיין לא נתנם ה"נ מהני לענין שיוכל להחזיק מה שתחת ידו. ומכאן מוכח נמי דס"ל לבעל העיטור והראב"ד ובעה"ת דשייכא טענת משטה אף במודה מעצמו וכמו שהבאתי דבריהם לעיל ס"ה ס"ק קי"ב דס"ל הכי ע"ש. ודוחק לומר דכאן מיירי דתבעו והודה לו ועוד דהא טעמא דשייכ' השטאה להרא"ש והט"ו וסייעתם בתבעו והודה לו דוקא משום דכשם שהשטית בי כך השטיתי בך וזה לא שייך כאן שהרי זה לא התעסק במעות ואף אם תבעו ואמר לו אולי יש בידך ריווח לא ה"ל להשטות בו כי יכול להיות שיש ריוח וא"כ קשה לי על הטור והמחבר מאחר שהם פסקו לעיל ס"ה דלא שייכא טענת השטא' רק בתובעו והוד' לו א"כ היאך כתבו כאן פלוגתת הבעל העיטור והראב"ד דלא שייכא כלל ואפשר ס"ל דוקא במנ' לך בידי לא שייכא משט' בהוד' מעצמו אבל באומר יש לך בידי ריוח שייכא אף במודה מעצמו שהשט' בו כדי שיניח עוד המעות אצלו לאיזה זמן וכל זה דוחק אבל האמת יורה דרכו דהבעל העיטור והראב"ד ובעה"ת לטעמייהו אזלי וכמ"ש:
כתב בתשו' מהרי"ן לב ספר א' כלל ט"ז סי' צ"א ראובן נתן מעות לשמעון להסתחר עם מעותיו של שמעון בשותפות ואח"כ כשהפרידו השותפות נתן שמעון לראובן חשבון ואמר שעלה לסך פלוני ונתן לו כל הקרן וקצת מהריוח והשאר נדר ליתנו לו ולהיות הדבר ברור בעיניהם נתן שמעון כתיבת ידו ביד ראובן כל החשבון כל מה שנתן לו כבר וכל מה שנשאר עליו לפרוע מהריוח ואח"כ טען שמעון כי מחובות שהיו חייבים להם מזמן השותפות הפסיד מהן הרבה ובשעת החשבון חשב שיפרעו לו ועכשיו שלא פרעו נמצא שהריוח לא היה כ"כ ולפי זה אינו חייב לו כלום כו' תשובה לכאורה נראה דהאי מלתא תליא בפלוגת' דרבוותא הראב"ד ובעל העיטור שהביא הטור כו' אבל כד מעיינינן שפיר מעיינינן דנ"ד כ"ע מודו דלא יוכל שמעון לטעון שום טענה לבטל דבריו הראשונים שהרי אפי' הראב"ד מודה היכא דאמר אתם עדי דא"י לבטל דבריו בשום טענ' בעולם שגם באותו הנדון הי' יכול לטעון באותו ממון טענות כיוצא באלו הטענות שטוען שמעון בנדון דידן ובנדון דידן כיון דנתן לו כתב ידו הוי כמו אתם עדי וכמו שכתב הרא"ש בתשובה דכי היכא דמועיל אתם עידי לבטל טענת שלא להשביע את עצמו כך מועיל כתב ידו וה"ה בנ"ד כיון דס"ל להראב"ד דבאתם עדי א"י לטעון ולחזור בו ה"ה נמי בכתב ידו ואם נפשך לומר דליהוי נאמן במגו דפרעתי לפי דעת רוב פוסקים דבכתב ידו נאמן לומר פרעתי הא נמי ליתא דהוי מגו במקום עדים וכמ"ש הרא"ש בספ"ק דגטין בההוא עובדא דגינאי כו' עד משום דאין דרך בנ"א להודות עד שיכוין חשבונו יפה כו' ע"כ וה"ה בנ"ד אין דרך בני אדם לכתוב כת"י שחייב לו אלא א"כ מדקדק יפה א"כ זכינו לדין שאין בדברי שמעון ממש וצריך לפרוע מן הריוח שנתחייב בכתב ידו וזה אין צריך לפנים עכ"ל ולא מיחוור לי האי פיסק' אלא אדרב' איפכא מסתבר' דאף להבעל העיטור פטור כאן דע"כ ל"ק הבעל העיטור אלא כשנתן מעות דאמרינן מסתמ' לא עביד כולי האי שיתן מעות לשם ריוח אלא א"כ הוא אמת בודאי משא"כ בנתן כת"י ותדע דהא מהרי"ן לב גופיה מדמי כת"י להודה בפני עדים ואמר אתם עדי והרי באתם עדי ס"ל לבעה"ת שער כ"ח ח"ה בפשיטות דנאמן לומר טעיתי במגו דפרעתי וכמש"ל סכ"ג ס"ק ס' בשמו וכאן הביא הבעה"ת דברי הבעל העיטור דאינו נאמן וגם משמע מדבריו שדעתו כדעת בעל העיטור וכדאית' בב"י ועוד דלעיל ס"ק ס' כתבתי שגם דעת בע"ה גופיה נראה דבאתם עדי נאמן לומר טעיתי במגו דפרעתי אלא ודאי כמ"ש דכיון דנתן מעות שאני דלא עביד כולי האי מעשה הנתינה אלא א"כ הוא ברור ואין אחר מעשה נתינת מעות כלום וכמש"ל סוף ס"ק ע"ו משא"כ כשנתן רק כת"י על הריוח וא"כ כיון דהעליתי לעיל סכ"ג ס"ק ס' דנאמן לומר טעיתי בחשבוני היכא דהודה באתם עדי אם יש לו מגו דפרעתי (דטעיתי עדיף ממשטה וכמ"ש לעיל סכ"ב ס"ק נ"ו) ה"ה בכתב ידו ובפירוש פסק מהר"י קולון והרב בהג"ה לקמן סימן קכ"ו סעיף י"ג דנאמן לומר על כת"י טעיתי במגו דפרעתי ועמ"ש שם בס"ק כ"א וכל שכן דהכא עדיף מטעיתי דבשלמא בטעיתי י"ל ה"ל לדקדק היטב משא"כ הכא שטוען שמעון דקדקתי היטב והייתי סבור שיפרעו כל החייבים וע"פ אותו חשבון נתתי הכת"י וכיון שלא פרעו החייבים אין כאן ריוח וגם מהרי"ן לב גופיה כתב שם בסוף התשובה שלדברי בעה"ת זכה שמעון בדינו אלא שכתב מ"מ לא יוכל לומר קים לי כבעה"ת שהרי כבר כתב מהרי"ק שאין לומר קים לי כפלוני הגאון היכא שכל חכמי ישראל חלוקי' עליו עכ"ל ודבריו אלו ודאי ליתנהו שכבר הבאתי לעיל ס"ק ס' אדרבה הרבה פוסקים שמסכימי' עם הבעל התרומות בזה והעליתי שם כדבריו א"כ בנדון זה שמעון פטור וא"צ לפנים כלל ודלא כפסק מהר"ן לב כן נראה לי ברור (עיין בתשו' מהר"מ מלובלין סי' קל"ה):
(נה) מוד': א"ל דיהא נאמן במגו דאי בעי אמר לא אמרתי לך אלא לשם קרן דה"ל מגו דהעז' כ"כ הסמ"ע ונמשך לשטתו מ"ש בסי' פ"ב סי"ב וכבר השגתי שם ע"ז באריכות ע"ש ואע"ג דהוי העז' אמרי' מגו בכה"ג אלא הטעם דה"ל כמגו במקום עדים דאנן סהדי דודאי כן הוא כיון דעש' מעש' הנתינ' אין אחר מעש' כלום וכ"כ בס' גד"ת. שם.
(נו) שאומר: ואפי' לדע' זו מיירי דוקא אם ח"ל הקרן בע"פ אבל אם יש לו שטר על הקרן כ"ע מודו דלא שייך השטא' לומר עדיין יש לי תחת ידי דהא יכול זה להוציא ממנו בע"כ הקרן בכח השטר ואין לו שום טענ' במה שנתן כבר וכן נ"ל עיקר לדינ' ומוכח בכאן דאף ע"ג די"ל פרעתי הקרן אינו נאמן לומר טעיתי וסבור הייתי שיש ריוח ועתה חשבתי שאינו כך לסבר' הראשונ' דדוחק לומר דמיירי דוקא בשטוען משט' אבל טעיתי דעדיף ממשט' נאמן דהא מדכת' לאו כל כמיני' למיחשב לי' כו' משמע דאין לו שום טענ' וכ"מ להדיא בבעה"ת ובתשובת מהריב"ל דהכא אינו נאמן לומר טעיתי אע"פ שיש לו מגו דפרעתי הקרן. שם.
(נז) ישבע: מפני שזה דומ' למי שהוד' בעדים חייב אני לך מנה והילך מהם נ' שאם לא אמר אתם עדי לאו כלום הוא ויכול לומר משט' אני בך כ"כ הראב"ד ומוכח מזה דס"ל דשייכא טענת משט' אף במוד' מעצמו וא"כ ק"ל על הט"ו שפסקו לעיל ס"ה דלא שייכא טענת השטא' רק בתבעו והוד' והיאך כתבו כאן פלוגתא זו דלא שייכא כלל ואפשר דס"ל דוקא במנ' לך בידי לא שייכא משטה בהודה מעצמו אבל באומר יש לך בידי ריוח שייכא אף במוד' מעצמו שהשט' בו כדי שיניח עוד המעות אצלו לזמן מה וכל זה דוחק והאמת הוא דלשיטתי' אזיל וכמ"ש. שם.
(נח) קרן: ע' בש"ך שהביא תשובת מהר"י ן' לב בנדון כזה בשותפים שסילק לחבירו כל הקרן וקצת ריוח ועל השאר נתן לו כת"י כל החשבון מה שנתן לו ומה שנ"ח עוד ואח"כ טען שהפסיד ע"י חובות שחשב בשעת החשבון שיפרעו לו ועתה לא פרעו נמצא שחסר מהריוח ופסק שם דבהא כ"ע מודו כיון דנתן לו כת"י ה"ל כמו אתם עדי והוא השיג עליו ע"ש.
(כט) בפני עדים בבעה"ת כת' בשם הראב"ד משום די"ל משט' אני בך. ע' ש"ך שהוכיח מזה דס"ל להראב"ד דיכול לטעון משט' במוד' מעצמו ולפמש"ל בטעמו דא"י לומר משט' במוד' מעצמו דבעי' שיהי' אמתלא' להשטא' ואם אמר דרך שחוק והיתול אפי' באיסור לא מהימן ע"ש בדברינו סק"ח ובתובעו זה אמתלא' משום שזה המשט' בו אומר כשם שהשטית בי כך השטיתי בך והכא אמתלא' ניכר שהוצרך להשטות שיניח מעותיו בידו ובש"ך הרגיש בזה אלא שחשב' לדוחק ולפמ"ש הוא מחוור: