שולחן ערוך חושן משפט פא יט
<< · שולחן ערוך חושן משפט · פא · יט · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
המוסר לחבירו שטר שכתוב בו שהוא חייב לו מנה אע"פ שלא אמר אתם עידי הויא הודאה:
מפרשים
אע"פ שלא אמר אתם עידי כו'. ולפי מ"ש בסי"ז דהיכא שנתן הכת"י ליד זה שמודה לו א"צ להודות כלל בע"פ צ"ל דמ"ש כאן אפי' לא אמר אתם עידי ל"ד הוא אלא אפי' לא הודה לו כלל בע"פ בפני עדים אלא משום דאיירי בשטר שאין חתומים עליו עדים שצריך עכ"פ למסרו לידו בפני עדים מ"ה כ' אע"פ שלא א"ל בשעת מסירה אתם עידי וק"ל:
(מט) המוסר לחבירו שטר כו'. המחבר קצר בזה ודע שמי שמסר שטר לחבירו בפני עדים שכתוב בו פלוני חייב לפלוני מנה או אני חייב לך מנה ואינו כתב ידו הוי הודאה אע"פ שלא א"ל אתם עידי ואי"ל השטאה או השבע' כן היא שטת רש"י בכתובות ר"פ הנושא ומביאו הטור לעיל ר"ס מ' ואע"ג שר"ת ושאר פוסקים מפרשים השטה בענין אחר דהיינו כשהוא מתחייב עצמו ע"ש מ"מ לענין דינא משמע דלא פליגי על רש"י וכן כתב הריטב"א שם בפ' הנושא דשטת ר"ת נכונה ומכל מקום דינו של רש"י אמת כו' (ומה שהקשו המרדכי והגהת אשר"י בפ' הנוש' דכיון דאינו כתב ידו לימא משטה אני בך לא ירדתי לסוף דעתם דהרי רש"י עצמו נשמר מזה דכיון דמסר לו השטר בפני עדים כמאן דא"ל אתם עידי דמי גם מה שהקשה שם על רש"י ממאי דפריך התם מכתב לכהן לשני דהתם מיירי שחתם שמו גם מזה נשמר רש"י ותי' זה בלשונו שכתבו לעיל דאי הוה שטר חתום בידו מאי למימרא וא"כ ה"ה בזה וכן כתבו התוס' שם להדי' ועיין עוד בריטב"א שם מ"ש לישב דעת רש"י ע"ש) ועיין בב"ח ר"ס מ' מה שמחק מספרי הטור והשיג על הב"י והקשה מסי' נ' וכל דבריו שם אינם נכונים ע"ש ודוק:
וה"ה אם א"ל לשון זה אני חייב לך מנה בשטר נראה כיון דלהרמב"ם והמחבר לעיל סי' מ' יכול להתחייב עצמו בכה"ג כ"ש דמהני לענין הודא' וכן פי' הב"ח לעיל סי' מ' דברי הרמ"ה בטור ע"ש וכ"כ רב האי גאון בספר משפטי שבועות דף ח' סוף ע"א ע"ש ונראה דאף הרמב"ן והרשב"א שחולקים על הרמב"ם במחייב עצמו מודים כאן לענין הודא' ודוק:
(יח) המוסר לחבירו שטר ז"ל הש"ך ה"ה אם אמר ליה לשון זה אני חייב לך מנה בשטר נרא' כיון דלהרמב"ם והמחבר לעיל סי' מ' יכול לחייב עצמו בכה"ג כ"ש דמהני לענין הודא' וכ"כ רב האי גאון במשפטי שבועות ונרא' דאף הרמב"ן והרשב"א שחולקים על הרמב"ם במחייב עצמו מודים כאן עכ"ל. ולא נרא' כן מדברי הרמב"ן בספר המלחמות ס"פ גט פשוט על דברי הרי"ף שכ' וז"ל אמר רב הונא שכ"מ שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפ' בידי נאמן חזק' אין אדם עוש' קנוני' על הקדש ודוק' דאיתי' בידי' שטרא דמקוים אבל אי איתי' בידי' שטרא דלא מקוים אמר תנו קיימא לשטרא לא אמר תנו אין נותנין מ"ט אדם עשוי שלא להשביע את עצמו וה"ה היכ' דליכ' לשטרא בידי' אי אמר תנו נותנין ושמעינן מהא היכ' דאמר בתורת הודא' אע"ג דלא אמר תנו נותנין עכ"ל הרי"ף וכת' בעה"מ שטעות הוא ואין לסמוך עליו ואפי' אמר בתורת הודא' גמור' כל היכ' דלא אמר תנו ולא קיימי' לשטרא אין נותנין וזה דבר ברור דה"ל כמלו' ע"פ ואין גובין ממשעבדי ותמה על עצמך אף כשאמר תנו אין נותנין לגבות ממשועבדים בלא שטר מקוים ע"ש והרמב"ן כת' ז"ל אבל תמהני שאומר וה"ה היכ' דליכ' שטרא וכו' והא מלו' על פה אינו גוב' ממשועבדי' ונרא' שכך הוא דאע"ג דלא נקט שטרא בידי' אלא שכ"מ הוא שציוה ואמר מנה לפ' עלי בשטר תנו אותו לו נותנין דאיהו ודאי קושטא קאמר ולא משקר והרי הוא כמוצי' לפנינו שטר מקוים עכ"ל וכ"כ הרמב"ן שם בחידושיו לב"ב וא"כ כיון דאומר מנה לפ' עלי בשטר לא אמר תנו למה אין נותנין כיון דלא שייך שלא להשביע דהא חייב אני מנה בשטר הוי כמו אתם עדי. וגם בש"ס שם ס"פ גט פשוט אנו מוכרחין לפרש כן לפי ס"ד שם דלא איירי רב הונא דנקיט שטר מקיים וא"כ היכי גוב' ממשועבדים וצריך לומר דאמר מנה לפ' בשטר עליו ואפ"ה יכול לטעון השבע' וכיון דהרמב"ן סובר דאפי' להודא' לא מהני בשטר כמו אתם עדי אם כן יגיד עליו ריעו דגם הרשב"א דחולק בחיוב דלא מהני כשאומר חייב אני מנה בשטר דה"ה דלא מהני בהודאה) (וכיון דלהרמב"ן והרשב"א לא מהני חייב אני מנה בשטר א"כ מספיקא לא מפקינן ממונא מן המוד' ודוק: