שולחן ערוך חושן משפט עב ו
<< · שולחן ערוך חושן משפט · עב · ו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
המלוה על המשכון ומת אף בנו נעשה עליו שומר שכר:
מפרשים
אף בנו נעשה עליו ש"ש: הנ"י מסיק שם בטעמ' ז"ל בההוא הנאה דתפיס ליה אזוזי וכן באומן בכלי אומנתו עכ"ל וע"ל בסי' פ"ט ובסי' ש"ו ולדעת הי"א הנ"ל בס"ב דאינו אלא ש"ח אף בנו מפסיד דמי חובו וק"ל:
(לו) אף בנו נעשה עליו שומר שכר כו' בההיא הנאה דתפיס ליה אזוזי וכן באומן בכלי אומנתו. כ"כ הנ"י שם בשם הריטב"א ורבו. ומהרש"ל פ' הגוזל בתרא סי' ד' חלק על זה וכ' דדוקא גבי אומן שייך לומר דהוי שומר (שכר) מטעם שמשתכר משא"כ במלוה על המשכון דאל"כ למה דחק בש"ס למצוא טעם דמלו' על המשכון הוי ש"ש תיפוק לי' בההוא הנא' דתפיס לי' אזוזי אלא ודאי דלא שייך ה"ט אלא גבי אומן וכ"פ התוס' להדיא בפרק האומנים (ר"ל בסוף ד' פ' שם ד"ה דתפיס ליה אאגרי') וא"כ למה יחשב בנו ש"ש מה"ט עכ"ד ולפע"ד דעת הריטב"א ורבו ונ"י דדוקא במשכנו בשעת הלואתו לא שייך לו' דהוי ש"ש מטעם זה שהרי אינו מרויח כלום דאם לא הי' נותן. לו משכון לא הלוה לו אבל כשהלו' כבר ונתן לו משכון אח"כ א"כ ודאי יש לו הנא' גדולה מה שנתן לו עתה משכון מה שלא הי' לו כן מקדם וכבר הי' מעותיו אצל הלו' וא"כ בכה"ג הוי שפיר ש"ש והא דדחק בש"ס למצוא טעם דהוי ש"ש היינו משום דהתם מיירי במשכנו בשעת הלואתו וכן התוס' בפרק האומנין שם מיירי בהכי וא"כ בנו נמי כיון שלא הלו' כלום רק אביו הלו' כבר ה"ל כמשכנו שלא בשעת הלואתו דה"ל הנאה טוב' שהמשכון אצלו והוא לא הלו' כלום ובההוא הנאה דתפיס לי' אזוזי ה"ל ש"ש ואפי' למאן דבעי למימר דאפי' במשכני שלא בשעת הלואתו לא הוי ש"ש מה"ט כיון שאינו משתכר כלום וכמ"ש לעיל ס"ק י"ז י"ל דמוד' כאן דדוקא התם שמ"מ הוא בעצמו הלוה כבר אינו משתכר במשכון כלום משא"כ בנו שלא הלו' עליו כלום ועתה המשכון תחת ידו הוי כמשתכר לכך אמרי' שפיר בההוא הנא' דתפיס לי' אזוזי ה"ל ש"ש ועוד נרא' מטעם אחר דבנו נמי הוי ש"ש למאן דפסק כרב יוסף דהוי ש"ש מטעם דא"צ ליתן פרוט' לעני א"כ הוא הדין שיצטרך בנו לנער המשכון ולשוטח' ואף שמהרש"ל שם הרגיש בזה וכתב דלא שייך לו' כן אלא גבי שומר אבד' ולא גבי מלו' על המשכון דאין זה מצוה דלהנאתו קא מכוין שלא יתקלקל המשכון שמעותיו עלי' עכ"ל מ"מ אין דבריו מוכרחים כלל ואישתמיטתי' דברי (התוספות) והרא"ש וטור שבס"ס זה שכתבו להדיא דבמלו' על המשכון הוי ש"ש לרב יוסף מהאי טעמ' דפטור מליתן פרוט' לעני כשישטחנ' או ינערה ע"ש וכן הוא להדיא בתוס' סוף פרק שבועת הדיינים והבאתי דבריהם לקמן סי' רס"ז סעיף ט"ז. וכן מוכח מדברי הרי"ף פ' האומנין וכמ"ש לעיל ס"ק ט' אלא ודאי. כיון דמסקינן בפרק האומנין דמאן דאית לי' מלו' על המשכון ש"ש משום דמצוה קעביד אפי' במלו' צריך למשכון להשתמש בו בנכייתא הוי ש"ש אע"ג דההלוא' היא להנאתו שיטול המשכון בנכייתא אפ"ה מצוה וכן כתבו הפוסקים וכמ"ש לעיל ס"ק י"א א"כ הוא הדין הכא. וממ"ש הרשב"א בתשוב' הביאו ב"י ר"ס זה שהרי הוא כנושא שכר בשעת הלוא' כו' אין ראיי' דקושטא דמילתא קאמר שנושא שכר בשעת הלוא' וה"ה בכל פעם שישטחנ' או ינערה אפי' תימא דאין דעת הרשב"א כן מ"מ ודאי דעת הרי"ף והתוס' והרא"ש וטור דהוי ש"ש לרב יוסף מטעם שינער המשכון וישטחנו ודלא כמהרש"ל וא"כ אף בבנו שייך האי טעמא. כן נלפע"ד:
(לז) נעשה עליו ש"ש כו'. כ' בתשו' מהרשד"ם סי' צ"ח שאם צוה קודם מותו להחזיר המשכון בחנם ונאבד אח"כ פטורים היתומים ועיין עוד שם:
(לח) ש"ש כו'. וחייב בגניב' ואבד' לשלם אף מה שהי' המשכון שוה יותר על החוב ולהי"א שהביא הר"ב לעיל סוף סעיף ב' ה"ה הכא הפסיד כנגד מעותיו וכן כ' מהרש"ל שם וכ"כ הסמ"ע.
(כ) בנו: כמו באומן בכלי אומנתו כ"כ הנ"י בשם הריטב"א ורבו ומהרש"ל חולק ע"ז וכתב דדוקא גבי אומן שייך לו' דהוי ש"ש מטעם שמשתכר משא"כ במלוה על המשכון כו' והתוס' כתבו דמטעמא דפטור מליתן פרוט' לעני כשישטחנ' או ינערנ' לכך הוי מלו' על המשכון ש"ש וא"כ אף בבנו שייך האי טעמא עכ"ל הש"ך וע"ש וע"ל סי' פ"ט וסי' ש"ו.
(כא) שומר: וחייב בגניבה ואבידה לשלם אף מה שהמשכון שוה יותר על החוב ולהי"א לעיל סוף סימן ב' ה"ה הכא הפסיד כנגד מעותיו וכ"כ מהרש"ל והסמ"ע וכ' בתשובת מהרשד"ם סי' צ"ח שאם צוה קודם מותו להחזיר המשכון בחנם ונאבד אח"כ פטורים היתומים וע"ש. ש"ך.
(יב) אף בנו נעשה ש"ש. וכתב הנימוקי יוסף בטעמו בהאי הנאה דתפיס לי' אזוזי וכן באומן בכלי אומנתו אבל מוהרש"ל פ' הגוזל בחרא חולק וכתב דלא אמרינן בההיא הנאה אלא גבי אומן ולא בהלואה. ובש"ך העלה דגם בהלואה אמרינן בהאי הנאה ע"ש. ומיהו מדברי תוספות פ' האומנין דף פ"א מבואר דלא מהני כלל תפיס אאגרי' אלא דוקא בעוד שמשתכר באומנתו דתרתי בעינין משתכר ותפיס לי' אאגרי' עיין שם והא דהבא מעות וטול הוי ש"ש היינו משום דלא כלתה שמירתו וכבר קיבל פרוטה בתחלת השמירה וכמבואר אצלינו בסק"ד. ומיהו מלשון רש"י שם מבואר דכל דגלי אדעתי' שתופסו אזוזי מהני אפילו היכא דלא משתכר וז"ל שם הא הבא מעות דגלי אדעתי' דתפיס לי' אאגרי' ש"ש הוא עד כאן לשונו ובדיבור שאת"ז כתב רש"י ז"ל אבל גמרתיו הוי ש"ת דכל כמה דלא גלי אדעתי' לית לן למימר דתפס אאגרי' עיין שם ולכן נראה דבעל המאור שכתב גבי תפסו ניזק דהוי ש"ש דאפילו במועד דמשלם מן העלי' הוי ש"ש בההיא הנאה דתפיס אנזקי' הוא כשטת רש"י דהיכא דגלי אדעתי' דתפיס אחובי' הוי ש"ש אפילו אינו משתכר אבל לשטת תוספות דבעינן תרתי משתכר וגם תפיס אאגרי' אם כן אפילו גלי אדעתי' לא מהני אלא תפסו ניזק דריש שור שנגח מיירי בשור תם דשם ודאי אית לי' הנאה דלא אעריקו באגמא והוי מפסיד וכמ"ש בסק"ו ואם כן הכא. .בי בנו דליכא גילוי דעת דהא ממילא הוא אצלו אם כן לשיטת רש"י ל"א בההיא הנאה אלא היכא דגלי אדעתי' ולשטת תוספות אפילו גלי אדעתי' נמי לא מהני אלא באומן דאיכא תרתי וכמ"ש:
אמנם אם הניח אביהס אחריות נכסים נראה דגובה מנכסי אביו לדעת הפוסקים כר"י דכיון דאביו ש"ש למאן דאמר נכסי שומר אשתעבד משעת משיכה ונתחייבו הנכסים והנימוקי דאתי עלה משום תפיס אזוזי הוא לשטתו דסובר דנכסי שומר אשתעבד משעת פשיעה ולא נתחייבו הנכסים ועיין בש"ך סימן שמ"א שהעלה בדעת הרמב"ם דנכסי שומר אשתעבד משעת שאלה. אבל לפימ"ש בסימן שמ"א סעיף ד' דדוקא גבי שואל נתחייבו הנכסים אבל בש"ח או בש"ש דפטור באונסין וכיון דמת ואינו יכול לשומרו אין לך אונס גדול מזה אם כן אפילו הניח אחריות נכסים לא נתחייבו הנכסים ודו"ק:
(יג) בנו נעשה ש"ש. ולדע' הרמ"א בסעיף ב' דאינו אלא ש"ח אף בנו מפסיד כדי חובו כ"כ סמ"ע וכ"כ מוהרש"ל פ' הגוזל בתרא ולדידי צריך עיון למה יפסיד חובו כיון דכתב בד"מ דלא שייך כאלו פי' אלא הוי ש"ש משום דר"י והובא דבריו בסק"ו עיין שם ואם כן גבי בנו דלא שייך דר"י דכיון דאינו בא אלא מכח אביו ואבוהו לא קני איהי קני וכאלו פי' נמי לא שייך אצל בנו כיון דאצל בנו ל"ה שעת הלואה ואם כן נהי דאביו פי' שאם יאבד המשכון ואבד מעותיו כיון דנכסי שומר לא אשתעבד אלא משעת פשיע' אם כן אביהן לא נשתעבד אפילו למאן דאמר נכסי שומר אשתעבד משעת שאלה מכל מקום כיון דאין דעתו על האונס הא כיון שמת אין לך אונס גדול מזה שאינו יכול לשומרו ואפילו לדעת הפוסקים דבגניבה גם ע"י אונס חייב כיון דגזירת הכתוב ועמ"ש בסימן שמ"א סעיף דלית מכל מקום לדעת הרמ"א דאינו ש"ש אלא משום דהוי כאלו פי' וכאלו מתנה ש"ח להיות כשומר שכר לא הוי תנאו על אונס וכמ"ש בסק"ה. ואפשר דכיון דאינו ש"ש כדין השומרין וכמ"ש בסק"ח אלא אומדן דעתי' להפסיד חובו כשיאבד המשכון אמדינן לדעתי' דאפילו יאבד אצל בנו גם כן יפסיד חובו ואכתי צריך עיון: