הגהות רבי עקיבא איגר/אורח חיים/סימן שלד

סימן שלד

[סעיף כ"א] אין מצילים אותן. ואם נמצא ביד מין וא"י מי כתבו דקי"ל ביו"ד סי' רפ"א דיגנזו מ"מ בשבת אף היכא דליכא חשש כבוי כגון להציל ממפולת ומים אסור לטלטלן ולהוציאן תוס' בשבת קט"ז ד"ה ספרי מינים ובד"ה כך אין מצילים וע' בכ"מ פ"ו מהל' ס"ת נראה דמפרש דלא כפי' התוס' אלא דהברייתא מיירי בכתבן מין וקיי"ל כר"ט וא"כ אין ראיה לדין זה לאסור לטלטלן ולהוציאן אם נמצאו בידו גם מפירש"י שבת שם נראה כדעת הכ"מ מדכ' כך אין מצילין אפי' בחול וא"כ א"א לפרש בנמצאו דא"כ ברייתא דגיטין דלא כמאן דלר"ט ישרף וכן לר"י באזכרות ולת"ק עכ"פ לא בעי גניזה דהא מותר לאבדן במפולת ומים אע"כ דמיירי בכתבן מין וברייתא דגטין כר"ט כנלענ"ד בעזה"י:

[סעיף כב בהג"ה] במקום פסידא. בפשוטו נראה דקאי על כל הסעיף ואף לפרוס עור של גדי דלא יתכבה ממש אלא שלא ידלק יותר מ"מ אסור שלא במקום פסידא אך מדברי מג"א סי' תקי"ד ס"ד מבואר דס"ל דלא קאי רק אסוף דינא דכ"ח חדשים דהאש יתכבה ממש אבל לא ידעתי הכרח לזה דמ"ש המג"א סי"ז וא"ל דהתם משום פסידא דהא הרא"ש ס"ל וכו' ומזה משמע דהוכיח דאף בלא פסידא שרי לענ"ד אינו מוכרח דעיקר קושית הרא"ש אההי' דשפופרת דגזרינן שמא יסתפק דס"ל להרא"ש דמדגזרי' לשמא יסתפק משמע דמסתפק הוי מכבה גמור מדאורייתא וכיון דשרי במקום פסידא ע"כ דמדאורייתא לא הוי כבוי וביותר דאם נימא דמ"מ גזרו אף בכבוי דרבנן מ"מ יקשה על סוגי' שבת כ"ט ואי אשמעי' הניתרת בהני אמר ר"י וכו'. אמאי לא בפשוטו דמ"ד דרבנן שרי רק בהנך תרתי דאף אם יסתפק הוי רק דרבנן דאינו מכהה אורו מש"ה ל"ג לשמא יסתפק אבל בקערה דראש הפתילה בתוכה דמכהה אורו והוי כבוי דאירייתא גזרי' אע"כ דגם ברישא הוי כבוי דאורייתא וע' תוס' ביצה ד"ה והמסתפק כ' בהדיא דגרם כבוי אסור מיהו אף דהתם לא יתכבה ממש אלא שלא ידלק יותר וכיון דמדברי הרא"ש אין ראיה בהיפוך א"כ קיימא דברי הרמ"א כפשטן דקאי על כל הנזכר בסעיף זה ודו"ק:

[מג"א ס"ק כ"ז] (תוס' דף קי"ב) קכ"ד וע' לעיל סי' שכ"ה מג"א סקכ"ט:

[מג"א ס"ק כ"ט] הוי דרבנן צריך למחות. ר"ל אף לשטת הרשב"א דאיסור דרבנן שרי למספי' ליה בידים (והרמב"ם אוסר וכמו שפסק המחבר לקמן סי' שמ"ג) הכא גרע כיון שעושה כן לצורך הגדול:

[סעיף כ"ו] כל המכבה אינו מפסיד. ואם מותר לומר לנכרי אם תכבה לא תפסיד כתבתי בשו"ת:

[שם בהג"ה] מלאכה שאינה צריכה לגופה. ז"ל הא"ר ואו"ה כלל נ"ט כ' בזה"ז שאין לנו רה"ר וליכא למגזר אטו דאורייתא אם נפלה דליקה אפי' בביתו יכול להציל כל דבר אפי' מעות דבמקום פסידא אין לחוש לאיסור מוקצה וכן מפני הגנבים או אנס או פחד תפיסה או מצור ע"כ לכן קצרתי ברוב דינים בסי' זה וע' ססי' זה בהג"ה או"ה כ' דדוקא הוא בעצמו או אשתו ובניו א"צ לחוש לאיסר כרמלית ותחומין וכו' אבל חבירו ספיקא הוא מיהו באיסור מוקצה דלית ליה שרש מה"ת מותר לכל אדם לסייעו ולטלטל ולהוציא לחצר אפי' אינו מעורב ע"ש שהאריך וכל זה באיסור דרבנן אבל לחפור תחת הקרקע או לחלל שבת ויו"ט בשום מלאכה דאורייתא עבור ממון כלל וכלל לא עכ"ל הא"ר ס"ק א':

[מג"א ס"ק ל"ב] שלא ימנעו מלכבות. ע' תשו' רש"ל סי' צ"ו: