באר היטב על אורח חיים תקיח
סעיף א
[עריכה](א) קטן: אפי' לטייל. יש"ש הג"א מ"א.
(ב) שלא: כגון מפתח של תיבתו סמ"ק ב"י ויש"ש אוסר אא"כ דוקא מפתח לצורך אוכל נפש או תכשיט וכן הסכים הט"ז וכתב דכל בעל נפש יחמיר לעצמו במקום שאין שם עירוב שלא להוליך עמו רק מה דצריך קצת לאוכל נפש בו ביום אבל משום חשש גניבה לא בפרט במקום שיוכל לתת המפתח למי שהוא נאמן לו בביתו דאז אסור לדברי הכל עכ"ל. ומחזורים אסור להחזירם לביתו אא"כ חושש שמא יגנבו דאז התירו סופן משום תחילתן אבל אם היו מונחים שם מימים רבים אסור להחזירם לביתו ביום טוב. וראיתי כשיוצאין לטייל חוץ לעיר מסירין הסכינים שאין בהם עוד צורך היום כל כך שאין רגילים עוד לאכול אבל בעיר חוץ לעירוב אין קפיד' כל כך כי לא תקנו חכמים ע"ח אלא בשבת שאסור להוציא כל דבר אבל ביום טוב שמותר להוציא כל דבר חוץ ממה שאין בו צורך היום כלל בעבור זה לא תקנו עירובי חצירות מהרש"ל ע"ש. וט"ז כתב עליו דודאי סכינים כל היום מיקרי צורך אוכל נפש דאי מזדמן ליה איזה פרי יאכל עמהם עיין שם.
(ג) בכדור: וביש"ש כתב דמנהג רע הוא דאין זה שמחה וטיול לגדולים אבל לקטנים אין מוחין. ונ"ל דשאר מיני שחוק דינן כמו בשבת עיין סימן של"ח. מ"א.
סעיף ג
[עריכה](ד) ומניחו: ואם רוצה לצלות בו שנית בשר מותר. ט"ז.
(ה) אוכל: פי' כשצריך למקום השפוד להעמיד שם קדירה מותר לסלקו.
סעיף ד
[עריכה](ו) שובך: דשובכו מוכיח עליו אבל שאר סולמות של בית אסור וכ"כ ביש"ש והוסיף דאפי' בבית אסור לטלטלן והמיקל בבית לא הפסיד. מ"א.
סעיף ו
[עריכה](ז) מחתכה: דוקא כשהי' קשה כמ"ש סימן שכ"ד סעיף ז'. ולמאן דשרי מוקצה אפי' בריא' שמת' שרי מ"א. (אבל דעת הב"י וב"ח דבבריאה שמת' לכ"ע אסור).
סעיף ז
[עריכה](ח) להסקה: ואם הוא לח אסור. ותבן שעומד למאכל בהמה או לשאר תשמיש ואין מונח באוצר שרי להסיקו. מ"א ע"ש.
סעיף ח
[עריכה](ט) הסמוכים: ודוקא שסמכ' אחר שנגמר הדופן עם סככה אע"פ שסמכן לעבותה אבל אם סמכן בתחילת עשייתה כדי לעבותה או לחזקה אסור ליטלן פוסקים ועיין ט"ז.
(י) חבילות: אבל עצים המונחים על הסכך בטילות לגבי הסכך ואסור ליטלן דהוי כסותר. מ"א.
סעיף ט
[עריכה](יא) הפחת: מזה יש ללמוד דמי שיש לו לפתות טמונים בבור ופתחן עכו"ם בשבת או בי"ט דאין בהם מוקצה ומ"מ אם עשה העכו"ם לצורך ישראל אסור בכ"ש. מ"א ע"ש.