שולחן ערוך אורח חיים יח ב
<< · שולחן ערוך אורח חיים · יח · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
מפרשים
באר הגולה
(ד) סדינים — הרא"ש שם בסופו.
מגן אברהם
(ג) סדינים כו' — כתוב בהגהות מיימוני דלהרמב"ם שסובר כסות לילה ביום חייב, אם כן הסדינים חייבים בציצית, ורבינו אליה היה עושה להם ציצית כו', עד כאן לשונו. ומנהג פשוט שלא להטיל בסדינים, בין שהם פשתים או צמר, עד כאן לשון בית יוסף. וטעמא לא ידענא למה יפטרו של צמר, ובספר יראים כתוב גם כן שחייבים. ובמרדכי כתוב, איתא בספרי: "כסות" פרט לסדין. ונראה לי שאין חייבים בציצית כלל אלא אותן שהן דרך לבישה, ו"אשר תכסה בה" נמי משמע דרך מלבוש, ואפילו דרך העלאה שחייב בכלאים הדעת נוטה לפטור, דלא אתקש אלא ללבישה. וכרים וכסתות נמי משמע בספרי דממעט מ"אשר תכסה בה". ולא הודה לו רבי עיין שם בתוס', עד כאן לשונו. ולדידיה צריך לומר, הא דאיפלגי בית שמאי ובית הלל בסדין בציצית היינו כשמתעטף בו, כמו שעשה רבי יהודה בר אלעאי. ובתוס' דף מ"א כתבו דגבי ציצית אין לחלק בין הצעה ללבישה. ונראה לי דבסדין של צמר יעשה קרן א' עגולה, לפטור מציצית אליבא דכולי עלמא:
ביאור הגר"א
סדינים כו' — הרא"ש, וכשיטתו; אבל להרמב"ם חייב, כמו שכתבו הגהות מיימוניות שם. ולפירוש תוס', בשל פשתן פטור; אבל לא קיימא לן כן, כמו שכתבנו לעיל סימן ט'. אלא במרדכי כתב בשם ספרי: "כסותך", פרט לסדין. ונראה לי, משום דאין חייב אלא דרך לבישה, דכתיב "אשר תכסה", וכמו שכתוב בספרי: "כסותך", פרט לסדין; "כסותך", פרט לכר. ועיין מגן אברהם, דפלוגתא דבית שמאי ובית הלל בדרך לבישה, כמו ההיא דרבי יהודה בר אלעי דשבת ודרב קטינא (מנחות מא א), סרבלא בסיתוא כו':
באר היטב
(ו) סדינים: ר"ל בין של פשתן או של צמר. וכ' ב"י וטעמא לא ידענא למה יפטרו בשל צמר ע"ש. וכתב המ"א דבסדין של צמר יעשה קרן אחת עגולה לפטור מציצית אליבא דכ"ע ע"ש.
משנה ברורה
(ח) בהם ציצית — מפני שעיקר תשמישן בלילה וכסות לילה מיקרי אך לפ"ז לא היה פטור רק להרא"ש אבל להרמב"ם דכסות לילה חייב ביום חייב וי"א עוד טעם לפטור משום דלא חייבה התורה רק דרך מלבוש או דרך עיטוף לא דרך העלאה בעלמא ויש חולקין וס"ל דאפילו אם יציע תחתיו בגד של ד' כנפות חייב בציצית וכ"ש דרך העלאה ע"כ הכריע המ"א דיעשה קרן אחת עגולה ויצא אליבא דכו"ע. אכן משמע מדבריו דאין להחמיר בזה רק בסדין של צמר אבל לא בשל פשתן או שאר מינים ועיין הטעם בפמ"ג:
כף החיים
(יז) סעיף ב: סדינים אף על פי שאדם וכו' — כתב בהגהות מיימוניות פרק ג, דלהרמב"ם שסובר כסות לילה ביום חייב, יש לחוש בסדינים שיש להם ארבע כנפות ומתכסים בהם בבוקר וחייבים בציצית. ושמעתי שרבינו אליהו היה עושה להם ציצית. מיהו פירש שרבינו תם פטר סדין בציצית אפילו כשהוא כסות יום, עד כאן לשונו והביאו בית יוסף, וכתב וזה לשונו: ומנהג פשוט שלא להטיל ציצית לסדינים, בין הם של פשתן בין הם של צמר, ולא פקפק אדם בדבר, עד כאן לשונו. והביא דבריו מגן אברהם ס"ק ג, וכתב וזה לשונו: וטעמא לא ידענא למה יפטרו של צמר. ובספר יראים כתב גם כן שחייבים וכו', ובתוספות (מנחות) דף מא ע"א כתבו דגבי ציצית אין לחלק בין הצעה ללבישה, עד כאן לשונו. וסיים דבסדין של צמר יעשה קרן אחת עגולה לפטור מציצית אליבא דכולי עלמא, עד כאן לשונו. פרי מגדים אשל אברהם אות ג', וכן כתב ר' זלמן אות ה'. חס"ל אות ב'. עמודי השולחן על קיצור השולחן ערוך סימן ט' אות כ"ג. בן איש חי פרשת לך לך אות יז. וכתב שם הפרי מגדים: אבל בסדינים של פשתן או של שאר מינים אין להקפיד, דיש אומרים דאין עושין לפשתן כלל ציצית, עיין סימן ט סעיף ו (ובדברינו שם על סעיף ב אות ו). ושאר מינים יש לומר דכמה פוסקים סוברים שהם מדרבנן, ואיכא ספק ספיקא, שמא פטורים מן התורה, ושמא הלכה כסות המיוחד ללילה פטור ביום, וכל שיש ב' ספיקות מן התורה, אף בדרבנן רק ספק אחד שפיר דמי, עיין יורה דעה סימן קי בזה, עד כאן לשונו. (ועיין בזה ש"כ ביורה דעה סימן ק"י בדיני ספק ספיקא הארוך ובקיצור אות ט"ז. ובספר זבחי צדק סימן ק"י בדיני ספק ספיקא י"ח. ועוד עיין שם בספר זבחי צדק סוף סימן ט"ז, שכתב דעבדינן ספר ספיקא מפלוגתא דרבוותא. ועוד עיין שם בסוף סימן ל"ה, שכתב דעבדינן ספק ספיקא אפילו בסברא דחויה ואפילו נגד מרן ז"ל, יעויין שם שכן פסק להלכה ולא כיש חולקין, ואין כאן מקום להאריך). ועוד איכא ספק שלישי, דשמא הלכה כמאן דאמר אין חייב בציצית אלא דרך לבישה ולא דרך הצעה, כמו שכתב הדרכי משה אות ב ומגן אברהם שם בשם המרדכי, וכן כתב בן איש חי שם, וסיים וזה לשונו: ועל כן אין להקפיד בסדינים של שאר מינים, אבל בשל צמר אף על גב דיש בו גם כן ספק ספיקא, כיון דאפשר לתקן בנקל בקרן אחת עגולה לא סמכינן באיסור תורה על ספק ספיקא זה, עד כאן לשונו. ולעניות דעתי נראה הטעם כמו שכתב הרב זבחי צדק שם בסוף סימן כ"ט בשם סדר אליהו רבה ז"ל בשער א' דף מ"ח ע"א והרב נחפה בכסף סימן ד' דף ל' ע"ב והער"ה באורח חיים סימן פ"ג אות ב' בסופו, דכל מידי דלית ביה פסידא ואית ליה תקנה לא מתירינן לכתחילה בספק ספיקא, אבל בשאר המינין כיון דאית בהו ג' ספיקות יש להתיר. ומה שכתב אליהו רבה אות ד' שמצא בגליון שולחן ערוך וזה לשונו: הואיל ואין התחלת תשמישו ביום לא מיקרי תשמיש יום כלל אפילו להרמב"ם, עד כאן לשונו, זה אינו, דפעמים אדם מתכסה בסדין ביום עצמו, כגון שבאה לו שינה בחצי היום או בשליש היום, ואם כן הוה ליה התחלתו ביום, ועל כן יש ליזהר כמו שכתבנו לעיל.