שולחן ערוך אורח חיים תקיח ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · תקיח · ט

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

בית שהוא מלא פירות מוכנים ונפחת נוטל ממקום הפחת:

מפרשים

מגן אברהם

(יד) בית וכו':    מדכתב סתם ש"מ דס"ל דאפי' מחיצה גמורה שנפל' מותר ליטול פירו' משם וכמ"ש המ"מ והר"ן לפי שאין הפירות מוקצים מחמת עצמן ולא בסיס לדבר האסור רק שהיו במקום שאין יכולין לילך שם ולפיכך שרי והרז"ה כ' דמיירי במחיצ' רעועה שאין בסתירת' איסור דאורייתא, והאריך הרמב"ן להשיב עליו דמצינו הרבה מוקצה מחמת איסור דדבריהם ול"נ דאף הרז"ה מודה בזה כמש"ל גבי סוכה רעועה שנפל' אלא ס"ל דהכא איכא תרתי איסור דבריה' וגם אין הפירות מוקצי' בעצמן לפיכך שרי אבל במחיצה גמורה ס"ל דאסור ולפי מ"ש בש"ע יש ללמוד דמי שיש לו לפתות טמונים בבור ופתחן עכו"ם בשבת או בי"ט דאין בהן משום מוקצה ומ"מ אם עשה העכו"ם לצורך ישראל אסור בכ"ש דמלאכה דאורייתא היא כמ"ש סי' שצ"ד ס"ב ועיין ריש סי' תקט"ו ובימי הפסח צריך ליזהר בזה אם יודע בודאי שפתח הבור היום:

באר היטב

(יא) הפחת:    מזה יש ללמוד דמי שיש לו לפתות טמונים בבור ופתחן עכו"ם בשבת או בי"ט דאין בהם מוקצה ומ"מ אם עשה העכו"ם לצורך ישראל אסור בכ"ש. מ"א ע"ש.


משנה ברורה

(מג) בית שהוא מלא פירות - ר"ל והיה סתום מכל צד:

(מד) מוכנים - ר"ל לאפוקי אם הכניסם שם לאוצר לזמן רב דהו"ל מוקצה:

(מה) ונפחת - אפילו ביו"ט ולא אמרינן דכיון שהיה בין השמשות סתום ולא היה אפשר ליטול מהם מחמת איסור סתירת בנין איתקצאי לכולי יומא דאין זה בכלל מוקצה כיון שלא היו מוקצין מחמת איסור עצמן רק שהיו במקום שאין יכולין לילך ליטלן ולפי טעם זה אפילו היה הבית בריא מקודם שאין רגילות שיפחת מאליו ג"כ מותר ליטול הפירות וכן ה"ה במי שיש לו לפתות טמונים בבור ופתחן העכו"ם ביו"ט או בשבת דאין בהם משום מוקצה אכן אם עשה העכו"ם לצורך ישראל אפילו אם הפירות היו של עכו"ם אסור באכילה ובטלטול עד מוצאי שבת ויו"ט בכדי שיעשה [וצריך ליזהר בזה בימי הפסח כשעכו"ם מביא לפתות לישראל אם יודע שהגוי פתח הבור היום אוסר ליקח ממנו] ועיין בבה"ל דאין להקל בכל זה כ"א בשעת הדחק:

(מו) נוטל ממקום הפחת - אבל לא יפחות מן הבית יתר כדי ליטול יותר:

ביאור הלכה

(*) בית שהוא מלא פירות וכו':    עיין מ"ב דאפילו היה הבית בריא כן מבואר במגן אברהם ובש"א דמדסתם המחבר בשו"ע ש"מ דס"ל כדעת הרי"ף והרמב"ם דבכל גווני שרי וכסברת הרמב"ן דלא שייך בזה מוקצה וכמו שהעתקנו במ"ב. ואף דהרא"ש והטור העתיקו לדינא כסברת רש"י דלא התירו כ"א בבית שאינו בנין גמור רק שהיו מלבנים סדורות בלא טיט דאין בסתירה זו כ"א איסור דרבנן וכמו שמפרש הגמרא אליבא דר"מ אבל בבנין גמור יש בו משום מוקצה מחמת איסור דאסור אף ביו"ט וכן הוא ג"כ דעת הרשב"א [ורק שמתיר בבנין רעוע שמצפה לו שתפול ולא אסח דעתיה מהפירות] מ"מ נקט לדינא כדעת הרי"ף והרמב"ם וכסברת הרמב"ן משום שהעתיקו ג"כ הר"ן והמ"מ כתב שכן הוא עיקר וכן מצאתי בחידושי הרא"ה שהעתיק ג"כ סברת הרמב"ן לדינא. ומ"מ לכתחלה נלענ"ד שאין להקל שיש הרבה מהראשונים מחמירין בבית שהוא בנין גמור לבד רש"י ורשב"א והרא"ש הנ"ל נמצא כן גם ברז"ה [ומביאו המ"א] ובאור זרוע ובמאירי שכולם אחזו כשיטת רש"י וכן רבינו ירוחם כתב ששיטה זו היא העיקר ועיין בתוס' שהחמירו עוד ביותר מזה דאפילו באוירא דליבני אינו מותר כ"א לר"י וגם דעת הרמב"ן שהביאו להקל המעיין במלחמות יראה שהביא שם שני תירוצים ולתירוץ א' מיירי המשנה דוקא כשנפחת מעיו"ט עי"ש ע"כ נלענ"ד שאין להקל בזה וכן בדין הלפתות שהוציא המגן אברהם מסעיף זה כ"א בשעת הדחק:





▲ חזור לראש