שולחן ערוך חושן משפט עב לט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · עב · לט · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

משכונו של גר ביד ישראל ומת הגר ובא אחר והחזיק בו זה קנה כנגד מעותיו שהיה הגר חייב וזה קנה השאר בד"א כשהי' המשכון בחצר שאינה משתמרת ולא היה המלוה בחצירו בשעת מיתת הגר אבל אם היה המלוה בחצירו או אפי' לא הי' בחצירו והמשכון בחצירו המשתמרת זכה לו חצרו בכל המשכון ראובן היה בידו משכונות (של שמעון) ומת שמעון ויורשיו תובעים המשכונות וראובן טוען אותם המשכונות אני תופס מפני שאמר לי לוי שותפי ששמעון חייב לו מדמי השותפות ורוצה לישבע לוי על משכונות אלו אין בדברי לוי כלום מאחר שאינם בידו:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

ולא הי' המלוה בחצירו:    דאם הוא בחצירו אפי' אינו משומר מצד עצמו מ"מ הוא משומר לידו וכ"כ הטור והמחבר לקמן סי' רס"ח מ"ש:

ורוצ' לישבע לוי על משכונו' כו':    הטור מסיק וכ' ע"ז ז"ל ורוצה לישבע על משכנו שבידו כי אומר תפיסתי כתפיסתו וידי כידו בכל עסק השותפות ובשליחותו אני תופס אות' ויכול הוא לישבע על תפיסתי כאלו הי' הוא תופס בהן תשוב' ירא' לי שאין לוי יכול לישבע על המשכנות שביד ראובן שותפו כי אם הי' ראובן טוען ששמעון חייב לו מעות ואני תופס המשכנות בשביל המעות הי' נאמן במגו דלהד"ם או החזרתי לך אבל לגבי לוי אין כאן מיגו כי אין מיגו אלא על מה שבידו לטעון אבל במה שביד אחר לטעון אין כאן מגו כי שמא חבירו לא הי' רוצה לשקר ולומר להד"ם או החזרתיו לך עכ"ל והמחבר קיצר בהעתק':

ש"ך - שפתי כהן

(קנו) משכונו של גר כו' וה"ה במשכון של עכו"ם נמי דינא הכי וכ"כ מהרש"ל שם סי' כ':

במה ד"א שהיה כו' כתב הב"ח דהיינו ע"פ פירוש התוס' והרא"ש דלא כפי' רש"י וכן כתב ה' המגיד פ"ב מה' זכיה כפי' התוס' עד כאן. לשונו ולא ירדתי לסוף דעתו דהא ודאי לענין דינא לא פליגי רש"י ותוס' כדמשמע בתוס' להדיא ויכול להיות שהטור והמחבר מפרשים כפירש"י וגם בה' המגיד שם מוכח להדיא שמפרש כפי' רש"י ולא כפי' התוס' ודלא כמ"ש הב"ח בשמו שהרי על מ"ש הרמב"ם בד"א שלא הי' המשכון בחצר הראשון אבל אם הי' בחצרו קונה לו כו' כ' ה"ה שם וז"ל ופי' מ"ש אבל אם הי' בחצרו קונה לו בחצר המשתמרת אבל חצר שאינה משתמרת בעינן שיהא עומד בצדה והיינו ממש כמו שפירש"י והלכתא דליתנהו בחצרו קאי אמשכון וכתבו התוס' שם לפירושו דצ"ל דאיירי בחצר המשתמרת דאי בחצר שאינו משתמרת לא קנה אא"כ עומד בצד שדהו כו' דאלו לפירוש התוס' צריך לומר להפך ע"ש:


(קנז) ולא היה המלוה בחצרו כו'. ע"ל סי' רס"ח:


(קנח) אין בדברי לוי כלום כו' כי אם היה ראובן טוען ששמעון חייב לו מעות ואני תופס המשכנות בשביל המעות היה נאמן במגו דלהד"ם או החזרתי אבל לגבי לוי אין כאן מגוכי אין מגו אלא על מה שבידו לטעון אבל במה שביד אחר לטעון אין כאן מגו כי שמא חברו לא היה רוצה לשקר ולומר להד"ם או החזרתי ע"כ לשון טור מתשו' הרא"ש והב"ח כתב וז"ל אבל מהרא"י בת"ה סי' של"ה כתב דוקא לגבי עדים המעידים לאחרים ואין הדבר נוגע בעצמן התם הוא דלא אמרינן דנאמן במגו משום דאין אדם יודע מה בלבו של חברו אבל בשותפי' שנפטרו שניהן מממון בטוחים זה בזה שלא יכחישו אהדדי ואמרי' בהו שפיר מגו ע"ש וכן משמע בתשו' רשב"א שהביא ב"י לעיל בסי' ס"א סעיף כ' והי' סברת התוס' בשם הר"י מקינון בפרק האיש מקדש וכן משמע לי עוד מפ' הכותב בעובד' דאבימי בריה דר' אבהו דהוי מסקי ביה זוזי בי חוזאי כו' דמסיק מגו דיכולים לומר להד"ם יכולים לומר סטראי נינהו דאלמא בשותפים שנפטרו שניהם מממון אמרי' שפיר דנאמנים במגו ודלא כתשובת הרא"ש שהביא הטור כאן ודלא כש"ע שכ' דברי הרא"ש כאן לפסק הלכה עכ"ל וכל דבריו תמוהין דכל ראיותיו שהביא הוא כששניהם יודעים האמת ע"ש ולכן אמרי' בשניהם מגו משא"כ הכא דראובן אינו יודע אם האמת כדברי לוי וע"כ למה ירצה לשקר ולטעון להד"ם כי שמא לוי משקר הלכך העיקר כמ"ש הרא"ש והטור והמחבר וזה ברור (עיין בתשו' מהר"ש כהן סי' ב' סי' ב' ובתשו' מהרי"ט סי' ס"א ובתשו' מהרשד"ם סי' תל"ז):



באר היטב

(קא) בחצירו:    דאם היה בחצירו אפילו אינו משומר מצד עצמו מ"מ הוא משומר על ידו וכ"כ הט"ו בסימן רס"ח ע"ש. סמ"ע.


(קב) כלום:    עי' בתשובת מהרש"ך ע"ב סימן ב' ובתשובת מהרי"ט סימן ע"א ובתשובת מהרשד"ם סימן תל"ז.



קצות החושן

▲ חזור לראש