שולחן ערוך אורח חיים מג ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

במה דברים אמורים בבית הכסא שבשדה אבל בבית הכסא שבבית לא יכניסם כלל כיון שיכול להניחם במקום המשתמר:

מפרשים

 

מגן אברהם

(יד) לא יכניסם כלל:    כ"כ רי"ו ומשמע אפי' בכיס לא יכניס' וסיים בה אם נכנס לפנות ואם נכנס שלא לעשות צרכיו רבי' האי אוסר והתוס' מתירין עכ"ל ומשמע דהתו' מתירין אפי' בב"ה שבבית ומיהו משמע מלשונו דוקא כשהן בידו ע"ש גבי ב"ה עראי אבל בראשו אסור וא"כ ל"ק ממרחץ דמרחץ הוי כב"ה שבבית שהוא בעיר עמ"ש ס"ה ואם רוצה להשתין בב"ה עראי אם הם בכיסן שרי אף להרמב"ם דהא טעמא שמא יפיח בהן וכשהן בכיסו לא איכפת לן בהפח' כמ"ש ב"י סוף סימן מ"ד בשם העיטור ומשמע בגמ' דכל הני שריותא אינן אלא בתפילין שאדם לובשן כל היום והולך בהם בשדה וא"א להטריח בכל פעם להשיבן לביתו וגם א"א להניחם בחורין וסדקין מפני מעש' שהי' שנטלתן זונה ואמרה פלוני נתן לי באתננ' אבל שאר ספרים אסור להכניסן אפילו בב"ה שבשדה דיכול להניח אותם בביתו וכ"ה בגמרא דר"י יהיב ספרא דאגדתא לתלמידיו ומיהו אם הם בכיס שרי להכניסן כמ"ש ביורה דעה סי' רפ"ב ס"ח וכ"מ מל' הרמב"ם פ"י מהס"ת (פ"י מהל' ספר תורה) שכתב וז"ל כל כתבי הקדש אסור לזרקן, הקמעים שיש בהן ענינים של כתבי הקדש אין נכנסין בהן לב"ה אא"כ היה מחופין עור, לא יאחוז אדם ס"ת בזרועו ויכנס בו לב"ה אף על פי שכרוך במטפחת וכו' משמע דכתבי הקדש שרי במטפחת כמו קמיע:
 

ביאור הגר"א

ס"ז בד"א כו'. כמש"ש בראשונה כו' התקינו כו' ועדיין כו':
 

באר היטב

(יא) המשתמר:    משמע אפי' בכיסן לא יכניסם. אבל להשתין בב"ה עראי אם הם בכיסן שרי אף להרמב"ם עמ"א ומשמע בגמרא דכל הני שריותא אינן אלא בתפילין שלובשן כל היום ואי אפשר להטריח אבל שאר ספרים אסור להכניסן אפי' בב"ה שבשדה מיהו אם הם בכיס שרי להכניסן חוץ מספר תורה שאסור. מ"א.
 

משנה ברורה

(כד) כלל — משמע דאפילו בכיס לא יכניסם ועיין במחצית השקל שכתב דאם הם בכיסן ונותנן בכיס התפור במלבושו דאותו כיס אינו כליין והוי כלי תוך כלי ומותר:

(כה) המשתמר — ושאר ספרים וכתבים שיש בהן שמות אם הם בכיס שרי להכניסן ויש אומרים דבעינן דוקא תיק בתוך תיק אם צריך ליכנס לבה"כ וכדלעיל לענין תפילין וס"ת אסור בכל גווני. וכתב בש"ת דאותן המלבישין התינוקות בקמיע שכתוב שמות בקלף צריך ליזהר שיהיה כלי בתוך כלי כיון שהתינוקות נפנים בהם בעודם עליהם:
 

כף החיים

(כו) סעיף ז: אבל בבית הכסא שבבית לא יכניסם כלל וכו' — ואפילו בכיס לא יכניסם. מגן אברהם ס"ק י"ד. ר' זלמן אות ה'. שתילי זיתים אות כ"ה:

(כז) שם: לא יכניסם כלל וכו' — וכן לא יעשה בהם צרכיו בחצרו אפילו שלא בבית הכסא, ואפילו הן בכיסן. ר' זלמן שם:

(כח) שם: כיון שיכול להניחם וכו' — ומשמע בגמרא, דכל הני שריותא אינן אלא בתפילין שאדם לובשן כל היום והולך בהם בשדה, ואי אפשר להטריח בכל פעם להשיבן לביתו, וגם אי אפשר להניחם בחורים ובסדקים מפני מעשה שהיה, שנטלתו זונה ואמרה פלוני נתן לה באתננה. אבל שאר ספרים אסור להכניסם אפילו בבית הכסא שבשדה, דיכול להניח אותם בביתו. וכן הוא בגמרא (ברכות כג, א) דרבי יוחנן יהיב ספרא דאגדתא לתלמידיו. ומיהו אם הם בכיס שרי להכניסן, כמו שכתוב ביורה דעה סימן רפ"ב סעיף ח'. וכן משמע מלשון הרמב"ם פרק י מהלכות ספר תורה שכתב וזה לשונו: כל כתבי הקדש אסור לזרקן. הקמיעין שיש בהם עניינים של כתבי הקודש אין נכנסים בהם לבית הכסא, אלא אם כן היו מחופין עור (וכן הוא ביורה דעה סימן רפ"ב סעיף ו'). לא יאחוז אדם ספר תורה בזרועו ויכנס בו לבית הכסא, אף על פי שכרוך במטפחת וכו'. משמע דכתבי הקודש שרי במטפחת, כמו קמיע. מגן אברהם ס"ק י"ד. ר' זלמן אות ו'. שתילי זיתים אות כ"ו. וכתב הפרי מגדים באשל אברהם אות י"ד: אבל תפילין חמירי יותר, ואסור אפילו בכיסן בבית הכסא בבית, עכ"ל. ור' זלמן שם כתב, דאפילו בשאר ספרים דשרי להכניסן בכיסן, היינו לבית הכסא קבוע שבשדה; אבל בבית הכסא שבבית, או לעשות בהן צרכיו בחצירו אפילו שלא בבית הכסא קבוע, דינם כתפילין שאסור אפילו בכיסן, עכ"ד והביאו פתחי עולם אות י"ח. ונכון להחמיר אפילו בשאר ספרים שלא להכניסם אפילו בכיסם ואפילו לבית הכסא שבשדה היכא שאפשר. ועיין לקמן אות ל':

(כט) ובעניין הקמיעין אי שרי ליכנס בהם לבית הכסא, עיין בפרק במה אשה דף ס"ב ע"א וביורה דעה סימן רפ"ב סעיף ו', דאם הם מחופין עור שרי. ומשמע שם בפרק במה אשה דאפילו אם כתוב בהן שמות שרי אם הם מחופין עור, יעו"ש. ואם הם מחופין בבגד, יש לומר דצריך כלי בתוך כלי. עיין ברכי יוסף שם על סעיף ו', ועיין שערי תשובה בזה הסימן אות י"א:

(ל) שם: כיון שיכול להניחם במקום המשתמר — ולפי זה, אפילו עוברי דרכים, אם יש להם להניחם במקום משומר, כגון על העגלה או ליתן לחבירו, אזי לא יכניסם כלל לבית הכסא. אם לא שיש במקום סכנה מן המזיקים, אזי שייך לומר: הואיל והתירו חחכמים ננטרן. עטרת זהב, והביא דבריו מחצית השקל ס"ק י"ד. וכתב וזה לשונו: ולענ"ד דאם הם בכיסן, ונותנם בכיס התפור במלבוש, דאותו כיס אינו כליין והוי כלי בתוך כלי, לעניות דעתי מותר, עכ"ל, והביא דבריו פתחי עולם אות י"ח. ולא ידעתי למה עשו לו היתר זה, כיון שאפשר להניחם במקום המשתמר, על כן אין להקל בזה וכמו שכתב העטרת זהב, דאין להכניסן כלל לבית הכסא היכא דאפשר להניחם במקום המשתמר:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש