שולחן ערוך חושן משפט עב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · עב · ד · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

המלוה על המשכון ונתן לו רשות להשתמש בו ונאנס אפשר שאפילו בנתינת רשות בלבד הוי שואל וחייב:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

הוי שואל וחייב:    הב"י והד"מ הביאו תשובה אחרת דרשב"א שמשמע מינה דאפי' אם כבר השתמש בו אינו נעשה עליו כשואל להתחייב באונסין כיון דאין כל הנאה שלו דהרי בשביל מה שהלוהו משאילו להשתמש בו ושכן נראה מתשובת הר"ן ע"ש ותימא על המחבר ומור"ם שסתמו כחן דכיון דשתיהן תשובות רשב"א נינהו ה"ל להביא תרוויהו ולפי מה דפסק מור"ם בסעיף ב' דמספיק' לא מפקינן ממונ' גם בכאן נאמר כן דהלוה פטור מדמי החוב והמלוה פטור מדמי היתרון דהמשכון:

ש"ך - שפתי כהן

(ל) המלוה על המשכון כו' פי' ונתן לו רשות אחר כך להשתמש בו ולא הלוהו ע"מ כן ובהכי מיירי הרשב"א בתשובה זו ומיד אח"ז הביא הב"י תשו' דאפי' אם כבר השתמש בו אינו נעשה עליו כשואל להתחייב באונסים כיון דאין כל הנאה שלו שהרי בשביל מה שהלוהו משאילו להשתמש בו עיין שם והתם מיירי להדי' דוקא שהלוהו ע"מ כן ודלא כסמ"ע שתמה על המחבר והר"ב שסתמו כתשו' רשב"א זו שהרי הרשב"א כתב בתשו' אחרת להפך וה"ל להבי' תרוייהו ולפסוק דהוי ספיקא דדינא ע"ש ולפי מ"ש לק"מ וק"ל:


(לא) אפשר שאפי' בנתינת רשות בלבד הוי שואל וחייב באונסים דה"ל כדמי אבדה עכ"ל רשב"א ולטעמיה אזיל דס"ל בשומר אבדה ש"ש וא"כ בדמי אבדה ה"ל שואל. וא"כ ק"ק על הר"ב דה"ל להגיה כאן דלמ"ד המלוה על המשכון לא הוי רק ש"ח אינו נעשה שואל וכמו שהקש' בסמ"ע לקמן סי' רס"ו ס"ק ל"ח כה"ג. ואפשר סמך עצמו אמ"ש המחבר לשון אפשר כו' לחלק ולומר דשאני הכא כיון דנתן לו רשות גרע טפי משא"כ בדמי אבדה דמותר להשתמש בו אבל לא נתן לו רשות בפי' ומ"מ לענין דינא נראה דאין להוציא ממון כאן מהמלו' היכא דנאנס כיון דבלא"ה המחבר כתב לשון אפשר וגם בב"י הביא לשון הרשב"א שכ' אפשר כו' וגם בע"ש כתב דין זה בלשון יש אומרים אבל אם נגנב או נאבד נלפע"ד דיש להורות דחייב המלו' דכיון דנתן לו רשות להשתמש בו ה"ל ש"ש לכ"ע דלא גרע מדמי אבדה דה"ל ש"ש לכ"ע כיון דיש לו רשות להשתמש וגם בתשו' רשב"א דפוס סימן אלף כ"ט השיב בפשיטות דאם נתן לו רשות להשתמש במשכון חייב באונסים וכמו שאמרנו בדמי אבד' כו' ולא כתב ל' אפשר. ואפשר דלשון אפשר שברשב"א שבב"י לא קאי אלא אשואל כיון דהרבה פוסקים פסקו בדמי אבדה לא הוי רק ש"ש ועוד נראה והוא העיקר דלשון אפשר שכ' הרשב"א היינו משום דכיון דהלוהו מתחל' על המשכון ואפשר שכוונתו במה שנתן לו רשות להשתמש משום הלואת מעותיו וכמ"ש הרשב"א בתשובה אחרת דבכה"ג לא הוי רק ש"ש דהוה כשוכר וכמ"ש בסמוך ס"ק ל' ליישב תרי תשובות הרשב"א דלא סתרי אהדרי (ועמ"ש בסעיף ב' ס"ק י"ח [י"א] דאם לא התנה עמו מתחלה שישתמש במשכון בנכיית' אע"פ שצריך למשכון להשתמש בו בנכייתא לא הוי שוכר ולמאן דלא ס"ל כרב יוסף לא הוי רק ש"ח ע"ש) וכך נרא' כוונת המחבר דאלו למ"ש בתחל' לא ה"ל להמחבר לכתוב ל' אפשר כיון דס"ל לקמן סי' רס"ו בדמי אבדה חייב באונסים. ולפי"ז מי שהפקיד כלי אצל חבירו בין שהוא ש"ח אי ש"ש ואח"כ נתן לו רשות להשתמש בו פשיטא ליה להרשב"א והמחבר דה"ל שואל. וכן נלפע"ד עיקר לכ"ע ול"ד לדמי אבדה דאע"ג דמותר להשתמש בהן מ"מ לא נתן לו רשות בפי' להשתמש בהן והלכך כיון דהשואל כלי מחבירו משעת משיכה אע"פ שלא נשתמש בו חייב באונסים וכמ"ש לקמן סי' ש"מ סעיף ד' וקי"ל נמי דרשות לוקח הוי כמשיכה מרשות בעלי' וכדקי"ל נקמן ר"ס ר' א"כ כיון שהוא ברשות הנפקד ונתן לו המפקיד רשות להשתמש בו מיד נעשה שואל וכל שכן לפי דעת הרא"ש וסייעתו דלקמן סי' ש"מ ס"ד דמיד שנסתלקו הבעלים אפי' בלא משיכה נעשה שואל ואפי' להרמב"ם דפליג התם מודה כאן כיון דהוא כבר ברשותו כן נלפע"ד ודוק:



באר היטב

(יז) רשות:    פי' דאח"כ נתן לו רשות להשתמש בו ולא הלוהו ע"מ כן ובהכי מיירי הרשב"א בתשוב' זו ואח"ז הביא הב"י תשובה אחרת דאפי' כבר השתמש בו אינו נעשה עליו שואל כיון דאין כל הנא' שלו שבשביל שהלוהו משאילו להשתמש בו ע"ש והתם מיירי להדיא שהלוהו ע"מ כן ודלא כהסמ"ע שתמה על המחבר והרב שסתמו כתשובה הראשונ' שהרי בתשוב' השני' כתב להפך ולפי מ"ש לק"מ (וכן מחלק בט"ז ע"ש) אלא דהא קשה על הרב דהא הרשב"א לטעמי' אזיל דס"ל בשומר אביד' דהוי ש"ש ואם כן בדמי אביד' ה"ל שואל ולפ"ז ה"ל להרב להביא דלמ"ד מלו' על המשכון לא הוי רק ש"ח אינו נעשה שואל ואפשר לחלק ולומר דשאני הכא כיון שנתן לו רשות גרע טפי אבל בדמי אביד' לא נתן לו רשות בפירוש ומ"מ לענין דינא נרא' דאין להוציא ממון מהמלו' היכא דנאנס אבל אם נגנב או נאבד נ"ל דיש להורות דחייב המלוה דבנתינת רשות ה"ל ש"ש לכ"ע גם נ"ל דמי שהפקיד כלי אצל חבירו בין שהוא ש"ח או ש"ש אם אח"כ נתן לו רשות להשתמש בו פשיטא דה"ל שואל לכ"ע עכ"ל הש"ך וע"ש.



קצות החושן

▲ חזור לראש