שולחן ערוך חושן משפט עב ה
<< · שולחן ערוך חושן משפט · עב · ה · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
מי שנתמשכן ע"י נאמני הקהל על חלקו המגיע מהמס ונגנב המשכון אין לקהל ולא לנאמן דין שומר שכר (אא"כ יש מנהג בעיר הולכין אחריו) (ב"י בשם הרשב"א):
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
מי שנתמשכן כו': עיין בב"י ובד"מ שכתבו בל' השאל' ז"ל מי שנתמשכן כו' והתרה בו כמה פעמים ונגנב כו' והמחבר סתם משום דלפי מה שהשיב לו משמע דאפי' בלא התראה נמי דינא הכי ע"ש בלשונו והעתקתי קצת ממנו בסמוך:
אין לקהל ולא לנאמן דין ש"ש: ז"ל התשובה הא פשיט' שהקהל פטורי' שהרי אין פורעי המס חייבין זה לזה כלום שנחשב הקהל כמשכנו על חובם אלא כל יחיד ויחיד פורע חלקו לשלטון והקהל מעמידין ממונים לגבותו להשלטון או לב"ח שלוה מחמתו כו' ולכאור' נראה שאינו ר"ל שאינו ש"ש לענין תשלומי המותר מדמי מס לחוד אלא שגם דיש נ"מ בזה אליב' דמאן דאמר דבמלו' דעלמ' אינו נעשה שומר שכר עליו והוא דבעלמ' על כל פנים מפסיד המנוה חובו מה שהוא כנגד שיווי המשכון משא"כ בזה דאין הקהל מפסידין כלל ואפי' המס שממושכן עליו היחיד צריך לשלם דאל"כ לא הוי שתק מור"ם מלכתוב על דברי המחבר שלדעת י"א בסעיף ב' דקי"ל כוותיהו אין נ"מ בדין זה והמחבר שסתם וכתב אין לו דין ש"ש ולא כתב נמי דאפי' דמי המשכון לא ינכה לו במסו אפשר משום דהא דמנכין לו מחובו כדי דמי המשכון הוא משום דהוא מתשובת הרשב"א והרשב"א פסק כהגאונים דהמלוה נעשה עליו ש"ש וכיון דלמדתנו דאין לו דין מלוה על המשכון דעלמא משום דלא הקהל ושלוחים הם הממשכני' וכנ"ל ממילא נלמד דצריך לחזור ולשלם מסו דמהיכי תיתי שיהיה פטור ועכ"פ נראה פשוט דאם כבר התרו בו לפדותו ולא פדאו דצריך לשלם דמי מסו וק"ל. ומ"ש ולא לנאמן דין ש"ש ע"ש בתשובה דכתב דאין לדמות נאמנים הללו לאפטרופוס שממנים הב"ד על היתומים דלא שמרו שור של יתומים ויצא ונגח דאיכא מ"ד דחייב לשלם דהתם ניחא ליה לאפוטרופוס להתחייב מפני שם טובו שיצא עליו דהא אין ממנין אפוטרופס על היתומים אא"כ בקיאין בו שהוא נאמן וחסיד משא"כ בנאמני הקהל ע"ש ובהגהות ד"מ מ"ש לשונו:
ש"ך - שפתי כהן
(לב) אין כו' דין שומר שכר ואפי' כנגד מעותיו אין מפסידים אלא זה שנתמשכן צריך לפרוע המס ואפי' לא התרו בו שיפדה משכונו. כן כתב הסמ"ע:
עוד כתב בסמ"ע וז"ל ומ"ש ולא לנאמן כו' ע"ש בתשו' הרשב"א דאין לדמות נאמנים הללו לאפוטרופסים שממנין הב"ד על יתומים דלא שמרו שור ונגח דאיכא מ"ד דחייב לשלם דהתם ניחא ליה לאפטרופס להתחייב מפני שם טוב שיצא עליו דאין ממנין אפטרופס על היתומים אא"כ בקיאין בו שהוא נאמן וחסיד משא"כ בנאמני הקהל עכ"ל ולפע"ד לא עלה על דעת הרשב"א לדמות זה לשור של יתומים לחיובא דהתם האפטרופס פשע ולא יהא אלא ש"ח חייב בפשיעה והכי מוכח בשור שנגח ד' וה' (דף ל"ד) והכי נמי אלו נאבד המשכון בפשיעת הנאמן פשיטא דחייב הנאמן ועוד דהתם ר' יוחנן ס"ל דפטור ופסק הרא"ש כרבי יוחנן וכ"כ הטור לקמן ס"ס ת"ו ועוד דאדרבה התו' כתבו שם דגבי שור אין נחשב נאמן בשביל כך שאין זה בשביל תקנת יתומים אלא בשביל שלא יזיק לעולם ואין נחשב אלא כשומר בעלמא. ונלפע"ד דהסמ"ע טעה בהבנת תשובת הרשב"א דז"ל תשו' הרשב"א והנאמן שאמרת שיתחייב משום דנפיק עליה קלא דגברא מהימנא הוא כאפטרופס שמינוהו ב"ד לאבא שאול בזה ודאי יש מקום עיון לפי שאמרו פ' ד' וה' מעמידים אפטרופס לשור של יתומים ואם יצא והזיק משלם מעליות יתומים לרבי יוחנן ולרבי יוסי בר חנינא מעליות אפטרופוס וכו' וכי גדלי יתומים חוזרים ונפרעין מהן ואפי' פשעו האפטרופסים אלא דההיא שאני שלא מינוהו מחמת נאמן אלא לשמור השור מניזקין וא"ת דהוי ש"ש משום דמצוה קעביד ומשתכר פרוטה דרב יוסף יש מקום עיון מדתני רב תחליפא קמיה דרבי אבהו אפטרופס שמינהו ב"ד ישבע מפני שהוא נושא שכר א"ל אייתית קבא וכיילת ליה ואי משום פרוטה דרב יוסף ש"ש הוא ומ"מ איני רואה לחייב הנאמן דלא אמרו כשמינהו ב"ד אלא משום דאין מעמידים אפטרופס ליתומים אלא אחר בדיקה שהוא אדם נאמן וזה שבח גדול לאפטרופס אבל אפטרופסים שמעמידים עליהן הצבור אינם אלא כאפטרופס שמינהו אבי יתומים שאף הוא לא היה ממנה אותו על נכסיו אא"כ היה בטוח בו שיתנהג בנאמנות והנאמן אין הצבור בודקין אחריו שהוא נאמן אלא שממנין מתוכם לפקח על עסקיהן ולא לאחר בדיקה ולא עוד אלא דמיגרע גרע מאפטרופס שמינהו אבי יתומים דהתם האב ממנה אותו לדעתו ומעיד שהוא נאמן בעיניו לפקח בנכסיו אבל הנאמנים הם המדברים הם הרוצים להתמנות הם המחזירים על דבר זה ופעמים שמקצת הצבור מוכרחים לדבר זה כ"מ ומקום לפיכך איני רואה לחייב את הנאמן בגנבה ואבדה כשומר שכר עכ"ל הוא סבר דמה שכתב ומ"מ איני רואה לחייב הנאמן דלא אמרו כשמינהו בית דין אלא משום דאין מעמידים אפטרופס אלא אחר בדיקה כו' קאי אאפטרופס לשור של יתומים וליתא אלא קאי אאפטרופס שמינוהו בית דין לאבא שאול דישבע. וכך הם הצעת דברי הרשב"א והנאמן שאמרת שיתחייב כו' יש מקום עיון לפי שאמרו בפ' ד' וה' דמעמידים אפטרופס ליתומים ולרבי יוחנן חייב אם פשע ולרבי יוסי בר חנינא פטור אפי' פשע ואם אית' דהוי ש"ש משום דנפק עליה קלא דגבר' מהימנא הוא תיפוק ליה דבלאו הכי חייב לכ"ע אפי' לא פשע כדין ש"ש אלא דההיא דשור של יתומים שאני שלא מינהו מחמת דנאמן אלא לשמור כו' ואח"כ קאמר וא"ת דהוי ש"ש מטעם מצוה ואחר כך חוזר ואומר ומ"מ איני רואה לחייב הנאמן מטעם דנפק עליה קלא דמהימן דאע"ג דלא דמי לשור של יתומים לפטור מ"מ למינהו ב"ד דאבא שאול נמי לא דמי לחיוב' דלא אמרו כשמינהו ב"ד כו' כן נלפע"ד ברור כוונת הרשב"א ודלא כהסמ"ע (שוב מצאתי בחדושי הרשב"א פ' הניזקין כתב להדיא כדפי' והעתקתי לשונו לקמן ע"ש):
(לג) לקהל כו' כיון שכל יחיד ויחיד חייב חלקו לשלטון וכמ"ש לק' וכתב בעיר שושן דאע"פ שהם כבר פרעו לשלטון אין גבייתן כמו שגובים חוב עצמן אלא הם הלוו לשלטון ועתה גובים לו חובותיו ומתפרעים מהם ע"כ.(לד) ולא לנאמן כו'. צ"ע אמה שפסק בפשיטות דאין להנאמן דין ש"ש כו' דהא הרשב"א בתשובה כתב שהוא מקום עיון ומה שמסיים ומ"מ איני רואה לחייב הנאמן דלא אמרו כשמינוהו ב"ד כו' כוונתו לו' דאין לחייב הנאמן בדין ברור מהך דאבא שאול דאמר מינוהו ב"ד (לא) ישבע כו' משום די"ל דשאני התם אבל עכ"פ מידי ספיק' לא נפקא ועוד שהרי סברא גדולה הוא שיתחייב משום ש"ש משום דמצוה קעביד ומשתכר בפרוטה דרב יוסף וכמ"ש הרשב"א בתחלת התשובה ואף שלא הלוה מעות על זה וכמ"ש לק' ס"ק ל"ה וס"ק ל"ו ולא ידעתי שום צד לדחות סברא זו ואף שהרשב"א כתב יש מקום עיון מדתני רב תחליפ' כו' (בהניזקין דף נ"ב ע"ב) מ"מ לא דחה סברא. זו לגמרי מהך דתני רב תחליפא אלא שכתב שיש מקום עיון כו' (והכי מוכח נמי להדיא מתשו' הרא"ש וטור דלק' ס"ס זה דאע"ג שאינו חייב לו מעות עליו כל שהוא מונח אצלו בענין שאין הלוה יכול ליקחנו ה"ל ש"ש לרב יוסף מטעם שצריך לשטחה ולנערה ע"ש ודו"ק ותו שהרי בחדושיו פרק הניזקין פשיטא ליה לרשב"א דהיי ש"ש ויישב דל"ק מהך דרב תחליפא וז"ל שם ואפטרופוס הרי הוא כנושא שכר משום פרוטה דרב יוסף דהא קי"ל כותיה וכיון דליכא למיחש דאתי לאמנועי משום דניחא ליה דנפיק עליה קלא דגברא מהימנ' הוא והלכך חייב בגנבה ואבדה ונשבע כש"ש וא"ת והא אפטרופס של שור המזיק אמר רבי יוחנן דאינו משלם דילמא אתי לאמנועי י"ל דהתם לא נפיק עלי' קלא בהכי דגבר' מהימנ' הוא דלאו לתקנ' היתימים מינוהו אלא שלא יזיק והכי איתא בירושלמי כו' ואי קשיא אי משוית ליה ש"ש משום פרוטה דרב יוסף היכא אמר ליה ר' אבהו לרב תחליפא בר מערבא אייתית קבא וכיילת ליה אין ודאי כיילית ליה פרוטה דרב יוסף איכא למימר דאי משום פרוטה דרב יוסף קאמר אפי' מינוהו אבי יתומים נמי אלא מדקאמר מינוהו ב"ד בלחוד ש"מ דלאו משום פרוטה דרב יוסף קאמר אלא שהוא כנושא שכר משום דמהימנינן ליה ולהכי הוא דלא מימנ' עכ"ל הרשב"א שם וא"כ נהי דהרשב"א בתשו' מסיים דנאמן הצבור ל"ד לאפטרופס של יתומים היינו דלא שייך בי' דנפק עליה קלא דגברא מהימני' שיהיה ש"ש מטעם זה אבל מ"מ ש"ש הוי מטעמ' דמצוה קעביד ומשתכר בפרוטה דרב יוסף דפשיט' דלא שייך ביה לומר דילמא אתי לאמנועי דדוקא גבי אפיטרופס דיתומים שייך כן דא"כ אתי לאמנועי מלהיות אפטרופס וקא כליא זוזי דיתמי שלא ימצאו להם אפטרופש (ומצאתי בס' דפוס פראג נקרא תשוב' הגאונים איתא שם בסי' רצ"ו וזה לשונו שאלה נאמני הצבור שמשימין עליהן לגבות המס ולפקח על עסקיהם תשובה הרי הם כש"ח ופטורים מגניבה ואבדה עכ"ל והיינו כהמחבר מיהו יש לומר דהך תשובה אתיא כמאן דפסק כרבה ולא כרב יוסף) משא"כ הכא ואם כן מה שפסק המחבר דאין לנאמן דין ש"ש צל"ע (ולפ"ז אי תפס זה שנתמשכן מהנאמן לא מפקינן מיניה דמצי למימר קים לי כרב יוסף. עוד נלפע"ד דאם שנים השלישו שום דבר ביד שליש לזמן פלוני ונגנב או נאבד תוך אותו הזמן ה"ל השליש ש"ש לרב יוסף וסייעתו מה"ט שהיה צריך השליש לשטח' ולנערה כיון שלא הי' יכול שום א' מהן ליקחנו תוך אותו הזמן וא"כ אם תפס א' מהן מהשליש לא מפקינן מיניה כן נלפע"ד):
(לה) אא"כ יש מנהג בעיר הולכים אחריו. לשון זה מגומגם דפשיטא דאין מנהג כזה מבטל הלכה וכמ"ש המרדכי ר"פ הפועלים דדוקא מנהג ותיקון מבטל הלכה אבל מנהג גרוע שהוא נגד הדין לא וכמ"ש בת"ה ר"ס שמ"ב דדוקא בעניני מסים אין מדקדקין במנהג אעפ"י שהוא נגד דין תורה אבל בעלמא לא. וכן משמע מל' הר"ב גופי' לקמן סי' קס"ג ס"ג בהג"ה שכתב בכל עניני מסים הולכים אחר המנהג כו' אף ע"פ שהוח מנהג גרוע אין מדקדקים בענייני מסים משמע דוקא בעניני מסים אבל בעלמ' לא ודוחק לומר דהכא כיון שנתמשכן מחמת מס חשיב ענייני מסים דודאי זה שיתחייב הנאמן להיות כש"ש או לא אינו תלוי בענייני מסים ול' הרשב"א בתשובה כך הוא. הא פשיטא שהקהל פטורים שהרי אין פורעי המס חייבים זה לזה כלום שנחשוב הקהל כממשכני' על חובם אלא כל יחיד פורע חלקו לשלטון ומעמידים עליהן נאמנים כאפטרופסים ולפקח על עסקי כל יחיד ויחיד לפרוע לשלטון או לב"ח שלו מחמתו זה נ"ל לפי שורת הדין אלא אם יש מנהג ידוע בזה בהיפך עכ"ל ולשינו מתוקן וכוונתו לומר אם יש מנהג שהקהל פורעים המס והם גובים מכל יחיד ויחיד שנמצא היחידים חייבים להקהל שאז נעשו הקהל שומרי שכר וצריך לפרש גם דברי הר"ב כן:
באר היטב
(יח) לנאמן: כתב הסמ"ע ואף ע"ג דבעלמא עכ"פ מפסיד המלו' חובו נגד שיווי המשכון בזה אין הקהל מפסידין כלל ואפי' המס שממושכן עליו צריך לשלם ועכ"פ נרא' פשוט דאם כבר התרו בו לפדותו ולא פדאו דצריך לשלם דמי המס ומ"ש ולא לנאמן דין ש"ש ע"ש בתשוב' דכ' דאין לדמות נאמנים הללו לאפוטרופוס שממנים הב"ד על היתומים דלא שמרו שור של יתומים ונגח דאיכא מ"ד דחייבים לשלם דהתם ניחא לי' להתחייב מפני שם טוב שיצא עליו דאין הב"ד ממנין אפוטרופוס אא"כ בקיאין בו שהוא נאמן משא"כ בנאמני הקהל עכ"ל והש"ך כ' דהסמ"ע טעה בהבנת תשובת הרשב"א דמעולם לא עלה על דעתו לדמות לשור של יתומים דהתם פשע האפוטרופוס ולא יהא אלא ש"ח חייב בפשיעה אלא דהרשב"א קאי באפוטרופוס שמינוהו ב"ד לאבא שאול דישבע כו' ע"ש וכתב עוד דצ"ע אמה שפסק המחבר בפשיטות דאין להנאמן דין ש"ש הא הרשב"א גופיה כתב שהוא מקום עיון והכי מוכח נמי להדיא מדברי שאר פוסקים דאין דעתם נוטה לפסוק כן ולפ"ז אם תפס זה שנתמשכן מהנאמן לא מפקינן מיניה דמצי למימר קים לי. עוד נ"ל דאם ב' השלישו שום דבר ביד שליש לזמן ידוע ונגנב או נאבד תוך הזמן ה"ל השליש ש"ש לרב יוסף וסייעתו מה"ט שהיה צריך השליש לשטח' ולנער' כיון שלא היה יכול שום א' מהן ליקחנו תוך אותו הזמן וא"כ אם תפס א' מהן מהשליש לא מפקינן מיניה עכ"ל.
(יט) מנהג: כתב הש"ך דלשון זה מגומגם דפשיטא דאין מנהג כזה כלום דדוקא מנהג ותיקון מבטל הלכ' אבל מנהג גרוע שהוא נגד הדין לא וכמ"ש בתה"ד ריש סימן שמ"ב דדוקא בעניני מסים אין מדקדקין במנהג אע"פ שהוא גרוע אבל בעלמא לא וכ"מ מלשון הרב גופיה בסי' קס"ג ס"ג ע"ש אכן לשון הרשב"א בתשוב' הוא מתוקן וכונתו לומר אם יש מנהג שהקהל פורעי' המס והם גובין מכל יחיד ויחיד שנמצאו היחידים חייבים להקהל אז נעשו הקהל ש"ש וצריך לפרש גם דברי הרב כן עכ"ל.