שולחן ערוך אורח חיים תרנא א
שולחן ערוך אורח חיים · תרנא · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
מצות ד' מינים שיטול כל אחד לולב אחד וב' ערבות וג' הדסים (ובמקום הדחק דליכא הדס כשר, סגי ליה בחד דלא קטום) (ב"י סי' תרמ"ו בשם א"ח). ומצוה לאגדם בקשר גמור, דהיינו ב' קשרים זה על זה, משום נוי. ויכול לאגדם במין אחר. ואם נשרו מהעלין בתוך האגודה בענין שמפסיק, אין לחוש (דמין במינו אינו חוצץ; אבל שלא במינו, חוצץ; על כן יזהר ליקח החוט שרגיל להיות סביב ההדס) (מהרי"ל). ואם לא אגדו מבעוד יום או שהותר אגודו - אי אפשר לאגדו בי"ט בקשר גמור, אלא אוגדו בעניבה:
- הגה - יש מי שכתבו לעשות הקשר בדרך אחר, שכורכין סביבות ג' מינים אלו ותוחבין ראש הכרך תוך העגול הכרוך (טור), וכן נוהגין. ויש לקשור ההדס גבוה יותר מן הערבה (מהרי"ו), וישפיל ההדס והערבה תוך אגוד הלולב, כדי שיטול כל ג' מינים בידו בשעת ברכה (מהרי"ל). ויש שכתבו לעשות בלולב ג' קשרים, וכן נוהגין (מרדכי פרק לולב הגזול):
יטול האגודה בידו הימנית, ראשיהם למעלה ועיקריהם למטה, והאתרוג בשמאלית:
אטר נוטל לולב בימין כל אדם, ואתרוג בשמאל כל אדם, דבתר ימין ושמאל דעלמא אזלינן, ולא בתר ימין ושמאל דידיה:
- הגה - וי"א דאזלינן בתר ימין דידיה, ויש ליטול הלולב בימין דידיה והאתרוג בשמאל דידיה (הרא"ש ורבינו ירוחם ומהרי"ו), וכן נהגו, וכן עיקר; ואם היפך, יצא (מהרי"ל ומנהגים). ושולט בב' ידיו נוטל הלולב בימין, ואתרוג בשמאל, ככל אדם (כל בו):
אדם שאין לו יד - נוטל לולב בזרוע. וכן האתרוג:
יברך על נטילת לולב ושהחיינו קודם שיטול האתרוג, כדי שיברך עובר לעשייתו. או יהפוך האתרוג עד שיברך:
- הגה - ויברך מעומד (מהרי"ל וכל בו). ולא יברך רק פעם אחת ביום, אע"פ שנטלו כמה פעמים (מהרי"ו):
לא יברך שהחיינו בשעת עשיית לולב אלא בשעת נטילתו:
אם עשה בית יד ונתן בו הלולב ונטלו - שפיר דמי, דלקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה, ובלבד שיהא דרך כבוד. אבל אם אינו דרך כבוד, כגון שנתן הלולב בכלי ונטלו, לא יצא. ואם כרך עליו סודר ונטלו או שכרך סודר על ידו ונטלו - י"א דלא יצא:
- הגה - ונהגו להחמיר להסיר התפילין (מהרי"ל) וטבעות מידם, אבל מדינא אין לחוש הואיל ואין כל היד מכוסה בהן (אגודה פ' מקום שנהגו):
ינענע בשעה שמברך. וכן ינענע בהודו לה', פעם אחת (ומנענעים בכל הודו שיאמרו) (טור והרא"ש) ; ובהודו לה' שבסוף, שכופלים אותו שליח ציבור והצבור, מנענעין שני פעמים. וכן באנא ה' הושיעה נא מנענע שני פעמים, לפי שכופלים אותו:
- הגה - וי"א שהש"צ מנענע ג"כ כשיאמר: יאמר נא ישראל כו', אבל לא ביאמרו נא, וכן נהגו (הגהות אשיר"י פ' לולב הגזול ומהרי"ל ומנהגים):
הנענוע הוא שמוליך ידו מכנגדו והלאה וינענע שם ג' פעמים בהולכה וג' פעמים בהובאה. (טורף הלולב ומכסכס העלין בכל ניענוע) (ר"ן פ' לולב הגזול) ואח"כ מטה ידו לצד אחר ועושה כן. וכן לכל צד מארבע צדדין ומעלה ומטה;
- הגה - וההולכה וההבאה היא עצמה הנענוע, כי מוליך ומביא ג"פ לכל רוח (טור בשם גאון), ומטין ראש הלולב לכל צד שמנענע נגדו, וכשמנענע למטה הופכו למטה ומקרי דרך גדילתן (ב"י), הואיל ומחזיק אותן בידו דרך גדילתן (ב"י) ; ויש מדקדקין שלא להפך הלולב כשמנענעין למטה (מהרי"ל וב"י בשם אביו, וכן שמע ממהר"ר שכנא שראה כן ממהר"ר יעקב פולק, וכ"כ בכתבי האר"י) ; והמנהג כסברא ראשונה, וכן נ"ל עיקר:
יקיף דרך ימין בנענועו: מזרח, דרום, מערב, צפון:
צריך לחבר האתרוג ללולב בשעת נענועו ולנענע בשניהם יחד (וכל הנענועים אינן מעכבין, ובאיזה דרך שנענע יצא בדיעבד):
ד' מינים הללו מעכבין זה את זה; שאם חסר לו אחד מהם לא יברך על השאר, אבל נוטלן לזכר בעלמא. (בין ביום א' בין בשאר ימים) (הרא"ש ורבינו ירוחם נ"ח ח"ג מהרי"ק שורש מ"א). ואם היו ארבעתן מצויים אצלו ונטלם אחד אחד, יצא:
- הגה - ובלבד שיהיו כולם לפניו (רמב"ם פ"ו). ויטול הלולב תחלה ויברך על הלולב ודעתו גם על האחרים (הרא"ש ור"ן תשובת הרשב"א סי' קנ"ו) ; ואם סח ביניהם, צריך לברך על כל אחד בפני עצמו (הגהות מיימוני):
אם חסר לו אחד מהמינים, לא יקח מין אחר במקומו:
לא יוסיף מין אחר על ארבעת המינים, משום בל תוסיף (דברים ד, ב):
לא יטול יותר מלולב אחד ואתרוג אחד, אבל בערבה והדס מוסיף בה כל מה שירצה. ויש מי שפוסל להניח הדס שוטה בלולב, נוסף על השלשה בדין עבות, ויש מתירין. והמדקדקים אינם מוסיפים על שתי ערבות ושלשה הדסים עבות:
מפרשים
לעשות בלולב ג' קשרים. אין לזה מקור מן הגמ' דאף לר"י דס"ל לולב צריך אגד היינו הג' מינים ביחד ורבנן ס"ל דא"צ לאגדם ביחד אלא מכח נוי שנא' זה אלי ואנוהו. אבל הקשרים שבלולב עצמו אין בזה שום מצו' אלא דהמרדכי כת' בשם ראבי"ם שמעתי כפת חסר וי"ו משום דו' ימים קשור ודומה לכף אחד וביום הז' מתירין אותו עכ"ל ותמוה לי דהא צריך לכסכס העלין וקשר זה מעכב הכסכוס ע"כ צריך לעשות בענין שיוכל לכסכס היטב ועכ"פ נרא' דהקשר של מטה דהיינו מה שקשר כל הג' מינים ביחד משום נוי הוא נחשב לא' ויעשה למעלה עוד שנים אם אפשר לו:
מבואר בסימן תקצ"ה דבי"ט ראשון יותר טוב לילך למקום שיש בו לולב מלילך למקום שמתפללין:
(א) בחד דלא קטום: והרמב"ן ס"ל דאפי' בחד וקטים סגי כמ"ש הרב"י והר"ן וכדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק ועיין סי' תרמ"ה סס"ו:
(ב) סביב ההדס: ומיהו אפי' אגדו בלולב שלא במינו אינו חוצץ דכל לנאותו אינו חוצץ [כ"ה בגמ'] והוא הדין אם אגדו להדס בלולב [כ"מ בתוס']:
(ג) וכן נוהגין: אפי' בחול [ד"מ]:
(ד) גבוה יותר: הטעם ע"פ הקבל' [ד"מ מהרי"ו] עיין בלבוש ובכתבי האר"י כת' לאגוד ג' הדסים א' בימין הלולב וא' בשמאל וא' באמצע וב' ערבות א' בימין וא' בשמאל ושל"ה כת' בשם מט"מ ערבה בשמאל והדס בימין ולולב באמצע:
(ה) ג' קשרים: נגד ג' אבות [מרדכי]:
(א) דלא קטום: ובשעת הדחק אפי' בחד וקטום. מ"א ע"ש.
(ב) ההדס: ומיהו אפי' אגדו ללולב שלא במינו אינו חוצץ דכל לנאותו אינו חוצץ כ"ה בגמרא וה"ה אם אגדו להדס בלולב כ"מ בתוס'. מ"א.
(ג) נוהגין: אפי' בחול. ד"מ מ"א.
(ד) לקשור: האר"י ז"ל כתב לאגוד שלשה הדסים א' בצד ימין ואחד בצד שמאל ואחד באמצע והלולב תקח אותו השדרה כנגד פנים ביד ימין שלו לימינך והשמאל שלו בשמאלך ואותו בד של הדס ששמת באמצע תטה אותה לצד ימין והב' ערבות תשים אחד מימין ואחד משמאל ועיין ט"ז סוף סי' תר"ן: ושל"ה כתב בשם מט"מ ערבה בצד שמאל והדס בימין ולולב באמצע וכן נוהגין.
(ה) ג' קשרים: כנגד שלשה אבות. וכתב הט"ז ונראה דהקשרים של מטה דהיינו מה שקשר כל השלשה מינים ביחד משום נוי הוא נחשב אחד ויעשה למעלה עוד שנים אם אפשר לו ע"ש. וצריך לאגדם דרך גדילתן. של"ה.
(א) שיטול - ביו"ט ראשון יותר טוב לילך למקום שיש בו לולב מלילך למקום שמתפללין דלולב ביום א' היא דאורייתא ותפלה דרבנן ואפילו לולב ספק אם ישיג שם ולתפלה ודאי ילך ביום א' למקום שיש בו לולב וביו"ט ב' ילך למקום שודאי מתפללין [פמ"ג]:
(ב) כל אחד - ולא שאחד יטול בשביל כולם דכתיב ולקחתם לשון רבים ולא לקחת להורות שהחיוב על הרבים ולא מיבעי ביו"ט ראשון ואפילו בשאר ימים בעינן לקיחה לכל אחד [ולא כמו שצוה אחד במעשה שלא היה בבהכ"נ אלא אתרוג אחד שיקח הש"ץ עבור כולם והם ישמעו הברכה ויענו אמן] [תשובת ח"ס חאו"ח סי' קפ"ב]:
(ג) וב' ערבות - ואם נטל בד אחד של ערבה צריך לחזור וליטול ולברך:
(ד) וג' הדסים - ואפילו שלשתן קטומים שנקטמו ראשן ופחות משלשה לא מהני אפילו לא היה קטומים:
(ה) ובמקום הדחק - לכאורה היינו כשאין משיג אצל אחרים אבל אם משיג אצל אחרים יקח משל אחרים ובבכורי יעקב מצדד קצת להקל בזה ונ"ל דאין להקל בזה כ"א בשאר ימים ולא ביום ראשון:
(ו) סגי ליה בחד דלא קטום - ועיין בשע"ת בשם תשובת דבר שמואל שמצדד דצריך ליטלו בלא ברכה אכן מפמ"ג ומישועת יעקב משמע דיוכל לברך. והנה המ"א הביא בשם הרמב"ן דדעתו דאפילו בחד וקטום יוצא וכתב המ"א דכדאי הוא לסמוך עליו בשעת הדחק והנה בזה בודאי יטלו בלא ברכה דבזה גם דעת ישועת יעקב שלא לברך:
(ז) ומצוה לאגדם וכו' - דאף דקי"ל דאין מחוייב לאגדם עכ"פ מצוה יש בזה משום זה אלי ואנוהו:
(ח) בקשר גמור - ולא בעניבה דאין זה קשר הנאסר בשבת ויו"ט ולא מקרי אגד ועיין בתשובת אגורה באהלך שמצדד דמה שנוהגין העולם שלא לעשות קשר אלא עושין מן עלי לולב כמין בית יד ותוחבין הלולב בו ג"ז בכלל קשר ע"ש:
(ט) במין אחר - ולית ביה משום בל תוסיף דכיון דאין חובה לאגדו האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ומשום חציצה נמי ליכא אף שהקשר מפסיק בין ידו להלולב דכל לנאותו אינו חוצץ ואפילו אם הקשר היה בדבר שאינו מינו:
(י) החוט שרגיל להיות סביב ההדס - פי' שרגילין לקנות בדי ההדס מהעכו"ם אגודה אגודה וקאמר שצריך להסיר החוט משם דזה החוט הוא שלא במינו ואינו לנאותו אבל אם כרך בדי ההדס בלולב שרי ולא הוי חציצה דזה מקרי לנאותו [לב"ש] ומחצית השקל כתב הטעם דלהכי שרי דכל ג' מינים כחד חשיבי:
(יא) יש מי שכתבו וכו' - איו"ט קאי דהשו"ע הביא ההיתר של עניבה והרמ"א בשם הטור מביא ההיתר דכריכה. אך מה דסיים הרמ"א וכן נוהגין ופי' המ"א אף בחול צ"ע דאף דבמרדכי נזכר ההיתר דכריכה אף בחול אבל לא באופן זה אלא שמתחלה קושר פ"א ואח"כ כורך וכו' ומתוך כך הוא כאלו קושר ב' קשרים זה ע"ג זה אבל בלא קשירה לא עדיף מעניבה אח"כ מצאתי שגם הגר"א מתמה ע"ז וע"כ נראה לפי מה שמבואר לקמיה דהמנהג לעשות ג' קשרים הקשר התחתון מה שמאגד הג' מינים ביחד יעשה בקשירה מקודם:
(יב) גבוה יותר - והטעם ע"פ הקבלה עיין בלבוש. ההדס צריך לקשרו בימין הלולב והערבה משמאלו [מ"מ] וכן נוהגין ואיטר יד דימין דידיה הוא שמאל דעלמא מצדד הפמ"ג דלא אזלינן בתר דידיה כ"א בתר דעלמא ועיין בבכורי יעקב:
(יג) כל ג' מינים בידו - דאע"ג דלקיחה ע"י ד"א שמה לקיחה כדלקמיה בס"ז מ"מ לכתחלה במקום דאפשר לא עבדינן:
(יד) ג' קשרים - כנגד ג' אבות. ונראה דהקשרים של מטה דהיינו מה שקושר כל הג' מינים ביחד משום נוי הוא נחשב לאחד ויעשה למעלה עוד שנים אם אפשר לו [ט"ז] ובא"ר משמע ג' קשרים בלולב עצמו לבד הקשר הד' שאוגד הג' מינים יחד ואם לא נאגד אלא אגד אחת כשר. כתבו האחרונים דצריך לעשות בענין שיכול לכסכס היטב בהעלין וע"כ צריך להיות טפח למעלה פתוח ולא מקושר: