שולחן ערוך אורח חיים קנט ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · קנט · ט · >>

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה

שולחן ערוך

חבית שיש בה מים מניחה על ברכיו ונוטל ממנה לידים ואם היתה מוטה בארץ והמים מקלחים ממנה או שעומדת והמים יוצאים דרך נקב שבה ונתן ידיו שם לא עלתה לו נטילה ואם היתה ברזא (פירוש דבר סותם הנקב, ספינ"ה בלע"ז) בנקב והסירה וקבל המים על ידיו חשיב שפיר כח גברא וצריך להחזירה ולהסירה בכל שפיכה ושפיכה

מפרשים

ט"ז

ואם היתה מוטה כו'. במשנה בפ"ג דידים איתא הכי מניח חבית על ברכיו ונוטל ומטה חבית על צדיו ונוטל והקוף נוטל לידים ר"י פוסל בשני אלו פי' במטה חבית ובקוף לפי שצריך כח גברא. ופסק הרמב"ם כת"ק והקשה הראב"ד דהא ר"ש פוסל בארית' דדלאי דהיינו הדין שנזכר כאן בס"ז משום דבעי' כח גברא ותירץ ב"י וכ"מ דגם לת"ק בעי' עכ"פ כח גברא בתחלה רק שלא יטול המים הנשפכים מאיליהם אפילו בתחלה והיינו דמכשר ת"ק במטה על צדה לפי שמתחלה היתה השפיכה מכח אדם לא איכפת לן במה שאין סופה ע"י אדם אבל לר"י צריך שיהא כל השפיכות מכח גברא וע"כ פסק כאן כת"ק באם היתה מוטה בארץ ומעצמה שופכת מים אין נוטלין ממנה כיון דאין כאן כח גברא לגמרי ובסעיף שאחר זה אם הטה חבית ויש עכ"פ כח גברא בתחלת השפיכה כשר ובאריתא דדלאי דפסל רב פפא משום דשם כשכלה שפיכת מים מן הדולא לצינור ואז כלה כח האדם והוה לענין צנור כאילו היה ממילא כיון שהאדם נוטל מן הצנור והיינו כפי' קמא דר"ש כמ"ש ב"י. אבל הטור והרא"ש פסקו כר"י בעינן דוקא כח אדם בכל השפיכה ולא סגי בכח גברא תחלה ולפ"ז לכאורה קשה למה כתב הטור היתה מוטה בארץ כו' דפסול דמשמע אם אדם הטה אותה תחלה כשר ולפי' דר"י פוסל אפי' בזה דהא מתני' מיירי מזה ואפ"ה פוסל ר"י. ול"נ דנקט דבר זה משום רבותא דסיפא שכתב אבל אם היה ברזא כו' דכשר אפילו בלא היה תחל' כח אדם לשפוך וא"ל דהיה לו לכתוב רבותא לענין זה דאפי' אם הטה אדם תחלה דפסול דאין לנו לטעות בזה כיון שכבר כ' ברישא חבית שיש בה מים מניחה על ברכיו כו' משמע דאם תופס אותה כל זמן משך הנטילה דוקא אז כשר ולא סגי בתופס תחלה לחוד:

וצריך להחזירה כו'. לדעת הרא"ש והטור הטעם בזה משום דבעי' כח גברא בכל שפיכה וכר' יוסי דפוסל במוטה חבית ששופכת ומדמה לה הרא"ש למ"ש בי"ד סי' ז' לענין שחט בגלגל אלא לדעת הרמב"ם וש"ע שפסקו כת"ק קשה מ"ש כאן דבעי' בכל שפיכה ולא סגי בהתחלה לחוד מההיא דמטה חבית בס"י ונ"ל דס"ל לש"ע דבמטה חבית בשעת ההטיה מנענע כל המים שבחבית אע"פ שאינם נשפכים בפעם א' משא"כ בברזא המים שבכלי אינו מנענע אלא המים הסמוכים להנקב כנלע"ד נכון ומו"ח ז"ל טרח להמציא חילוק בהטה כלי אם הוא מתנדנד ומתגלגל ושופך או שופך במקום אחד ולא נלע"ד לחלק כן. והא דכשר בנקב שיש בו ברזא הטעם לפי שתחלת עשייתו היה להשתמש עי"ז כעין שכתב הרא"ש בכלי מלא נקבים כ"כ ב"י:

מגן אברהם

(טז) מניחה על ברכיו:    ומנענע בברכיו כל פעם שיצאו המים:

(יז) מוטה בארץ:    פי' שנתגלגל' מאליה ועיין סי"ח:

(יח) דרך הנקב:    שנפל הברזא:

(יט) ברזא בנקב:    וראיה מכיור (אגודה):

(כ) שפיכ' ושפיכה:    פי' בכל קלוח וקלוח דקלוח ראשון לבד חשיב כח גברא (אגוד' ומרדכי) ועיין ביורה דעה סי' ז', וביש"ש כתב דכל השפיכה הבא על ידיו מקרי כח גברא ואם אחר בא ליטול צריך להחזיר הברזא עכ"ל, ואפשר דלא ראה באותו פעם באגודה ומרדכי והדין עמם כמ"ש ביורה דעה סי' ז' והוא תלמוד ערוך בחולין ועיין סי' קס"ב ס"ג:

באר היטב

(יא) ברכיו:    ומנענע בברכיו כל פעם שיצאו המים.

(יב) בארץ:    פי' שנתגלגלה מאליה.

(יג) ושפיכה:    דאל"כ לא באין מכח גברא דכבר פסק כח הראשון. וה"ה בכיור נחושת עם תרנגול דיש ליקח התרנגול בכל שפיכה ושפיכה וה"ה אם עשוי בענין שא"א ליקח יסבב אותו בכל שפיכה ושפיכה ע"ת עיין שכנה"ג.


משנה ברורה

(נח) מניחה על ברכיו:    והיינו דרוצה ליטול שני ידיו כאחד ואין לו אחר שיטול עליהם:

(נט) ונוטל ממנה:    ומנענע בברכיו כל פעם שיצאו המים [מ"א] והיינו לכתחלה דבאופן זה כשר לכו"ע דמכחו ממש באים בכל שפיכה ושפיכה מיהו אף אם לא הטה אלא פ"א בתחלה בדיעבד כשר לפי מה שכתב המחבר לקמיה בסעיף י':

(ס) מוטה בארץ:    היינו שלא ע"י אדם אלא מעצמה נתגלגלה דאלו בא הקילוח מתחלה ע"י הטיית אדם מכשיר המחבר לקמיה בס"י דחשיב כח גברא:

(סא) דרך נקב שבה:    שנעשה בשביל ברזא ונפל הברזא והמים יוצאין מעצמן:

(סב) לא עלתה:    דצריך שיבואו על ידיו מכח איזה נותן ולא שיבואו מאליהן:

(סג) חשיב שפיר וכו':    כיון דע"י הסרתו מקלחין המים:

(סד) בכל שפיכה ושפיכה:    פי' בכל קלוח וקלוח דלא חשבינן בזה בא מכחו אלא קלוח ראשון וע"כ צריך לחזור ולהסיר בכל שפיכה ושפיכה וכתבו האחרונים דהנוטל ע"י כלי שמתוקן ע"י ברזל (שקורין תרנגול או מה שקורין קראן) צריך לסגור ולפתוח כמה פעמים לכל יד ויד דהוא דק ואינו מספיק בקילוח ראשון ליטול יד כראוי:

ביאור הלכה

(*) ואם היתה מוטה בארץ:    בחידושי רע"א הניח בצ"ע על המחבר דסתם בזה לאיסור ולי"א בס"ח דלא קפדינן אכח גברא גם בזה כשר והמחבר כתב לעיל דבשעת הדחק יש לסמוך עליהם להקל וברשב"א דהוא בעל הי"א ההוא כתב בהדיא להתיר גם כאן וכן הקשה הפמ"ג ובביאור הגר"א הביא ג"כ דלהי"א הנ"ל מותר בזה ולהלכה נראה דעיקר כפסק המחבר כאן דהמרדכי פי' דעת הבה"ג דמכשיר לטבול בתוך הכלי הוא משום דחשיב זאת כח גברא מה שמשכשך ידיו בכלי וכדבריו כתב גם הריטב"א וכן מצאתי באשכול וברוקח ולפי דבריהם הבה"ג אינו חולק כלל על שאר הפוסקים דמצרכי כח גברא וכפשטיה דמימרא דרבא בחולין ק"ז וא"כ לדבריהם בזה דהמים מקלחין מעליהן לכו"ע אסור והרשב"א יחידאה הוא דמתיר בזה [ואפשר דזהו ג"כ טעם המחבר דסתם בזה להחמיר דאף דלא הביא בב"י שיטת המרדכי סבר ליה מסברא דבכלי עדיף טפי ולא רצה להקל אלא במה שנמצא בבה"ג בהדיא וכן מצדד הפמ"ג] וע"כ אין להקל בזה וכפסק המחבר ובפרט דגם בטובל בכלי רש"ל והגר"א מחמירין אף בשעת הדחק כמ"ש לעיל וכ"ש בזה וכן סתמו האחרונים:.

(*) בכל שפיכה ושפיכה:    עיין במ"ב ומ"מ נראה דבדיעבד אם לא עשה כן והוא חוזר ונוטל ידיו לא יברך ענט"י כי בביאור הגר"א מצדד דלדעת הרמב"ם די אם השפיכה ראשונה בא מכח גברא:.



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אורח חיים לחץ כאן



▲ חזור לראש