שולחן ערוך אורח חיים שלד כז
<< · שולחן ערוך אורח חיים · שלד · כז
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
גחלת המונחת במקום שרבים ניזוקים בה יכול לכבותה בין אם היא של מתכת בין אם היא של עץ והרמב"ם אוסר בשל עץ:
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
אוסר בשל עץ. דשייך בו כיבוי מן התורה אם רוצה לעשות פחמין ממנו ואף ע"ג דזה המכבה אינו מכוין לזה וה"ל מלאכה שאצ"ל מ"מ פוסק כר"י דאמר מלאכה שאצ"ל חייב עליה ודעה קמייתא שהיא דעת הטור פוסק כר"ש דמלאכה שאצ"ל אין בו אלא איסור דרבנן ובמקום הזיקא לא גזרו:
תשלום דיני כבוי והדלקה נתבאר בסי' רע"ז:
מגן אברהם
(לה) של עץ: דכיבוי הוי מלאכה שאצ"ל ובמקום הזיקא לא גזרו אבל במקום הזיקא דממונא אסור וכמו שכתב סכ"ה והרמב"ם ס"ל חייב במלאכה שאצ"ל ועמ"ש סי' שי"ח סי"ב ובשל מתכת ליכא כבוי דאינו שורף:
משנה ברורה
(פב) יכול לכבותה - ומיירי שאין לו עצה איך לטלטלה ממקום זה לפנותה למקום אחר שאין רבים מצויים בה דאל"ה בודאי יותר טוב שיפנה אותה ולא יכבנה:
(פג) של מתכות - ואין בזה משום מצרף [היינו שמחזק את הכלי ע"י המים צוננים ששופך עליה] כיון שאין מכוין לזה:
(פד) בין וכו' של עץ - דכיבוי שחייב מן התורה הוא דוקא כשמכבה לעשות פחמין אבל סתם כיבוי הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה והוא רק איסור דרבנן ובמקום הזיקא דרבים שיוכלו להנזק בגופן לא גזרו אבל במקום הזיקא דממונא אסור כמ"ש סעיף כ"ה והרמב"ם ס"ל דחייב במלאכה שאצ"ל ולכך אסור בשל עץ אבל בשל מתכת ליכא איסור כיבוי מן התורה לכו"ע דאינו שורף:
(פה) והרמב"ם אוסר וכו' - והלכה כדעה ראשונה [א"ר]:
כף החיים
קנד) סעי' כז. גחלת המונחת וכו' הטעם משום דהוא מלאכה שא"צ לגופה דאינו אסור אלא מדרבנן ובמקום הזיקא דרבים לא גזרו. ומ"A והרמב"ם אוסר וכו' משום דס"ל מלאכה שא"צ לגופה חייב עליה ומשו"ה בגחלת של מתכת מודה דמותר לכבות משום דאינו אסור אלא מדרבנן ובמקום נזקא דרבים לא גזרו. עו"ש או' י"ט. ועיין לעיל או' קל"ב:
קנה) שם. בין אם היא של מתכת וכו' לא זו אף זו קתני דלא זו דמתכת שרי דלא שייך ביה כיבוי שאינו שורף אלא אפי' של עץ שרי דהוי מלאכה שא"צ ובמקום היזק לא גזרו. תו"ש או' נ"ב. אבל במקום היזקא דממונא אסור. מ"א ס"ק ל"ה. ר"ז או' כ"ט:
קנו) שם. והרמב"ם אוסר בשל עץ. דשייך בו כיבוי מה"ת אם רוצה לעשות פחמין ממנו ואע"ג דזה המכבה אין מכוין לזה והו"ל מלאכה שא"צ לגופה מ"מ פוסק כר"י דאמר מלאכה שא"צ לגופה חייב עליה ודיעה קמייתא שהיא דעת הטור פוסק כר"ש דמלאכה שא"צ לגופה אין בו אלא איסור דרבנן ובמקום הזיקא לא גזרו. ט"ז ס"ק כ"א. ועיין לעיל סי' ₪ או' ק"ל:
קנז) שם. והרמב"ם אוסר וכו' ולא ק"ל כוותיה. א"ר או' כ"ט. וכ"F הר"ז או' כ"ט דסברא ראשונה עיקר אלא שכתב ואעפ"H כן כל בעל נפש יחמיר לעצמו וכ"נ דעת הש"ע שסתם כהטור ואח"כ הביא דעת הרמב"ם לומר דיש לחוש לדעת הרמב"ם לכתחלה. ועיין לעיל סי' שט"ז או' ע':