הגהות רבי עקיבא איגר/חושן משפט/סימן פא

סימן פא

[שו"ע] שלא להשביע את עצמי הודיתי נאמן. נ"ב עיין שו"ת בני אהרן סי' ס':

[הגה] שהרי היתה שם קצת תביעה. נ"ב משמע דבלא תביעה כלל ומודה שיש בידו של יתומים אמרינן שלא להשביעו ולא אמרינן כיון דהיתומי' יחשדו דבאמת יש לו מאביה' לא הו"ל להודות כזה. וכן מוכח דעת הב"י בסי' ע"ה ממה שהקשה שם על תשובת הרא"ש בנידון שתבע את ר' עוזי' וזה דלא כמ"ש בתשובת פני משה ח"א סי' ח' דל"א כה"ג שלא להשביעו עיין מ"ש בגליון בסי' זה בסמ"ע ס"ק נ"ד:

[ש"ך אות מה] כ"כ הרב לישב. נ"ב עיין שו"ת מהרי"ט ח"ב סי' קכ"ד:

[ש"ך בא"ד בסופו] והלא אין אדם יודע ושומע בדבר. נ"ב עיין שו"ת מהריב"ל ח"א כ' י"א סי' נ"ו:

[ש"ך אות מט] מודים כאן לענין הודאה ודו"ק. נ"ב ולכאורה ה"ה באמר חייב אני לך ק' בכת"י ועיין סמ"ע לעיל סי' מ"ט /ס"ט/ ס"ק כ' ובקצה"ח שם:

[סמ"ע אות נד] שהוא יודע האמת שאינו חייב לו. נ"ב לפי"ז יהי' הדין באומר מנה לאביהם של אלו בידי דל"א בכה"ג שלא להשביע אמנם ממה שהקשה הב"י לעיל רסי' ע"ה מחו' ה' ע' שו"ת הרא"ש שם מבואר דס"ל גם בכה"ג אמרינן שלא להשביע ועיין שו"ת בני אהרן סי' ס' דרצה באמת לתרץ כן על קושיות הב"י ודחה זה עיי"ש. ועמ"ש לעיל בסי' זה סוף ס' י"ד בהגה בגליון:

[ש"ך אות פא] דהתם מיירי בפקדון וכאן בהלואה. נ"ב וכ"כ בתומים דבהלואה אסור משום רבית ובת' שבות יעקב ח"א סי' ס"ד שפך סוללה על הסמ"ע הא פשיט דמלוה אסור משום רבית ובדברי הרמ"א סי' רנ"ב /רצ"ב/ שמקורו מהמרדכי איתא שם ומשום ריבית ליכא כיון דלא ניתן בידו בהלואה א"כ מפורש דבהלואה אסור ולענ"ד הי' נראה דדברי הסמ"ע נכונים דבאמת דההי' דסי' רנ"ב /רצ"ב/ דהלואה אסור משום רבית דלא הי' דרך היתר אבל הכא דע"כ מיירי בענין דשרי ליקח רבית דהא הטעם רק דזוכה ראובן כיון דלא אמר לי' התנאי בשעת הלואה רק אח"כ הוי דברים בעלמא בלא קנין הרי דמיירי בענין דליכא איסור אלא קנין דברים הוי ובזה שפיר הקשה הסמ"ע דהא החיוב מדינא מ' עיבוד מעותיו כמו בסי' רצ"ב והכא בדרך היתר הוי כמו פקדון בסי' רצ"ב ודו"ק: