מגן אברהם על אורח חיים תקיח
סעיף א[עריכה]
כ' ב"י סי' תצ"ה בשם המ"מ כיון שההוצאה היא באוכל נפש עצמו שמוציאין האוכל מרשות לרשות אמרי' בו מתוך כו' אבל שאר מלאכות אף על פי שהותרה לצורך אוכל נפש לא הותרו באוכל נפש עצמו אלא במכשירין לכן לא אמרינן מתוך והבערה אף על פי שגם הוא נעשית במכשירין שהרי אין הבערה באוכל עצמו אלא בעצים מ"מ כיון שכתבה התורה בהדיא לא תבערו אש ביום השבת מכלל דבי"ט שרי לכן אמרי' מתוך ועמ"ש סי' תק"א בשם הר"ן דמשמע דהבערה הוי כמו אוכל נפש עצמו ותימה דבפסחים דף ה' אמרי' דאסור לשרוף חמץ בי"ט דרחמנא אמר לא תעשה כל מלאכה ומצינו להבערה שהוא אב מלאכה וכו' ע"ש א"כ ש"מ אף על גב דלאו לא תבערו לא נאמר בי"ט מ"מ אסור מלאו דלא תעשה כל מלאכה וא"כ הדרא קושיא לדוכתה למה אמרי' בה מתוך וא"ל דזהו דוקא אליבא דמ"ד הבערה לחלק יצאת אבל למ"ד ללאו יצאת לא אסור בי"ט כמ"ש התוס' ולא אמרי' מתוך א"כ מאי קאמר התם ש"מ תלת ש"מ לחלק יצאת וש"מ לא אמרינן מתוך דהא חדא היא דהא בהא תלי' ועוד דדוחק לומר דב"ש וב"ה דפליגי במתוך פליגי בפלוגת' דר"י ור"נ אי ללאו יצאת או לחלק יצאת וצ"ע ואי' בגמ' דבבישול נמי אמרי' מתוך ומ"מ המבשל מי"ט לחול לוקה כיון שאין בו צורך כלל עמ"ש ריש סי' תקכ"ז וע' בס' כ"ה:
(א) קטן: אפי' לטייל (יש"ש הג"ח):
(ב) שלא יגנובו: כגון מפתח של תיבתו (סמ"ק ב"י) ויש"ש אוסר אא"כ הוא לצורך אכילה או לצורך קישוט, ומחזורים אסור להחזירם לביתו אא"כ חושש שמא יגנובו דאז התירו סופן משום תחלתן אבל אם היו מונחים שם מימים רבים אסור להחזירם לביתו בי"ט וראיתי כשיוצאין לטייל חוץ לעיר מסירין הסכינים שאין בהן עוד צורך היום כ"כ שאין רגילים עוד לאכול אבל בעיר חוץ לעירוב אין קפידא כ"כ דאף שאין בו צורך היום שרי כדעת התוספו' עכ"ל:
(ג) וכיוצא בהן אסור: ולוקה עליהם:
(ד) ומותר לשחוק: וביש"ש כתב דמנהג רע הוא דאין זה שמחה וטיול לגדולים אבל לקטנים אין מוחין ונ"ל דשאר מיני שחוק דינן כמו בשבת עיין סי' של"ח:
(ה) ואם הניח עירוב: משמע דבלא עירוב אפי' מחצר לחצר אסור להוצי' שלא לצורך:
סעיף ג[עריכה]
(ו) מותר לטלטל הכל: פי' כשצריך למקום השפוד להעמיד שם קדרה מותר לסלקו ועמ"ש סוף סי' תק"ט:
סעיף ד[עריכה]
(ז) של שובך: דשובכו מוכיח עליו אבל שאר סולמות של בית אסור וכ"כ ביש"ש והוסיף דאפי' בבית אסור לטלטלן והמיקל בבית לא הפסיד:
סעיף ו[עריכה]
(ח) מסוכנת: ולמאן דשרי מוקצה אפי' בריאה שמתה שרי:
(ט) מחתכה: דוק' כשהיא קשה כמ"ש סי' שכ"ד ס"ז:
סעיף ז[עריכה]
(י) תיבנ' סריא: דשוב אינו ראוי למאכל בהמה ואית ביה קוצים דאינו ראוי לגבל בהן טיט ואז אפילו מונח באוצר שרי אפילו לר"י דלא אקצי' אלא ממאכל בהמה אבל מהסקה לא אקצי' אבל עצים המונחים בחדר באוצר לימות החורף אין מתחילין בהן בי"ט לר"י דהרי אקצי' מהסק' ותבן שעומד למאכל בהמה או לשאר תשמיש ואין מונח באוצר שרי להסיקו דהא מסיקים בכלים ואוכלים עיין סי' תק"א כ"ז בגמ' ותו', ונ"ל דתבנ' סרי' שהוא לח אף על גב דחזי להיסק גדול אסור לטלטלו דלא שכיח היסק גדול כדאי' בב"ב דף י"ט ע"ב ול"ד לעצים לחין שמיוחדים להסקה משא"כ בתבן:
סעיף ח[עריכה]
(יא) הסמוכים לדפני הסוכה: ודוק' שסמכם אחר שנגמר הדופן עם סככה אף ע"פ שסמכן לעבותה אבל אם סמכן בתחילת עשיית' כדי לעבותה או לחזקה אסור ליטלן (א"ז הג"א יש"ש ב"י):
(יב) חבילות: אבל עצים המונחים על הסכך בטלות לגבי הסכך ואסור ליטלן דהוי כסותר:
(יג) דעתו להסיקן: פי' שרוצה להסיקן עתה אבל לא בעי' שיהא דעתו עליהם מאתמול דלאו מוקצה הן עיין סי' תרל"ח:
סוכה רעועה שנפלה, לר"ש מותר להסיק בעצים שלה ולר"י אסור ואם התנה ליטול ממנה בי"ט לכשתפול אפילו בבריאה מותר אפי' לר"י (יש"ש) וב"י פסק דלר"י ל"מ תנאי, וכן נ"ל דבשלמא לר"ש דמתיר ברעוע' הואיל ויושב ומצפ' שתפול א"כ אם התנה בהדיא אפי' בבריאה שרי אבל לר"י דאוסר ברעוע' דס"ל דכל מידי דאתקצאי ב"ה אתקצאי לכולי יומא ל"מ תנאי אפי' ברעוע' ולכן סתם הרב"י כאן ולא כ' דיני תנאי שפסק בסי' תצ"ה כר"י וצ"ע דהא במוקצ' מחמת איסור אף בשבת ק"ל כר"י ואפ"ה פסק בסי' רע"ט ס"ד דמהני תנאי בנר שכבה ואפשר דס"ל דעשוי לכבות יותר מסוכה רעועה אבל המאור כתב וז"ל סוכה רעועה מהני בה תנאי אפי' לר"י ואינה מוקצה מחמת איסור דא"נ סתר לה קודם נפילה אין בה משום סתירת אוהל כיון שהיא רעועה אלא דלכתחלה אסור דמיחזי כסותר אוהל ובבריא' ל"מ תנאי אפי' לר"ש ואם היתה רעועה ונפלה ולא התנ' בהא פליגי וקי"ל כר"י אפי' בשבת במוקצ' מחמת איסור כה"ג כמו מותר השמן שבנר עכ"ל אבל דעת הר"ן והתוס' בפ' כירה דמהני תנאי במוקצה מחמת איסור וכמ"ש סי' רע"ט ס"ד ומ"מ צ"ע למאי הלכתא כתב הטור סוכה רעועה שנפלה שרי לר"ש וכ"כ היש"ש דהא אפי' בשבת לא קי"ל כר"ש במוקצ' מחמת איסור ק"ו בי"ט וכמ"ש המאור וא"ל דס"ל כיון שאין בסתירתו איסור דאורייתא לא חשיב מוקצה מחמת איסור דהא מעות שעל הכר אמרי' ג"כ מגו דאתקצאי לב"ה אתקצאי לכולי יומא אף על פי שאין בה אלא איסור דרבנן לכן נ"ל דאפי' להמתיר מוקצ' מ"מ מודה בזה דאסור עמ"ש ס"ט:
סעיף ט[עריכה]
(יד) בית וכו': מדכתב סתם ש"מ דס"ל דאפי' מחיצה גמורה שנפל' מותר ליטול פירו' משם וכמ"ש המ"מ והר"ן לפי שאין הפירות מוקצים מחמת עצמן ולא בסיס לדבר האסור רק שהיו במקום שאין יכולין לילך שם ולפיכך שרי והרז"ה כ' דמיירי במחיצ' רעועה שאין בסתירת' איסור דאורייתא, והאריך הרמב"ן להשיב עליו דמצינו הרבה מוקצה מחמת איסור דדבריהם ול"נ דאף הרז"ה מודה בזה כמש"ל גבי סוכה רעועה שנפל' אלא ס"ל דהכא איכא תרתי איסור דבריה' וגם אין הפירות מוקצי' בעצמן לפיכך שרי אבל במחיצה גמורה ס"ל דאסור ולפי מ"ש בש"ע יש ללמוד דמי שיש לו לפתות טמונים בבור ופתחן עכו"ם בשבת או בי"ט דאין בהן משום מוקצה ומ"מ אם עשה העכו"ם לצורך ישראל אסור בכ"ש דמלאכה דאורייתא היא כמ"ש סי' שצ"ד ס"ב ועיין ריש סי' תקט"ו ובימי הפסח צריך ליזהר בזה אם יודע בודאי שפתח הבור היום: