שולחן ערוך אורח חיים רנט א
שולחן ערוך אורח חיים · רנט · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
מוכין (פירוש: כל דבר רך קרוי מוכין, כגון צמר גפן ותלישי צמר רך של בהמה וגרירת בגדים בלוים) שטמן בהם דרך מקרה, אסור לטלטלן, אלא מנער הכיסוי והן נופלות. וכגון שמקצתן מגולה, שאין זה טלטול אלא מצדו. ואם יחדן לכך, מותר לטלטלן. אבל אם טמן בגיזי צמר, אפילו לא יחדן לכך מותר לטלטלן. והני מילי סתם גיזין שאין עומדין לסחורה, אבל אם נתנם לאוצר לסחורה, צריכין יחוד, ואם טמן בהם בלא יחוד, מנער הכיסוי והן נופלות, דהיינו לומר שנוטל כיסוי הקדירה שיש תורת כלי עליה, ואע"פ שהם עליה לא איכפת לן, דלא נעשית בסיס להן:
מפרשים
אסור לטלטלן. דלא בטלה להטמנה וה"ל מוקצה:
וכגון שמקצתן מגולה. ק"ל מ"ש מההיא דפרק נוטל ולקמן סי' ש"ט באבן ע"פ החבית דבצריך למקומו שרי לטלטל החבית וכ"כ התוס' ס"פ במה טומנין בשם רשב"א דלרבנן דרשב"ג שרי אפילו במכוסה לגמרי ליטול בידים דבר שאינו ניטל ומביאים ראיה מפרק נוטל וצ"ל דשאני התם דמיירי בשוכח אבל במניח בידים הוה ליה בסיס לדבר איסור וכאן אע"ג דלא הניח אלא אדעתא למישקליה בשבת מ"מ מקרי מניח וכחד דיעה בסי' ש"ט ולא כבעל התרומות דלשם דלא חשיב מניח אלא כשדעתו להניח שם כל השבת אלא דק"ל הא בסעיף ז' גבי תנור פסק כבעל התרומות וצ"ע:
(א) מוכין: מוקצין הם למלאכה ואסור לטלטלן, כל דבר רך קרוי מוכין כגון צמר גפן ותלושי צמר רך של בהמה:
(ב) יחדן לכך: פי' יחדן לכך לעולם עמ"ש סי' שי"ח סכ"ב:
(ג) בגיזי צמר: אין חשובים כ"כ:
(ד) לאוצר לסחורה: ודוקא כשמקפיד עליהם כמ"ש סי' ש"ח סס"א וסכ"ה:
(ה) שנוטל הכיסוי: כגון שמקצתן מגולה ואם אינה מגולה נ"ל אם יוכל לתחוב כוש ולנער שרי כמ"ש סי' שי"א ס"ט:
(ו) דלא נעשית בסיס: דהא אין הכיסוי תשמיש להצמר אדרבה הצמר משמש להקדרה לחממו ועיין סי' ש"ט ס"ד:
(א) מוכין: מוקצין הם למלאכה ואסור לטלטלן.
(ב) יחדן: פירוש לעולם.
(ג) לאוצר: ודוקא כשמקפיד עליהם כמ"ש סי' ש"ח סס"א (ובס' אבן העוזר חולק דאפי' אין מקפיד עליהם אסור ע"ש).
(א) מוכין - פי' יבשים כמ"ש סימן רנ"ז ס"ג:
(ב) דרך מקרה - לאפוקי אם רגיל להטמין בהן נסתלק מהן שם מוקצה אף שלא יחדן בפירוש ודעת הב"ח דאפילו בשני פעמים סגי לזה:
(ג) אסור לטלטלם - דסתמן חשובין הם ואדם מקצה דעתו מהן מפני שעומדין לעשות מהן לבדין והן מוקצין מחמת חסרון כיס דמקפיד להשתמש בהן שאר דברים ולפיכך אפילו טמן בהם דרך מקרה עדיין הם עומדין בהקצאתן ואינם בטלים להטמנה:
(ד) שמקצתן מגולה - כדי שיהיה לו מקום פנוי לאחוז הכסוי כדי שלא יצטרך לטלטל המוכין להדיא:
(ה) ואם יחדן לכך - פי' שיחדן מע"ש להטמנה לעולם ואפילו היה היחוד רק במחשבה בעלמא לא בפה:
(ו) אבל אם טמן וכו' - אף דסתם גיזי צמר מוקצה הוא לטויה לאריגה מ"מ אין חשובין כ"כ כמו מוכין וכיון שטמן בהן כמאן דיחדן להכי דמי:
(ז) לסחורה - דכיון שהם עומדים אצלו לסחורה מסתמא עתיד להחזירן אח"כ ג"כ לאוצר וע"כ אין מבטלן להטמנה והוי ממילא מוקצה אם לא שיחדן להטמנה מע"ש:
(ח) שנוטל כסוי וכו' - וכגון שמקצתה מגולה וכנ"ל גבי מוכין ואם אינה מגולה כלל יכול לתחוב בכוש ולנער את הכיסוי וכדלקמן בסימן שי"א ס"ט:
(ט) דלא נעשית בסיס - דהא אין הכיסוי תשמיש להצמר אדרבה הצמר משמש להקדירה לחממה:
(*) פי' כל דבר רך וכו': וגרירת בגדים בלויים עיין במגן אברהם ונראה שלא היה לפניו מה שכתוב לפנינו כי באמת הוא ממציינים והמ"א השמיט זה וכנראה שבכונה השמיטו אף שכתוב זה ברש"י במשנה היינו לדינא דהטמנה אבל למה שכתוב פה שמוכין חשיבי מגיזי צמר ע"כ לא איירי במוכין כזה שמוכן רק לעשות לבדים:.
(*) אבל אם נתנם לאוצר לסחורה: עיין במגן אברהם שכתב דדוקא כשמקפיד עליהם מלהשתמש בהם שום דבר ולא העתקתיו מפני השגת האבן עוזר עליו ע"ש וכן בא"ר מפקפק עליו והפמ"ג הביאו ודע דדעת הא"ר להסכים לשיטת הראשונים הסוברין דמוכין דינו כגיזי צמר כ"ז שאינם עומדים לסחורה וע"י הטמנה בעלמא שרי למחר לטלטלינהו וע"ש שהביא דכן הוא שיטת הבה"ג ולענ"ד דכן הוא ג"כ שיטת הר"ח שהרי לא העתיק בדף מ"ח הסוגיא דאביי לגבי מוכין וע"כ דס"ל כבה"ג דמאחר דקי"ל כרבא בגיזי צמר דבהטמנה בעלמא שרי לטלטלינהו וכמדסיק רבינו שם דבתראה הוא ה"ה נמי לגבי מוכין ונדחה הא דאביי אמנם הרבה ראשונים פוסקין כאביי וכמובא בב"י ומ"מ במקום הדחק נראה דיש לסמוך ע"ז:.
א) סעי' א. מוכין שטמן בהם דרך מקרה אסור לטלטלן וכו' דמוקצין הם למלאכה ואסור לטלטלן. ב"י. מ"א סק"א. אבל הא"ר או' א' כתב דאין חילוק בין מוכין לגיזי צמר וכל שלא נתנן לאוצר אם טמן בהם מותר לטלטלם יעו"ש. וכ"כ הער"ה או' א' בשם כמה פו' דאין חילוק בין מוכין לגיזי צמר וכיון שטמן בהם פעם אחת מותר לטלטלן יעו"ש. והב"ח כתב דמוכין שטמן בהן דרך מקרה לא בעינן יחדן לכך אלא בשבת ראשון שטמן בהן דרך מקרה דאסור לטלטלן אם לא יחדן לכך קודם אבל אם חזר וטמן בהן לשבת אחרת מותר לטלטלן דכיון שחזר וטמן בהם לשבת אחרת חשבינן ליה כאלו יחדן בפירוש להטמנה יעו"ש. ועיין לקמן או' ה':
ב) שם. אלא מנער הכסוי וכו' שהכסוי יש עליה תורת כלי. תו"ש או' ג':
ג) שם. וכגון שמקצתן מגולה וכו' שאוחז בכסוי במקום המגולה ונוטלו והן נופלות מאליהן שאין זה אלא טלטול מן הצד שהתירו אפי' במקצה. לבוש:
ג) שם. וכגון שמקצתן מגולה וכו' ואם אין מגולה אם יכול לתחוב כיש ולנער שרי כמ"ש לקמן סי' שי"א סעי' ט' מ"א סק"ה. א"ר או' ג' תו"ש או' ז' וכן היכא דיכול לנער את הכסוי והן נופלות אפי' בכולו מכוסה שרי. אלא דהטור והש"ע איירי באינו יכול לנעור אלא א"כ מקצתו מגולה. נה"ש או' א':
ד) שם. ואם יחדן לכך וכו' והטעם כתב רש"י ז"ל דכיון דיחדן להטמנה תורת כלי עליהן ומותר לטלטלן בשבת. תו"ש או' א' והך יחדן משמע שאומר בפי' בפיו ולא במחשבה. א"א או' ב' אבל המ"ב או' ה' כתב דדי במחשבה יעו"ש. ועיין לקמן סי' ש"ח סעי' ך':
ה) שם. ואם יחדן לכך וכו' כתב המ"א סק"ב דהיינו שיחדן לכך לעולם. אבל המאמ"ר או' ב' כתב מדלא קאמר הכא לעולם כמו בסי' ב' משמע דהכא לא בעי לעולם דאינם מוקצין כמו אבנים והכי מוכח מדקדוק מרן ב"י וכ"מ מלבוש ודלא כמ"א יעו"ש. וכ"כ א"א או' ב' דבלבוש סעי' ב' ונ"ץ או' ב' מבואר דמוכין סגי ביחדן לשבת זו בלבד מע"ש די יעו"ש. וא"כ כיון דאיכא פלוגתא בזה וגם כמה פו' ס"ל דבהטמנה אחת סגי ושרי לטלטלם כמו בגיזי צמר כמ"ש לעיל או' א' וע"כ לענין דינא נראה דיש להקל וכל שהזמינם להטמנה אפי' אינה לעולם כ"א לשבת אחת מותר לטלטלם:
ו) שם. אבל אם טמן בגיזי צמר וכו' דוקא אם טמן אבל אם לא טמן בהם אסורין בטלטול משום מוקצה. עו"ש או' א':
ז) שם. אבל אם טמן בגיזי צמר וכו' משום דאין חשובין כ"כ כמו מוכין. ב"י ומ"א סק"ג. וזהו לדעת מרן ז"ל ודעימיה אבל לדעת כמה פו' הם שוים כמ"ש לעיל או' א' יעו"ש:
ח) שם. מותר לטלטלן וכו' וכל שטמן בהם פעם אחת מותר לטלטלן לעולם. א"ר או' ה':
ט) שם. אבל אם נתנם לאוצר וכו' ודוקא כשמקפיד עליהם כמ"ש סי' ש"ח ססע"י א' מ"א סק"ד. אבל הא"ר או' ו' כתב דיש לחלק דדוקא בכלים בעינן הקפדה. וכן בס' אה"ע חלק על דברי המ"א הנז' וכתב דאפי' אין מקפיד עליהם אסור כאן וזה פשוט יעו"ש:
י) שם. צריכין יחוד. נראה מדלא קאמר לעולם כמו סעי' ב' דסגי ביחוד שבת אחת וכמ"ש לעיל או' ה' יעו"ש. וכ"כ א"א או' ד' אפשר דכאן גם המ"א מודה דיחדן בפי' לשבת אחת סגי או אף במחשבה שיחשוב עליהם מקודם הטמנה יעו"ש:
יא) שם. שנוטל כסוי הקדרה וכו' וכגון שמקצתן מגולה ואם אינה מגולה אם יכול לתחוב כיש ולנער שרי. מ"א סק"ה. וכ"כ לעיל או' ג' יעו"ש:
יב) שם. דלא נעשית בסיס להן. דהא אין הכסוי תשמיש לצמר אלא אדרבא הצמר משמש להקדרה לחממו מ"א סק"ו. תו"ש או' ח':